פרידריך קרס פון קרסנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרס פון קרסנשטיין (משמאל) והברון לאגר (מפקד הכוחות האוסטריים בחזית ארץ ישראל)

פרידריך פרייהר קְרֶס פון קרסנשטיין (Friedrich Freiherr Kreß von Kressenstein) ‏ (24 באפריל 1870, נירנברג - 6 בינואר 1948, מינכן), היה גנרל גרמני בחיל התותחנים וחבר בצוות הקצינים שסייע לראשות הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה. על הצוות הבכיר פיקד הקצין הגרמני לימן פון סנדרס (Liman von Sanders).

רקע משפחתי ותחילת דרכו הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרס פון קרסנשטיין ב-1916

שורשיה של משפחת קרס פון קרסנשטיין מצויים בנירנברג של המאה ה-14. מאז המאה ה-18 מילאו רבים מבני המשפחה תפקידים פיקודיים בצבא האוסטרו-הונגרי. מאז הענקת התואר ברון (Freiherr) לאבי המשפחה בתחילת המאה ה-19, נמנתה המשפחה על האצולה הבווארית. עם הקמת הקיסרות הגרמנית בשנת 1871, פעל הצבא הבווארי במסגרתה. כך הוענקה דרגת גנרל - קולונל (Generaloberst), לאחיו הגדול של פרידריך, אוטו קרס פון קרסנשטיין, שר המלחמה של בוואריה, בין השנים 1912 ו-1916. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירתו לא פחות מ-11 מבני המשפחה בתור קצינים בצבא הקיסרות. השלטון הנאצי, שלחם לטהר את הוורמכט מאריסטוקרטים וקונסרבטיבים, שחרר בשנת 1938 את הגנרל האחרון של המשפחה, בן אחיו של פרידריך, פרנץ קרס פון קרסנשטיין, משורות צבאו.

המשפחה הייתה אף בעלת חשיבות בתחומים אזרחים שונים. אביו של פרידריך, גאורג קרס פון קרסנשטיין, סניגור בתפקידו, יצג את המפלגה הלאומית הליברלית בפרלמנט הבווארי. אחיו הצעיר, הנס קרס פון קרסנשטיין, פרופסור לרפואה, מונה לאחר מלחמת העולם השנייה לתפקיד דיקן האוניברסיטה החופשית בברלין (Die Freie Universität).

בגיל 18 התגייס פרידריך קרס פון קרסנשטיין לחיל התותחנים של הצבא הבווארי. לאחר שנתיים הוענקה לו דרגת סגן משנה (Leutnant). בתור סגן (Oberleutnant) סיים קרס את מסלול האקדמיה הצבאית בשנת 1898. למטה הפיקוד בברלין סופח בשנת 1908 בתור סרן (Hauptmann) וקודם לדרגת רב סרן (Major).

שירותו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי סיור גרמנים בחוג' (כיום סמוך לחוות השיקמים) מחנהו של קרס פון קרסנשטיין צפונית מזרחית מעזה

ב־25 בינואר 1914 היקצה הצבא הבווארי את קרס פון קרסנשטיין לצבא הטורקי. לקרס בן ה-44 הוענקה דרגת סגן אלוף של הצבא העות'מאני ותואר הכבוד הטורקי "בק". קרס בק היה אחד מ-70 החברים של המשלחת הצבאית תחת פיקודו של אוטו לימן פון סנדרס, שהייתה אמורה להוציא את צבא הסולטאן משרשרת ההפסדים שלו. קצינים אלו הדריכו ופיקדו על כוחות טורקים. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה מונה קרס פון קרסנשטיין לעמוד בראש המטה של הארמייה השמינית של הצבא העות'מאני. ב-27 בספטמבר 1914 הגיע קרס למפקדת הארמייה בסוריה. מפקד הארמייה ושליט אזור סוריה היה ג'מאל פאשה, אחד משלושת עמודי התווך של הטורקים הצעירים.

