פרוטון (משגר לוויינים)
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור הרכיב הראשון של תחנת החלל הבינלאומית באמצעות המשגר פרוטון (1998) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | משגר לוויינים וחלליות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן |
מרכז חרוניצ'ב למחקר מדעי וייצור בתחום החלל  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ברית המועצות  רוסיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גרסאות | פרוטון, פרוטון־K, פרוטון־M | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטטוס | פעיל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור | LC-200, LC-81 קוסמודרום בייקונור | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורים | 414 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הצלחות | 367 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כישלונות | 34 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חלקיות | 13 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור ראשון |
פרוטון: 16 ביולי 1965 פרוטון־K: 10 במרץ 1967 פרוטון־M: 7 באפריל 2001 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור אחרון | פרוטון: 6 ביולי 1966 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטענים ידועים | עמוס 5 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO |
פרוטון־K: 20,700 ק"ג פרוטון־M: 7 באפריל 22,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־GTO |
פרוטון־K: 5,000 ק"ג פרוטון־M: 6,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פרוטון (ברוסית: Протон) הוא משגר לוויינים כבד שפותח בברית המועצות. הפרוטון משמש לשיגור לוויינים ממשלתיים רוסיים, שיגורים מסחריים ללקוחות מחוץ לרוסיה וכן לשיגור חלקים של תחנת החלל הבינלאומית. בעבר שימש המשגר פרוטון לשיגור תחנות החלל הסובייטיות מסדרת סאליוט ואת רוב רכיבי תחנת החלל מיר. כינויו הרשמי של המשגר ברוסיה הוא UR-500. שיגור הבכורה של הפרוטון במתכונת דו־שלבית התקיים בשנת 1965. החל מ־10 במרץ 1967 משגרים את המשגר במתכונת תלת־שלבית. טילי פרוטון נבנים במפעלי חברת חרוניצ'ב שליד מוסקבה. כל השיגורים של משגר זה מתבצעים מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן.
היסטוריית הפיתוח של המשגר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרוטון פותח על ידי משרד התכנון של ולדימיר צ'לומיי, מתחרהו העיקרי של סרגיי קורוליוב. בראשית ימי הפרויקט, תוכנן המשגר לנשיאת ראשי נפץ גרעיניים בעוצמה אדירה של 10 מגטון TNT, לטווח של עד 13,000 קילומטר. עקב מורכבותו הרבה של המשגר, גודלו הפיזי וההכנות הארוכות והמסובכות שלהן נזקק, אבד הרעיון להשתמש בו כטיל בליסטי בין יבשתי את היתכנותו המבצעית ונזנח.
פרוטון כחלק מהתוכנית הסובייטית להנחתת אדם על הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת ההכנות למשימות חלל מאוישות לירח, פותח בברית המועצות המשגר הכבד N-1. אולם עקב בעיות ועיכובים בפיתוחו, נשקלה האפשרות להטיס צוות של קוסמונאוטים לטיסה סביב הירח (ללא נחיתה על פניו), טיסה שדמתה לטיסה המאוישת הראשונה של אסטרונאוטים אמריקניים לירח במסגרת משימת אפולו 8. חללית מסוג סויוז הותאמה לטיסה על גבי המשגר פרוטון, במסגרת תוכנית זונד. ארבעת השיגורים הראשונים כשלו מסיבות שונות, ואילו החמישי, שנשא את החללית זונד 5, שוגר בהצלחה לעבר הירח ב־15 בספטמבר 1968, ללא צוות (בחללית היו מספר בעלי חיים, כולל צבים, שחזרו בשלום). החללית הקיפה בהצלחה את הירח וחזרה לנחיתה בכדור הארץ ב־21 בספטמבר 1968. החשש הסובייטי מאובדן קוסמונאוטים במשימה זו גרם לברית המועצות לאבד את הבכורה בהטסת אדם לירח, הישג שנזקף לזכות ארצות הברית עם משימת אפולו ב־8 בדצמבר 1968. הדגם של המשגר פרוטון שהוסב לשיגור חלליות מאוישות כונה פרוטון K, ומעולם לא נעשה בו שימוש לשיגור בני אדם לחלל.
אמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שירותו של המשגר פרוטון ככלי לשיגור לוויינים וחלליות, חווה כישלונות שיגור רבים, במיוחד בשנות פעולתו הראשונות. עם השנים הפך פרוטון למשגר אמין ביותר עם שיעור הצלחה של 96% (נכון ל־2009).
דלק[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיל הפרוטון מתודלק ב־UDMH (דימתיל הידרזין אסימטרי) ודו חנקן ארבע־חמצני (N2O4). אלו דלקים היפרגוליים שבוערים במגע ביניהם, ובכך נמנע הצורך במערכת הצתה. את הדלקים ניתן לאחסן בנפרד בטמפרטורת החדר, בניגוד לדלקים קריוגניים (לרוב מימן וחמצן נוזליים) שרותחים לאיטם, וכך הטיל יכול לעמוד בלתי מתודלק בכן השיגור לזמן ארוך ביותר. עם זאת, דלקים היפרגוליים הם קורוזיביים ורעילים ביותר, עד כדי כך שיש צורך בטיהור השטח בו נפלו השלבים הראשון והשני.
פעילות מסחרית של המשגר פרוטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאגיד חרוניצ'ב הרוסי חבר לחברת לוקהיד מרטין האמריקנית לשם הקמת מיזם שישווק את הפרוטון כמשגר לוויינים בעולם. כיום, מחזיקה החברה הרשומה בארצות הברית, ILS, בזיכיון בלעדי לשיווק שיגורים מסחריים באמצעות המשגר פרוטון.
פיתוחים עתידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת חרוניצ'ב פרסמה תוכניות להתקנת מנועים קריוגניים בפרוטון (מנועים הפועלים באמצעות שריפת מימן נוזלי וחמצן נוזלי). שילוב הנעה זו במשגר יכולה לשפר במידה ניכרת את כושר הנשיאה למסלול. עם זאת, עקב פיתוח המשגר העתידי אנגרה, תוכניות השדרוג המקיפות לפרוטון נמצאות כרגע במצב של הקפאה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר חברת חרוניצ'ב, יצרנית הפרוטון
- אתר חברת ILS, המשווקת שיגורים מסחריים באמצעות פרוטון
- פרוטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
