פרחה ששון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרחה (פלורה) ששוןאנגלית: Flora Sassoon; ‏ 18 בנובמבר 185914 בינואר 1936) הייתה אשת עסקים יהודיה ממוצא בגדאדי, בת למשפחת ששון ("הרוטשילדים של המזרח"), שנודעה כפילנתרופית, רבנית מלומדת ופעילה ציונית.

פרחה ששון

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרחה (פלורה) גבאי נולדה בשנת 1859 במומבאי, הודו, בת לקהילה היהודית-בגדאדית בעיר. אביה היה יחזקאל גבאי (1824–1896) סוחר ואיש עסקים עשיר שהגיע למומבאי מבגדאד, עיראק, ואמה הייתה עזיזה גבאי (1839–1897). מצד אמה היא הייתה נכדתו של עבדאללה (אלברט) ששון (1818–1896) ונינתו של דוד ששון, לשעבר ראשי משפחת ששון, שזכתה לשם "הרוטשילדים של המזרח" עקב הונה הגדול ופעילותה הכלכלית והמסחרית הנרחבת. המשפחה שלטה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה.

פרחה הייתה הבכורה מבין 12 ילדיהם של הוריה. בצעירותה קיבלה חינוך פרטי מרבנים שהגיעו למומבאי מבגדאד, ובמקביל רכשה השכלה כללית בבית ספר נוצרי יוקרתי במומבאי. עד גיל 17 ידעה את השפות עברית, ארמית, ערבית-בגדאדית-יהודית, הינדוסטנית, אנגלית, צרפתית וגרמנית.‏[1]

בשנת 1876 נישאה לסלימאן דוד ששון, שנה לאחר שחזר למומבאי משהות ארוכה בסין לצורכי עסקים כדי לקבל על עצמו את השליטה על עסקי משפחת ששון. לבני הזוג היו שלושה ילדים: דוד סלימאן ששון, רחל ששון (עזרא) (לימים ראשת ההסתדרות הציונית בהודו) ומוזל (מזל-טוב) ששון.

בעזרת ההון המשפחתי היא מימנה יוזמות פילנתרופיות וציבוריות שונות. בין היתר תמכה במחקריו במומבאי של מרדכי זאב חבקין, מפתח החיסון כנגד חולרה, והשתתפה במאמציו להפיץ את החיסון בקרב האוכלוסייה המקומית. היא גם הייתה פעילה ציבורית בתנועה המקומית בהודו כנגד מנהג הפורדהפרסית: پرده), שכלל סגרגציה מלאה בין נשים לגברים ולבישת כיסוי גוף ופנים מלא מצד נשים מקומיות בנוכחות גברים.

לאחר פטירתו של בעלה בשנת 1894 היא קיבלה לידיה את ניהול חברת דוד ששון ושות' (David Sassoon & Co.), חברת המסחר הבינלאומי הגדולה של המשפחה, והצטיינה בניהולה. בשנת 1904 בתה מוזל לקתה במחלה, ועקב כך נסעו האם ובתה לאנגליה עבור טיפול רפואי מתקדם. בלונדון פרחה (פלורה) בלטה בתור אשת חברה שאירחה בביתה אירועים חברתיים אשר אליהם הגיעו מלומדים רבים ואנשי החברה הגבוהה האנגלית. למרות זאת שלא כמו הענף האנגלי של משפחת ששון שקשריו ליהדות התרופף, היא הקפידה להשאר נאמנה למסורת הדתית. בנסיעותיה הרבות ליעדים שונים ברחבי אירופה, אסיה והמזרח התיכון במהלך השנים 1902-1935 היא אף דאגה להיות מלווה תמיד על ידי שוחט יהודי.

ששון הייתה תומכת גדולה של המפעל לתחיית העברית ובפעילות תרבותית עברית ככלל. היא נאמה למען מטרות עבריות וציוניות מעל במות שונות בהודו ולאחר מכן בבריטניה. על חנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים אמרה שהייתה זו "השמחה היותר מתוקה" בחייה:

Cquote2.svg

... בטוחה אני שהיכל המדע הזה יחזיר לנו את תפארתנו הקדומה, ואור ההשכלה יזרח שוב על ציון.‏[2]

