פרוטון (משגר לוויינים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרוטון
Proton-K-Zarya.jpg
שיגור הרכיב הראשון של תחנת החלל הבינלאומית באמצעות המשגר פרוטון (1998)
ייעוד משגר לוויינים וחלליות
ארץ ייצור Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות Flag of Russia.svg  רוסיה
גרסאות פרוטון, פרוטון-K, פרוטון-M
היסטוריית שיגורים
סטטוס פעיל
אתרי שיגור LC-200, LC-81 קוסמודרום בייקונור
שיגורים 373
הצלחות 330
כשלונות 43
שיגור ראשון פרוטון: 16 ביולי 1965
פרוטון-K:‏ 10 במרץ 1967
פרוטון-M:‏ 7באפריל 2001
שיגור אחרון פרוטון: 6 ביולי 1966
מטענים ידועים עמוס 5
יכולת
מטען ל-LEO 20,700 ק"ג
מטען ל-GTO 5,000 ק"ג

פרוטוןרוסית: Протон) הוא משגר לוויינים כבד שפותח בברית המועצות. משגר הלוויינים פרוטון משמש לשיגור של לוויינים ממשלתיים רוסיים, שיגורים מסחריים ללקוחות מחוץ לרוסיה וכן משמש לשיגור מכלולים של תחנת החלל הבינלאומית. בעבר שימש המשגר פרוטון לשיגור תחנות החלל הסובייטיות מסדרת סאליוט ואת רוב רכיבי תחנת החלל מיר. כינויו הרשמי של המשגר ברוסיה הוא UR-500. שיגור הבכורה של הפרוטון במתכונת דו-שלבית התקיים בשנת 1965. החל מ-10 במרץ 1967 הוא מנוצל במתכונת תלת-שלבית ובמתכונת זו הוא נמצא בשימוש עד היום. טילי פרוטון נבנים במפעלי חברת חרוניצ'ב שליד מוסקבה. כל השיגורים של משגר זה מתבצעים מכן שיגור הממוקם בבסיס השיגור באיקונור שבקזחסטן.

היסטוריית הפיתוח של המשגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטון פותח על ידי משרד התכנון של ולדימיר צ'לומיי, מתחרהו העיקרי של סרגיי קורוליוב. בראשית ימי הפרויקט, תוכנן להשתמש במשגר זה לשם נשיאה של ראש קרב גרעיני בעוצמה אדירה של 10 מגטון TNT, לטווח של עד 13,000 קילומטר. עקב המורכבות הרבה של המשגר, גודלו הפיזי וההכנות הארוכות והמסובכות שהוא נזקק להן, איבד הרעיון להשתמש בו כטיל בליסטי בין יבשתי את הגיונו המבצעי ונזנח.

פרוטון כחלק מהתוכנית הסובייטית להנחתת אדם על הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת ההכנות למשימות חלל מאוישות לירח, פותח בברית המועצות המשגר הכבד N-1. אולם עקב בעיות ועיכובים בפיתוחו, נשקלה האפשרות להטיס צוות של קוסמונאוטים לטיסה סביב הירח (ללא נחיתה על פניו), טיסה שדמתה לטיסה המאוישת הראשונה של אסטרונאוטים אמריקניים לירח במסגרת משימת אפולו 8. חללית מסוג סויוז הותאמה לטיסה על גבי המשגר פרוטון, במסגרת תוכנית זונד. ארבעת השיגורים הראשונים כשלו מסיבות שונות, ואילו החמישי, שנשא את החללית זונד 5, שוגר בהצלחה לעבר הירח ב-15 בספטמבר 1968, ללא צוות (בחללית היו מספר בעלי חיים, כולל צבים, שחזרו בשלום). החללית הקיפה בהצלחה את הירח וחזרה לנחיתה בכדור הארץ ב-21 בספטמבר 1968. החשש הסובייטי מאובדן קוסמונאוטים במשימה זו גרם לברית המועצות לאבד את הבכורה בהטסת אדם לירח, הישג שנזקף לזכות ארצות הברית עם משימת אפולו ב-8 בדצמבר 1968. הדגם של המשגר פרוטון שהוסב לשיגור חלליות מאוישות כונה פרוטון K, ומעולם לא נעשה בו שימוש לשיגור בני אדם לחלל.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מספר שלבים: 3 או 4, תלוי במשימה.
  • גובה: 53 מטר
  • קוטר השלב הראשון (כולל מאיצים): 7.4 מטר
  • דלק: חומצה חנקתית והידרזין - תערובת היפרגולית, הניצתת במגע.

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כושר שיגור למסלול נמוך: 22000 ק"ג
  • כושר שיגור למסלול גיאוסינכרוני: 4140 ק"ג (השיגור אינו מתבצע ישירות למסלול זה אלא למסלול מעבר, GTO)
  • כושר שיגור למסלול מעבר אל פלנטות אחרות (משימות למאדים ולנוגה): עד 6000 ק"ג

אמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שירותו של המשגר פרוטון ככלי לשיגור לוויינים וחלליות, חווה כישלונות שיגור רבים, במיוחד בשנות פעולתו הראשונות. עם השנים הפך פרוטון למשגר אמין ביותר עם שיעור הצלחה של 96% בכ 335 שיגורים.

  • שיגורים מוצלחים: 294
  • כישלונות שיגור: 41 (הנתונים נכונים לפברואר 2009)

דלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל הפרוטון מתודלק ב UDMH (דימתיל הידרזין אסימטרי) וחנקן טטראוקסיד. אלו דלקים היפרגוליים שבוערים במגע ביניהם, ובכך נמנע הצורך במערכת הצתה. את הדלקים ניתן לאחסן בנפרד בטמפרטורת החדר, בניגוד לדלקים קריוגניים (לרוב מימן וחמצן נוזליים) שרותחים לאיטם, וכך הטיל יכול לעמוד בלתי מתודלק בכן השיגור לזמן ארוך ביותר. עם זאת, דלקים היפרגוליים הם קורוזיביים ורעילים ביותר, עד כדי כך שיש צורך בטיהור השטח בו נפלו השלבים הראשון והשני.

פעילות מסחרית של המשגר פרוטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאגיד חרוניצ'ב הרוסי חבר לחברת לוקהיד מרטין האמריקנית לשם הקמת מיזם שישווק את הפרוטון כמשגר לוויינים בעולם. כיום מחזיקה החברה הרשומה בארצות הברית, ILS, בזיכיון בלעדי לשיווק שיגורים מסחריים באמצעות המשגר פרוטון.

פיתוחים עתידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת חרוניצ'ב פרסמה תוכניות להתקנת מנועים קריוגניים בפרוטון (מנועים השורפים מימן נוזלי וחמצן נוזלי). שילוב הנעה זו במשגר יכולה לשפר במידה ניכרת את כושר ההרמה למסלול. עם זאת, עקב פיתוח המשגר העתידי אנגארה, תוכניות השדרוג המקיפות לפרוטון נמצאות כרגע במצב של הקפאה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]