פרידנסרייך הונדרטוואסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרידנסרייך הונדרטוואסר, 1998
"ספירלת היער" בדרמשטדט; הושלם בשנת 2000
"המבצר הירוק" במגדבורג, אשר הושלם לאחר מותו של הונדרטוואסר, בשנת 2005
תחנת רכבת באולצן (Uelzen), סקסוניה התחתונה; הושלמה ב-2001
רהט של פרידנסרייך הונדרטוואסר בחזית המרכז הקהילתי הערבי-יהודי ביפו

פרידנסרייך הונדרטוואסרגרמנית: Friedensreich Hundertwasser) ‏ (15 בדצמבר 1928 - 19 בפברואר 2000) היה אמן, צייר, פסל ואדריכל אוסטרי-יהודי. הונדרטוואסר נחשב לגדול אמני אוסטריה של שלהי המאה ה-20. אף על פי ששלח ידו בתחומי אמנות רבים ואף היה ידוע בפעילות חברתית וסביבתית ענפה, מורשתו העיקרית והידועה ביותר מצויה בבנייניו הייחודיים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונדרטוואסר נולד בווינה למשפחה יהודית. שמו המקורי היה פרידריך סטוואסר (Friedrich Stowasser); סטו בצ'כית פירושו "מאה", ובהתאם לזאת שינה קידומת זו ב-1949 להונדרט, "מאה" בגרמנית, ואת שמו הפרטי שינה לפרידנסרייך, "ממלכת השלום" או, בתרגום חלופי, "בעל שלווה רבה". בנוסף נהג לכנות את עצמו Regentag (יום גשום) ו-Dunkelbunt (צבעוני חשוך), וכן היאקו-סוי (Hyaku-Sui), תרגום שמו ליפנית. Regentag היה גם שמה של ספינתו האישית, אותה בנה בעצמו ובה הרבה להפליג.

אביו נפטר בהיותו בן שנה. מתוך 74 בני משפחתה של אמו נספו 69 בשואה (אמו, אליה היה קשור מאוד, נפטרה בשנת 1972). ב-1948 למד במשך שלושה חודשים באקדמיה לאמנות יפה של וינה; זוהי השכלתו הרשמית היחידה. נסיון נוסף ללמוד, הפעם בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, נכשל אף הוא, והונדרטוואסר פרש לאחר יום לימודים בודד.

האינדיבידואליות הרבה שלו גרמה לחיכוכים גם כששימש כמרצה. ב-1959 שימש כמרצה לציור בבית הספר הגבוה לאמנות בהמבורג. הוא פוטר לאחר שייזם וביצע יחד עם תלמידיו יצירה אותה כינה "הקו האינסופי" - קו עקום ומסולסל שהקיף את כל הקמפוס. למרות החוויה השלילית שמר הונדרטוואסר חיבה להמבורג והעיד כי זוהי העיר האהובה עליו בגרמניה. ב-1981 שימש כמרצה לציור באקדמיה לאמנות יפה של וינה. תלמידיו התלוננו בפני ההנהלה על העדרויות ממושכות מצידו ועל "התבטאויות מבולבלות". הונדרטוואסר נהג להופיע בלבוש לא-סימטרי ובזוגות גרביים לא-תואמים.

הוא החל ליצור בעצמו לקראת סוף שנות ה-40. תערוכתו הראשונה הוצגה בווינה ב-1952; מאז הציג מאות תערוכות בכל רחבי העולם, בין השאר בתל אביב. הונדרטוואסר התגורר למשך מרבית חייו בניו זילנד, ובה ראה את ביתו. מאז 1975 התגורר בעיירה הזעירה (1,400 תושבים) קאווה-קאווה (Kawakawa) שבקצה הצפוני של ניו זילנד. שעונו היה מכוון תמיד לזמן ניו זילנד, גם כשביקר ברחבי העולם. בשנות ה-80 התגורר תקופה קצרה בנורמנדי שבצרפת, וכן החזיק דירה בוונציה, עיר שהקנתה לו השראה רבה.