למרות התנאים הפרימיטיבים הצליחו קרס פון קרסנשטיין וג'מאל פאשה להוציא לפועל, תוך פרק זמן קצר, משימה שלא בוצעה בממדים דומים לה בעבר. המשימה הייתה להעביר כח עצום דרך מדבר סיני כדי לכבוש, או לפחות לחבל, בתעלת סואץ שהייתה בשליטה בריטית. לצורך המשימה עמד קרס בראש כוח טורקי שחצה את חצי האי סיני והעביר עמו גשר דוברות, שאמור היה לשמש את הכוחות בחציית התעלה. המשימה יצאה לדרך בינואר 1915. בשל שליטת הבריטים בים התיכון לא יכול היה הכוח לצעוד לאורך קו החוף הצפוני של חצי האי סיני. הכוח, שמנה 18,000 חיילים ו-6,000 גמלים, יצא מעוג'ה אל חפיר (סמוך לניצנה של היום) לחצות את מדבר סיני. לאחר מסע ממושך של 10 ימים, בליל ה-3 בפברואר הגיע הכוח לאזור שבין האגם המר הגדול ואגם תמסח. אך עם הנחתת הדוברה הראשונה על הגדה האפריקאית התגלה הכוח. החיילים ההודים של כוחות הממלכה המאוחדת הצליחו להרוג ולקחת בשבי את כל צוות כלי השייט. בפניקה, נסוג פון קרסנשטיין עם חייליו מזרחה ובכך תם למעשה קרב תעלת סואץ. הצבא הבריטי שלא היה מוכן למשימה מן הסוג הזה, לא רדף אחרי הטורקים שהצליחו לחזור לגבול הבינלאומי בקו עקבה רפיח ללא אבידות כבדות. פון קרסנשטיין הגיע ב-20 ביוני 1915 לירושלים מותש וחולה טיפוס. הוא אושפז במתחם אוגוסטה ויקטוריה, מפקדת הכוחות הטורקים-גרמנים שעל הר הזיתים.

לאחר התבוסה החל פון קרסנשטיין במסעות לאיסטנבול ולברלין במטרה לשכנע את מפקדיו העות'מאנים והגרמנים להעביר אליו כוחות נוספים. המטכ"ל הגרמני הזרים כוחות מצומצמים לארץ ישראל וחצי האי סיני, אשר קיבלו את שם הקוד "פאשה". הכוחות הגרמנים מנו טייסת קרב ועוד כמה יחידות ספורות של תותחנים, מודיעין שדה, נ"מ, אספקה ושני בתי חולים שדה.

עם חזרתו מגרמניה היה קרסנשטיין עד לשואת הארמנים בחאלב. קרסנשטיין לא נשאר אדיש ועמל לארגן סיוע הומניטרי לפליטים. דוגמה לנפש אותה הציל הקצין הגרמני היה הבישוף הקתולי של העיר סצריה של מחוז קפדוקיה. קרסנשטיין סידר אישית להגמון דרכון, כך שהוא ועוזרו יוכלו לחפש מקלט במנזרי ירושלים. לבסוף עלה בידו לנסוע עם ג'מאל פאשה לאיסטנבול על מנת לדון בשערוריה. אך שיחות אלה לא העלו פרי. השגריר הגרמני, הברון מטרניך, שהסכים עם קרסנשטיין הוחזר לברלין זמן קצר לאחר מכן. חוויותיו אלה השאירו את חותמן עליו וגרמו לו להתנגד חריפות לפינוי נוצריי ויהודי ירושלים.

הטורקים ניהלו מערכת נסיגה בסיני וביצעו מתקפות רבות על הכוחות הבריטים שהתקדמו לאיטם ממצרים מזרחה, במרחבי חצי האי סיני. מטוסי הקרב הגרמנים נשלחו אף להטיל פצצות מעל לקהיר. פון קרסנשטיין שוב מונה לפקד על הכוח שהיה אמור לתקוף את תעלת סואץ. הפעם לא הצליח פון קרסנשטיין אף להגיע אליה; כוחו נתקל בבריטים כבר 25 קילומטר מזרחית לתעלה, באזור הכפר המצרי רומניערבית: رمانة). בקרב רומני, שנערך ב-3 באוגוסט 1916, הביסו הבריטים את הטורקים, שנסוגו חזרה לגבול הבינלאומי של ארץ ישראל בקו עקבה רפיח.

בשנת 1917 הבריטים יזמו מתקפה משלהם; הם כבשו מוצבים טורקיים בחצי האי סיני, בנו מסילות והעבירו צינורות מים לכיוון עזה, אותה התכוונו לכבוש. המתקפה הראשונה על עזה, ב-26 במרץ של אותה שנה, נבלמה בשל מחדלים רבים בצבא הבריטי. בקרב עזה השני, באפריל 1917, הצליחו העות'מאנים להביס את הצבא הבריטי בשנית בזכות פעילותו של פון קרסנשטיין, עליה אף קיבל את אות פור לה מריט.

