פרחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פְרֵחָה הוא כינוי גנאי בסלנג הישראלי לתיאור אישה המונית, קלת דעת, גסה ולעיתים אף בריונית, המוכר במיוחד כתיאור משפיל של נשים מזרחיות. כיום הכינוי משמש לעיתים גם ביחס לנשים שאינן ממוצא מזרחי, לעיתים בצירוף המוצא המבדל, כמו "פרחה אשכנזיה'.

בספר "מילון עולמי לעברית מדוברת" (1982) בעריכת דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה מוגדרת הפרחה כ"בחורה פשוטה, גסה, חסרת השכלה ועידון המתלבשת ומסתפרת לפי צו האופנה האחרונה".

היסטוריה של המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים מזרחיות רבות נקראו בשם פרחה (בערבית: فرحة, שפירושה "שמחה"; להבדיל מ-فرخة פרח'ה, שמשמעותה "פרגית"; באוזניהם של דוברי ערבית נשמעות שתי המילים שונות, אך באוזניהם של מי שאינם דוברי שפה המבדילה בין ח ל-ח' המילים נשמעות הומופוניות).

תאוריה אחת[דרוש מקור] ביחס למקורו של המונח ושימושו הראשון היא הטענה שהוא החל לשמש ככינוי גנאי עם העלייה ההמונית בשנות החמישים, שהביאה עימה עולים מזרחים רבים מארצות ערב. שיא הנצחת המושג באשר לנשים מזרחיות, היה בשנות השבעים של המאה ה-20. השם "פרחה" היה שם נשי מקובל בקרב יהדות מרוקו ובקרב יהדות עיראק. ועם הזמן הפך לכינוי גנאי לתיאור נשים מזרחיות ועל פי הסבר זה התנהגותן של נשים אלה הייתה מנוגדת לתפיסות התרבותיות של מי ששלטו בימים ההם במוקדי הכוח החברתיים, האשכנזים, מה שהביא ליצירת כינוי הגנאי.

תאוריה שונה[דרוש מקור] היא שהכינוי צמח ועשה את צעדיו הראשוניים בזירה בעיקר בתוך העדה המרוקאית, החל באמצע שנות השישים (עיקר העולים ממרוקו הגיעו לישראל בין 1957- 1963) וכוון ראשית לכל ומעל לכל להתנהגות נשית שהייתה מנוגדת ל"תפישות התרבותיות" המסורתיות והשמרניות של ראשי משפחות יוצאי מרוקו באותה עת. הפרחה הייתה צעירה שלא התחתנה בגיל מוקדם עם אדם כבחירת הוריה, והעדיפה במקום זאת לצאת לבלות עם בחורים שהיא בחרה בהם. מרידה זו זכתה לגינוי, שהבליט את ההבדל בין הנערה ה"טובה" (לבוש והתנהגות צנועה, עושה כמצוות הוריה) והנערה ה"רעה" (מתלבשת בלבוש מושך, בעלת דעה משלה).

תאוריה נוספת מתייחס לביטוי היידי פָּרֶח (או פרך) שמיוחס למילים העבריות "ארחי פרחי" או "פרחח" וממנו נגזר כנראה הביטוי "פרנק פָּרֶח". הטיית המילה לנקבה יוצרת את המילה "פרחה".

תאוריה נוספת שואבת את הביטוי מהמילה הגרמנית Frechheit (נהגית fʀɛçhaɪ̯t) שמשמעותה "חוצפה" או "זלזול", ומתייחסת בעיקר להתנהגות יהירה וחצופה. עולי גרמניה האמונים על סדר ונימוס שנתקלו בהתנהגות שנראתה להם לא הולמת הפטירו את ביטוי הגנאי פרחייט וממנו נגזר פרחה.

סוציולוגים רבים טוענים[דרוש מקור] כי הכינוי פרחה משקף עמדות שיש בהן שוביניזם גברי וגזענות. הפרחה, ובדומה לה הצ'חצ'ח, הם על-פי ביקורת זו ביטוי לעמדתם של יוצאי מדינות אירופה ביחס ליוצאי מרוקו, המציגה אותם בסטריאוטיפ שממנו משתקפת נחיתות, המוניות והיעדר חינוך ותרבות. על פי תפישה זו משמשים הסטריאוטיפים הנלעגים כלי המאפשר להדיר את רגליהם של חברי הקבוצות אשר להן לועגים מהשיח החברתי הלגיטימי בחברה הישראלית. הפיכתן של קבוצות אלו ל"אחר", ל"שונה" באמצעות פרקטיקות פוסטקולוניאליות, המרחיקות אותן מכניסה אל מוקדי הכוח וההשפעה בחברה.

המושג בעולם הבידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטריאוטיפ הפרחה הונצח רבות בטלוויזיה ובקולנוע הישראלים. הפרחה לרוב מתוארת כבחורה ממעמד סוציו אקונומי נמוך, שידיעותיה בהליכות העולם דלות, שטחית וצרת אופקים. הפרחה מתעניינת בעיקר בעולם הזוהר (רכילות, ידוענים, אופנה ומוזיקה), בבילויים ובהתרועעות עם בני המין השני. הפרחה נוהגת בצעקנות וגסות, לבושה באופן המוני, מדברת במשלב לשוני נמוך ונוטה לקלל לעיתים קרובות.

אחד הייצוגים המוכרים ביותר לדמות הפרחה הוא שיר הפרחה (או, כפי שאייתו אז, 'שיר הפריכה'), שכתב אסי דיין וביצעה עפרה חזה ללחן של צביקה פיק. בשיר זה משורטטים קוויה של הפרחה כאחת שאין לה ראש "למילים ארוכות", ועם "הלקה, הליפסטיק ושאר דאווין". שיר זה עורר ביקורת עם צאתו עקב השימוש במילה "פרחה", שנתפסה על ידי המזרחים כביטוי לגזענות כלפיהם.

שימוש פופולרי נוסף במילה נעשה בשנת 2004 בשיר "בחום של תל אביב" שכתב עברי לידר ושרה שרית חדד. השיר נקרא בתחילה "פרחה במרצדס", אך השם שונה, אם כי השורה הכוללת את הביטוי נותרה מזוהה עם השיר. הפרחה הבליינית שתיאר אסי דיין בשנות ה-70 של המאה ה-20 קיבלה מספר מאפיינים של שנות ה-2000 כגון מכונית מרצדס עם מושבי עור, אך עדיין נותרה הבחורה קלת הדעת, המעוניינת בבילויים ובבחורים, ומתלוננת "הוי מה אתם רוצים, אנשים מסובכים".

הצגות סטראוטיפיות של הפרחה פופולריות עד היום בתוכניות בידור. דוגמה לייצוג של פרחה סטריאוטיפית היא הדמות של סיגי כהן (בגילום נתי קלוגר) בתוכנית הרצועה בערוץ ביפ, המתארת פרחה טיפשה עם צורת דיבור עילגת, בעלת לבוש המוני (בגדים מנומרים, עגילי חישוק וטייץ איילים) שלועסת מסטיק באופן קולני ואינה מפסיקה לדבר בטלפון.

ב-2014 יצא רון כחלילי בסדרה תיעודית ששודרה בערוץ 8 בשם "ערסים ופרחות - האליטות החדשות", על אפליית מזרחים בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]