הוא התחתן פעמיים: לראשונה בגיברלטר ב-1958, נישואים אשר החזיקו מעמד שנתיים, ובשנית ב-1961 עם היפנית יוקו איקוואדה (Yuko Ikewada), ממנה התגרש ב-1966. ב-1972 נפגש לראשונה עם תושב וינה הישראלי יורם הראל, אשר הפך לידידו האישי ולאחר מותו של האמן למנהל עזבונו ולמנכ"ל קרן הונדרטוואסר בווינה.

הוא נפטר בלב ים מהתקף לב בעת הפלגה על הספינה "המלכה אליזבת השנייה" בדרכו מניו זילנד לאירופה. הוא נקבר בלב הטבע בניו זילנד.

אדריכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונדרטוואסר תיעב קווים ישרים ("כליו של השטן", כך כינה אותם) והיה מוקסם מסלילים שבלוליים; בבנייניו קשה למצוא קו ישר. בנוסף היה חסיד של צבעוניות, טבע ואינדיבידואליות. בנייניו, אשר אין האחד דומה למשנהו, משופעים בצבעים עזים, צורות הרמוניות המזכירות יצורים חיים, צמחייה מסיבית ושלל המצאות מקוריות. ביצירתו של הונדרטוואסר ניכרת השפעה של האדריכל הקטלאני אנטוני גאודי ושל הציירים האוסטריים אגון שילה וגוסטב קלימט. הונדרטוואסר טען שאדריכלות מודרנית אינה יכולה בשום אופן להיחשב כאמנות, ושבתים יש לעצב לפי המנטליות וחוש האסתטיקה של דייריהם העתידיים.

בנייניו אינם רבים והם מפוזרים בכמה ערים בעולם, בעיקר באוסטריה ובגרמניה, והם מכונים כל אחד בנפרד Hunderwasserhaus, "בית הונדרטוואסר". הבית הידוע ביותר שבנה הוא בית מגורים זול בווינה, אשר מאז השלמתו ב-1986 הפך לאחד ממוקדי התיירות העיקריים בעיר. הבית, הכולל רצפות עקומות ("רצפה עקומה היא מלודיה לרגליים", הכריז. "רצפה ישרה היא המצאה של אדריכלים. היא נועדה לשרת את מכונות הבנייה ולא את הדיירים") ועצים הצומחים בתוך הבית ושענפיהם מבצבצים מהחלונות, עוצב על ידי הונדרטוואסר ללא כל תשלום, זאת כדי ששיקולים כלכליים כלשהם לא ימנעו הקמת הבית שתכנן.

בתי הונדרטוואסר ידועים נוספים נמצאים בדרמשטט ובפרנקפורט שבהסה ובמגדבורג, בירת סקסוניה-אנהלט. יצירות ארכיטקטוניות שונות שלו נמצאות בתל אביב (מזרקה), יפן (מפעל לשריפת פסולת) ניו זילנד (שירותים ציבוריים בעיירת מגוריו) וארצות הברית (יצירה אחת בלבד בקליפורניה). בית האמנות (Kunsthaus) בווינה, אשר נפתח ב-1991, הוא מוזיאון פרטי של הונדרטוואסר. הבניין נבנה ב-1892 ואכלס במקור מפעל לרהיטים. הונדרטוואסר עיצב את המוזיאון לפי סגנונו, כולל רצפות גבעתיות. לצד התערוכה הקבועה היחידה בעולם של ציורי הונדרטוואסר, מארח כיום המוזיאון תערוכות מתחלפות של אמנים מרחבי העולם.

ב-1972 פרסם מניפסט הקרוי "זכות החלון שלך - חובת העץ שלך", בו הטיף לכך שלכל אדם השוכר דירה צריכה להיות הזכות לצבוע ולקשט את הקיר החיצוני שמסביב לחלונו, ככל שידו משגת, כך שניתן יהיה לראות מרחוק את האינדיבידואליות של הדייר. "רק מי שחושב באופן יצירתי ישרוד בעולם הזה ובעולם הבא", כתב. הונדרטוואסר חש חיבה לעובש אשר מופיע על בניינים עתיקים, וראה בו תופעת טבע שאין להילחם בה ואשר מוסיפה חן לבניין.