עם העברת הפיקוד על המפקדה בארץ ישראל לאריך פון פאלקנהיין, שהיה ראש המטה הכללי הגרמני ונודע במעורבותו בקרב ורדן, מונה פון קרסנשטיין למפקד הארמייה השמינית. מנגד, התמנה גנרל אלנבי למפקד העליון של הכוחות הבריטים בארץ ישראל והביא עימו את השינוי לו יחלו מפקדיו. תחת אלנבי הצליחו הבריטים לבסוף לכבוש את באר שבע ב-30 באוקטובר 1917. את עזה כבשו הכוחות האוסטרלים ללא ירייה אחת וכך גרמו להדיפת העות'מאנים צפונה. הפיקוד הטורקי-גרמני ובראשו פון פאלקנהיין, הפכו את פון קרסנשטיין לשעיר לעזאזל והטיחו בו את אשמת התבוסה בעזה. פון קרסנשטיין הוחזר להלחם בחזית המערבית באירופה לתקופה קצרה ומשם הועבר למפקד על כח צבאי גאורגי מטעם האימפריה הגרמנית.

שירותו בגאורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1918 נשלח פון קרסנשטיין מטעם משרד החוץ הגרמני לקווקז. עם קריסת שלטון הצאר הרוסי תכננה טורקיה לכבוש את דרום הקווקז, גאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן כפיצוי על המדינות הערביות אותם כבשו הבריטים והצרפתים ממנה. קרס פיקד על צבא גאורגי שנלחם בעות'מאנים (בני בריתה של גרמניה) ואף נלחם בצבא האדום כחלק ממלחמת העצמאות של העמים הקווקזים. בשל מחאה בריטית, שכוחותיה אף הם היו מעורבים באזור, עזב פון קרסנשטיין את החזית וחזר לגרמניה ביוני 1919.

רפובליקת ויימר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שלטון רפובליקת ויימר שירת קרס פון קרסנשטיין במשרד הביטחון (Reichswehrministerium). ב-1923 חזר כאלוף (Generalmajor) למינכן ופיקד על הדיוויזיה הרגלית השביעית. באוקטובר של אותה שנה, לא מולאו הוראותיו של הקנצלר פרידריך אברט על ידי הקומיסר הבווארי גוסטב פון קאר והמושל הצבאי אוטו פון לוסוב. אברט הדיח את לוסוב ומינה את קרס פון קרסנשטיין במקומו. בנסיון המהפכה של היטלר במינכן ב-9 בנובמבר 1923, היה תפקידו של קרס למנוע מגע בין לוסוב והיטלר. עם הדיפת נסיון ההפיכה מונה קרס לדרגת אלוף (Generalleutnant) והועבר למפקדה בקאסל (Kassel) שפיקדה על שטח 2 של מערב גרמניה.

לאחר פרישתו מהצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו משרות צבאי בשנת 1929, כתב פון קרסנשטיין מאמרים וספרים אוטוביוגרפים על חויותיו בארץ ישראל ובקווקז. בשנת 1938 יצא לאור ספרו "עם הטורקים עד לתעלת סואץ". על משימתו בגאורגיה הוא חיבר יומן שלא היה אמור להתפרסם. בשנת 2001 הוציא ההיסטוריון הגאורגי ד"ר דוד פאיטשזדה את היומן לאור.

קרס היה חבר באגודת משוררים בעלת יוקרה בנירנברג.

בשנת 1930, שנה לאחר פרישתו, חזר פון קרסנשטיין לארץ ישראל. שם קבלו אותו האנגלים בסבר פנים יפות. הוא הוזמן לביקור אצל הטמפלרים הגרמנים, אך גם אצל היהודים והערבים הוא התקבל בברכה. מראות הזוועה שחווה בשואת הארמנים גרמו לו ולקצינים גרמנים אחרים להתנגד "לפתרון הארמני" של הטורקים, לפיו הם חתרו לסלק את יהודי ונוצריי ערי ארץ ישראל כדי "להגן" עליהם. בכך הצטרף קרס פון קרסנשטיין לדמויות נוספות בגרמניה שראו בתנועה הציונית שותפה לפוליטיקה הבינלאומית שלהם במזרח התיכון. את שארית זמנו בארץ הקודש בילה קרס במחיצת הנזירים של טבחה שעל גדות הכנרת בתפילה.

קרס פון קרסנשטיין היה רווק בן 78 כאשר נפטר ב-6 בינואר 1948 בבית אבות במינכן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]