פרוסיה המזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל פרוסיה המזרחית 1882-1935
גבולות פרוסיה המזרחית בשנות ה-30 של המאה ה-20

פְּרוּסְיָה הָמִזְרַחִית (גרמנית: Ostpreußen, , ליטאית: Rytų Prūsija, פולנית: Prusy Wschodnie, רוסית: Восточная Пруссия) הייתה מחוז בממלכת פרוסיה ובמדינה החופשית של פרוסיה בשנים 1773-1824 ו-1878-1945. בין 1828 ל-1878 הייתה מאוחדת עם מערב פרוסיה במחוז פרוסיה.

פרוסיה המזרחית שכנה לאורך החוף הדרום-מזרחי של הים הבלטי. בירתה הייתה קניגסברג, ששמה שונה ב-1946 לקלינינגרד על ידי ברית המועצות.

בגלל קרבתה לגבול הרוסי, היותה החזית במלחמת העולם הראשונה, הפרדתה מגרמניה במסגרת הסכמי ורסאי ב-1919 והאלימות הרבה בה עשו שימוש חיילי הצבא האדום בעיר ב-1945, הפכה מזרח פרוסיה לסמל לזוועות מלחמה ופשעי המלחמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבירים לווסאלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחציה השני של המאה ה-13 עד המאה ה-15 שלט המסדר הטבטוני באזור פרוסיה תחת מדינת המסדר הטבטוני. שאיפות הרחבת המדינה של האבירים הביאו למספר קרבות עם ממלכת פולין שהובילו למלחמה הפולנית-ליטאית-טבטונית בה ניצחו כוחות מאוחדים מפולין והדוכסות הליטאית הגדולה בקרב גרונוולד ב-1410. הניצחון נעשה לרשמי ב-1466 עם חתימת האמנה השנייה של תורן וכך הסתיימה מלחמה שלוש עשרה השנים שלאחריה עברה פרוסיה המערבית להיות תחת שלטון פולני, כשפרוסיה המזרחית נשארת תחת שלטון האבירים כפייף של פולין.

המסדר הפסיד את פרוסיה המזרחית עם עליית הרפורמציה כשראש המסדר אלברט מפרוסיה הפך לחילוני והציג עצמו כוסאל של הכתר הפולני. אלברט מת ב-1618 ופרוסיה הדוכסית עברה לרשות ברנדנבורג, מה שיצר את ברנדנבורג-פרוסיה. הדוכס פרידריך וילהלם הצליח להסיר את השליטה הפולנית מעל הדוכסות ב-1660 שהפכה כפופה לקיסרות הרומית הקדושה בלבד.

ממלכת פרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שברנדנבורג הייתה באופן תאורטי חלק מהאימפריה הרומית הקדושה, פרוסיה הייתה מחוץ לתחום שיפוטה של האימפריה. בתמורה לתמיכתו בקיסר ליאפולד הראשון במלחמת הירושה הספרדית, המושל פרידריך השלישי מברנדנבורג הורשה להמליך עצמו כ"מלך בפרוסיה" ב-1701 תחת השם פרידריך הראשון. בממלכה החדשה שלט בית הוהנצולרן ונקראה ממלכת פרוסיה.

לאחר חלוקת פולין הראשונה ב-1772, אוחד וורמיה, חלק מפולין, עם דוכסות פרוסיה. ב-31 בינואר 1773, הודיע פרידריך השני מלך פרוסיה ששמו של המחוז החדש יהיה פרוסיה המערבית, כששמו של שאר השטח יהיה פרוסיה המזרחית.

בשנים 1824-1878 אוחדו פרוסיה המערבית והמזרחית למחוז אחד אך לאחר מכן הופרדו בשנית.

האימפריה הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרובינציה של פרוסיה המזרחית (אדום) בפרוסיה (כחול) שבאימפריה הגרמנית, 1871

ב-1871, עם ההכרזה על הקמתה של האימפריה הגרמנית, הפכה פרוסיה המזרחית לחלק מהאימפריה. ב-1875 החלוקה האתנית בפרוסיה המזרחית הייתה 73.48% דוברי גרמנית, 18.39% דוברי פולנית ו-8.11% דוברי ליטאית. אוכלוסיית המחוז ב-1900 הייתה 1,996,626 תושבים בחלוקה דתית של 1,698,465 פרוטסטנטים, 269,169 קתולים ו-13,877 יהודים. מספר הפולנים והליטאים ירד במשך הזמן לאור תהליך הגרמניזציה. הפרוסים דוברי-פולנית רוכזו בדרום האזור (מזוריה, וורמיה) והפרוסים דוברי-ליטאית רוכזו בצפון-מזרח.