הונדרטוואסר כתב: "למרבה הצער תהליך הבנייה מסתיים ברגע שהדייר נכנס לדירתו החדשה. רגע זה צריך למעשה להוות את תחילת הבנייה". כמה מצורות האדריכלות האהובות על הונדרטוואסר נמצאו בשכונות מצוקה בפרברי הערים, כיוון שהעניים נאלצים לבנות את בתיהם בכל אשר ידם משגת. "כל אחד צריך ליצור אדריכלות משלו ולבנות מה שהוא רוצה, עם נוצות, עשב או נייר, אפילו אם הבית מתמוטט".

בית הונדרטוואסר בווינה (בית הקפה בחצר המבנה); הושלם ב-1986

צייר ומעצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בד בבד עם עיסוקו באדריכלות היה הונדרטוואסר צייר ומעצב נחשב. הוא עיצב בין השאר בגדים, כרזות, מטבעות ודגלים - הידוע ביותר הוא דגל הקורו, דגלה האלטרנטיבי של ניו זילנד, אותו העניק לתושבי המדינה לאחר שקיבל אזרחות ניו זילנדית ב-1983. דגל הקורו אומץ בחום על ידי המאורים, ילידיה המקוריים של ניו זילנד, אשר מעולם לא אימצו את דגלה הרשמי של ניו זילנד על הקונוטציות הקולוניאליסטיות שבו, לטעמם (בדמות היוניון ג'ק).

מילון השפה הלטינית שעטיפתו עוצבה בידי הונדרטוואסר

דגל אחר שעיצב עוד קודם לכן, ב-1978, היה דגל שלום למזרח תיכון. על רקע לבן מגן דוד כחול מרחף מעל חצי סהר ירוק. קאנצלר אוסטריה דאז ברונו קרייסקי שלח את ההצעה למנהיגי האזור, ואלה דחו אותה. שמעון פרס אמר להונדרטוואסר שהוא "רותם את העגלה לפני הסוסים".

הונדרטוואסר החל לאסוף בולים מגיל צעיר, הוקסם מהם וסיפר כי הם היוו את השראתו הראשונית להפוך לצייר. הוא עיצב בולים עבור סנגל, כף ורדה, אוסטריה והאו"ם.

ציוריו המרהיבים של הונדרטוואסר נראים במבט ראשון ילדותיים למדי. סגנונו כונה (בנימה בלתי-ביקורתית) "כבד, פרימיטיבי ומיושן". בציוריו כבבנייניו השתמש בצבעים עזים (בעיקר בשבעת צבעי הקשת) ובקווים עבים וכמובן - בלתי-ישרים. הונדרטוואסר היה "קולוריסט"; לצבעים בציוריו חשיבות לא-פחותה מזו של הצורות. הוא נהג להפוך רבים מציוריו לקולאז'ים ולשלב בהם אבקה מתכתית בצבע זהב או כסף, פיסות בד או נייר, חרס, זכוכית ואדמה. כגימור סופי מרח את ציוריו בשכבה דקה של שמן. הונדרטוואסר הביע סלידה מתאוריות אמנותיות, אך ברור כי גילה בהן הבנה עמוקה.

הונדרטוואסר היה אדם פרובוקטיבי ופעיל סביבתי נחרץ; השילוב של השניים גרם לו, למשל, להופיע בעירום בפומבי כדי לקדם אסלת שירותים נטולת מתקן שטיפה, ולפיכך ידידותית לסביבה. ב-1980 נאם בפני הסנאט האמריקני בעד מדיניות אקולוגית ונגד אנרגיה אטומית. הונדרטוואסר עיצב כרזה שעליה נכתב "בין עצים אתה בבית"; את ההכנסות ממכירותיה תרם לפרויקט ייעור הנגב בישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פייר רסטאני, הונדרטוואסר - הצייר-מלך בעל חמשת העורות, הוצאת ספרי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעיינות מרפא בבאד בלומאו (Bad Blumau), אוסטריה; יצירתו הגדולה ביותר של הונדרטוואסר; הושלמה ב-1997