Cquote3.svg
מצבתה בהר הזיתים

בזכות חינוכה הפרטי מרבנים היא הייתה מלומדת היטב בכתבי הקודש היהודיים ויצא לה שם של אישה הבקיאה ברזי היהדות. לאורך חייה פרסמה מספר מאמרים בכתבי עת יהודיים על סוגיות שונות בהיסטוריה והדת היהודית, כולל מאמר על הגותו של רש"י (1930). בנה דוד היה אספן של כתבי יד יהודיים נדירים והיא נהגה לתמוך במאמציו וללמוד את כתבי היד גם כן. מסופר שבאחת מנסיעותיה לבבגדאד שהתה בעיר לאורך שלושה חודשים שמהלכם ניתן לה הכבוד לקרוא בתורה באופן קבוע בבית כנסת בעיר.‏[1] היא זכתה לשם התואר רבנית. בשנת 1924 קיבלה את הכבוד להיות האישה הראשונה המשמשת כיושבת הראש של הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון (הידוע במאה ה-21 בשם London School of Jewish Studies), ונאמה את הנאום הפותח בכנס. הנאום הודפס כנספח לספרו של הרב יואל לייב הלוי הרצוג "אמרי יואל (ויקרא)". בנאום, שמתובל בדברי תורה ותלמוד, ציינה שהיא אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לה לנאום בפני הקהל המכובד, אך גם עסקה בזכויות נשים ונזפה בכך שרק שבעים שנה לאחר פתיחת המוסד ניתנה ההזדמנות לאישה לנהל את האסיפה השנתית.‏[3]

בין היתר, התכתבה פרחה עם הבן איש חי, הרב יצחק נסים והרב יעקב שאול אלישר, אשר התייחסו אליה בכבוד רב. הבן איש חי אף חיבר לכבודה מעין שיר-חידה שפתרונו הוא שמה, פרחה, אותו הוא פרסם באחד מספריו.‏[4] כמה משאלותיה לרב נסים התפרסמו בספרי השו"ת שלו. באחת מנסיעותיה לדמשק נפגשה עם הרב הראשי (חכם באשי) של יהודי סוריה, הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, ודנה עמו באריכות על ענייני המסורת היהודית. הרב יצחק נסים שמע על חילופי הדברים מהרב אלפנדרי, התלהב מלמדנותה של פרחה, ולאחר פטירתה אף רצה לפרסם את תוכן הדיונים מהפגישה בדמשק, אך כנראה לא עלה בידו לעשות כן.‏[5] מלבד רבנים פרחה התכתבה עם מלומדים כגון דוד ילין, אשר הקדיש לה את אחד ממאמריו, ופרופ' אברהם שלום יהודה, שאף חיבר לכבודה שיר.

היא המשיכה בפעילותה הפילנתרופית גם באנגליה, ונהגה להיענות לעתירות לתרומות אשר הגיעו אליה בדואר מיחידים וקהילות יהודיות שונות בעולם. היא תרמה להקמת בית חולים היהודי הראשון בלונדון בשנת 1907 והייתה יושבת ראש הוועד המנהל שלו. היא תרמה גם למטרות ציוניות בארץ ישראל, ובשנת 1925 אף הגיעה לביקור ביחד עם בנה בירושלים. כמו כן היא סייעה בקליטת פליטים יהודים שהגיעו לאנגליה ממזרח אירופה, ונהגה להעניק ערבונות אשר אפשרו את הישארותם במדינה.

פרחה ששון נפטרה בשנת 1936 בלונדון. הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג הספיד אותה לאחר לכתה והכתיר אותה כ"באר חיה של תורה, יראת שמים, תבונה, טוב לב ונדיבות ... מהבאר הנפלאה שלה ישראל יכולה לשאוב שפע עידוד והשראה אצילית".‏[6] כעשור לאחר פטירתה, וחמש שנים לאחר מותו של בנה דוד סלימאן ששון, השניים הובאו למנוחות לירושלים ונקברו בהר הזיתים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Breger, Jennifer. Three Women of The Book: Judith Montefiore, Rachel Morpurgo and Flora Sassoon. AB Bookman’s Weekly 101 (March 30, 1998): 853–864.
  • Jackson, Stanley. The Sassoons (New York: Dutton, 1968).
  • Roth, Cecil. The Sassoon Dynasty (London: Hale, 1941).
  • יעל לוין, "פרחה (פלורא) ששון", דף לתרבות יהודית 275 (חשון התשס"ח), יהודים ויהדות בהודו – עבר והווה, עמ' 20–21.

ממאמריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Rashi.' In The Jewish Forum, New York: October 1930, pp. 377–383.
  • 'Thirteen.' In The Jewish Forum, New York: March 1931, pp. 68–72.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Breger, Jennifer. "Flora Sassoon." Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. 1 March 2009. Jewish Women's Archive
  2. ^ משפחת ששון וארץ ישראל, דואר היום, 3 בפברואר 1925
  3. ^ 'דרשה מאת מרת פרחה ששון', בתוך: "אמרי יואל (ויקרא)" לרב יואל לייב הלוי הרצוג, עמ' 204-206.
  4. ^ הבן איש חי, "אמרי בינה", ירושלים (תרס"ח), דף יג, עמ' ג'-ד'.
  5. ^ יעל לוין, תשובת הרב יצחק נסים בדבר נשים ותלמוד תורה עמ' 7, הערה 28.
  6. ^ מקור באנגלית: “a living well of Torah, of piety, of wisdom, of goodness and charity ... and out of her wonderful well Israel could draw in abundance noble incentives and lofty inspiration.”