רפובליקת ויימאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפטרותו של וילהלם השני מכס המלכות הפכה גרמניה לרפובליקה. בין שתי מלחמות העולם, הפכה פרוסיה המזרחית למובלעת גרמנית לפי הסכמי ורסאי כשחלקים מפרוסיה המערבית ומחוז פוזן סופחו לפולין כדי ליצור את המסדרון הפולני והעיר החופשית דנציג.

ב-1920 נעשו משאלי עם בפרוסיה המערבית ודרום פרוסיה המזרחית כדי לקבוע אם האזורים צריכים להצטרף לרפובליקה הפולנית השנייה או להשאר בגרמניה; 96.7% מהתושבים הצביעו להשארות בגרמניה.

גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1938 שינו הנאצים כשליש משמות האזור לשמות פרוסים מקוריים, כולל שמות פולנים וליטאים. כל מי שלא שיתף פעולה עם חוקי גרמניה הנאצית, כולל פעילים של המיעוט הפולני, נשלחו למחנות ריכוז.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1939 היו בפרוסיה 2.49 מיליון תושבים, 85% מהם היו גרמנים, האחרים הגדירו עצמם גרמנים תרבותית, לותרנים דתית, אך כמזורים או ליטאים. האחרונים חיו ברובם במזרח ודרום-מזרח המחוז.

בזמן מלחמת העולם השנייה הורחב המחוז. בניגוד לתעמולה הנאצית שהציגה את כל המחוזות שנלקחו ממנה ככאלה שיש בהם רוב גרמני שרוצים איחוד עם גרמניה, סטטיסטיקות הרייך מ-1939 מראות שרק 31,000 מתוך 994,092 האנשים שחיו בטריטוריות שסופחו לפולין היו גרמנים.

תושבים גרמנים רבים בפרוסיה המזרחית נהרגו במלחמה, רבים מהם צעירים שגויסו לוורמאכט ונהרגו בזמן פעולה.

זוועות 1944/45[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1944 העיר העתיקה של קניגסברג כמעט הושמדה לגמרי בשתי התקפות מהאוויר; בלילה שבין ה-26 ל-27 באוגוסט ובלילה שבין ה-29 ל-30 באוגוסט 1944. וינסטון צ'רצ'יל קרא לעיר "מבצר מודרני וממוגן בצורה כבדה". אריך קוך חיכה עם פינוי האוכלוסייה הגרמנית עד שהחזית המזרחית התקרבה לגבול פרוסיה המזרחית ב-1944. אוכלוסיית המחוז הוטעתה באופן שיטתי על ידי התעמולה הנאצית, נאמר להם שהגרמנים קרובים לניצחון למרות המצב בשטח, בעקבות כך חלק לא עזבו. אך מאוחר יותר נמלטו רבים מערבה בעקבות ההתקדמות המהירה של הצבא האדום, שחיליו התעללו בתושבים שנשארו.

מעריכים כי למעלה ממיליון אזרחים מתו בין השנים 1944 ו-1945, בעיקר בגלל הפינויים, רעב, מחלות, רצח ואונס שנעשה על ידי חיילי הצבא האדום הפולש. דיווחים על זוועות ומעשי אונס קבוצתי זרעו פחד וייאוש באוכלוסייה. אלפים איבדו את חייהם כשהטביע הצבא האדום ספינות גרמניות. הבירה קניגסברג נכנעה ב-9 באפריל 1945, לאחר קרב על כיבוש העיר קניגסברג שנמשך ארבעה ימים.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה, ניסו מספר גרמנים שנמלטו ב-1945 לחזור לבתיהם בפרוסיה המזרחית. האוכלוסייה הגרמנית שנותרה באזור גורשה בידי המשטר הקומוניסטי. בזמן המלחמה וגם זמן קצר לאחריה, רבים הוגלו למחנות עבודה במזרח ברית המועצות (גולאג). שמות מקומות בגרמנית שונו לשמות רוסיים או פולנים.

באפריל 1946, הפך צפון פרוסיה המזרחית למחוז ברפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה וטריטוריית ממל הפכה לחלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית. ביולי אותה שנה שונה שמה של הבירה קניגסברג לקלינינגרד, ושמו של האזור שונה למחוז קלינינגרד כמו כן שונו שמות של כל היישובים באזור לשמות חדשים בעלי אופי סובייטי מובהק. לאחר גירוש האוכלוסייה הגרמנית, יושבו רוסים, בלארוסים, ואוקראינים בדרום פרוסיה המזרחית, כיום חלק מפולין. בעיקר בחלק הסובייטי, הייתה מדיניות של מחיקת כל שאריות היסטוריה ותרבות גרמנית, ב-1967 נהרסה טירת קניגסברג על פי הוראת ליאוניד ברז'נייב כדי לעשות מקום ל"בית הסובייטים" החדש.