פרייה ורבייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה היהודית, מצוות פרייה ורבייה (או פרו ורבו) היא החובה לקיים יחסי אישות כדי להוליד צאצאים. מצווה זו היא המצווה הראשונה המופיעה בתורה.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של המצווה הוא בספר בראשית (פרק ט ז): "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ"[1].

דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטי דיני המצווה נלמדים מפסוקים שונים בתנ"ך, כולל פסוקי ברכה שבספר בראשית, מתוך הבנה שאותם פסוקים מגדירים את כוונת המצווה ונותנים לה בכך מסגרת.

מחויבי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"האיש מצווה על פריה ורבייה, אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר, על שניהם הוא אומר 'ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו' " (משנה, מסכת יבמות ו,ו).

בתלמוד הבבלי[2] פירשו שהמקור לפטור נשים, הוא מדרשה של המשך הפסוק: "ומלאו את הארץ וכבשוה" - איש דרכו לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש, ולכך היא פטורה. לפי דעה אחרת, הפטור נלמד מפסוק אחר (בראשית לה, יא), בו נאמר ליעקב בלשון יחיד: "אני אל שדי פרה ורבה".

להלכה נפסק כמו הדעה הראשונה, שנשים פטורות.

דעת התוספות[3], שלמרות שאין חיוב על הנשים לפרות ולרבות, הן מצוות מכח הפסוק בישעיהו (מה, יח): "כה אמר ה'... יוצר הארץ ועושה... לא תוהו בראה, לשבת יצרה".

בפשטות, החיוב על פי היהדות הוא גם על מי שאינו יהודי, שכן הציווי נאמר לאדם הראשון שהוא אבי האנושות כולה על פי האמונה. המצווה אינה נכללת בשבע מצוות בני נח, אולם בתלמוד הבבלי‏[4] נאמר ששבע המצוות כוללות רק מצוות פסיביות ("שב ואל תעשה"), ואם כן, אין ראיה שגוים פטורים.

רבי שמעון בן עזאי, מחכמי המשנה, כל חייו שקד על לימוד התורה, ולא נשא אשה בהסבירו כי "מה אעשה ונפשי חשקה בתורה. אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים" (בבלי, מסכת יבמות סג, ב). לפי הרמב"ם, כל מי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי, ונדבק בתורה כל ימיו ולא נשא אישה כדי שלא יטרח במזונותיו ויתבטל מן התורה, אין בידו עוון. והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו‏[5]. לעומת זאת, הרא"ש כתב: "מה שאמר הרמב"ם 'ילמד ואחר כך יישא אישה' קצבה לאותו לימוד לא ידעתי, שלא ייתכן שיתבטל מפרייה ורבייה כל ימיו, שלא מצאנו רשות לזה אלא כבן עזאי שחשקה נפשו בתורה"‏[6].

מספר הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה[7] יש מחלוקת כמה ילדים יש להוליד כדי לצאת ידי חובת מצווה זו. בית הלל סוברים שיש צורך בבן ובת וסומכים את החלטתם על הפסוק הסמוך, "זכר ונקבה ברא אותם", ואילו בית שמאי סוברים שיש להוליד שני זכרים. לפי גרסה אחרת, המחלוקת הייתה האם צריך בן ובת, או שמספיק או בן או בת‏[8]. גם לפי בית הלל וגם לפי בית שמאי הכוונה לילדים שיוכלו לקיים גם כן מצווה זו - ילדים פוריים.

להלכה, מספיק להוליד זכר ונקבה כדי לקיים מצווה זו‏[9].

גיל חובת המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיום המצווה אפשרי מגיל 13. לפני גיל 13 לא מומלץ להתחתן‏[10].

החיוב, בשונה ממצוות אחרות, חל רק מגיל 17 לדעת הרמב"ם, או 18 לפי פוסקים אחרים. הימנעות אחרי גיל 20 זו עבירה, והאדם נחשב למבטל מצוות עשה[11].

מי שעסוק בלימוד תורה, וחושש שאם יתחתן לא יוכל ללמוד בגלל ההכרח לפרנס, רשאי להתאחר, שכן ישנו כלל ש"העוסק במצווה, פטור מן המצווה".

ביטויי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסור לגבר לחיות ללא אישה (בגיל המפורט למעלה).
  • אסור לגבר לשאת עקרה, זקנה וקטנה שאינן יכולות ללדת, אלא אם כן כבר קיים מצוות פרייה ורבייה, או שיש לו אישה אחרת שיכולה ללדת.
  • אישה רשאית לא להינשא לעולם או להינשא לסריס[12].
  • אסור לגבר לעקר את עצמו על ידי סם אך לאשה מותר.
  • הבעל חייב לקיים יחסי אישות עם אשתו בכל עונה (תדירות קבועה בהלכה המשתנה לפי תחום העיסוק של הגבר) עד שיהיו לו בנים. כאשר יש לו בנים, האשה יכולה למחול על חובת העונה‏[13].
  • זוג שחי עשר שנים ללא ילדים חייב להתגרש, או שהבעל יתחתן עם אשה נוספת שיכולה ללדת‏[14].

אך פסק הרמ"א (אבן העזר א'): ואפילו בנשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אע"פ שלא קיים פריה ורבייה.

חשיבות המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל הדגישו את חשיבות מצווה זו באומרם: "כל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנאמר: כי בצלם אלוהים עשה את האדם, ואתם פרו ורבו"‏[15].

קיים איסור למכור ספר תורה, אך למטרת לימוד תורה או כדי לישא אישה, מותר, משום "לא תוהו בראה, לשבת יצרה", כלומר, כדי ליישב את העולם‏[16].

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המצווה היא שיהיה העולם מיושב.

בעל ספר החינוך מוסיף, שהיא "מצווה גדולה" שבסיבתה מתקיימות כל המצוות בעולם - שכן אם לא יהיו אנשים לא יהיה עולם, ו"לא ניתנה תורה למלאכי השרת".

דון יצחק אברבנאל מדגיש, שהמטרה שהאנושות תתקיים חשובה יותר מאשר פרישות ודבקות בשכלתנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוני מצוות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, סנהדרין נט, ב
  2. ^ מסכת כתובות סה, ב
  3. ^ בבא בתרא יג,א ד"ה שנאמר. התוספות בגיטין מא,ב ד"ה לא תוהו מציינים לתלמוד הירושלמי במסכת מועד קטן פ"א ה"ז, ובמסכת גיטין פ"ד ה"ה, מהם עולה שנשים מצוות משום לא תוהו בראה
  4. ^ סנהדרין נח,ב
  5. ^ הלכות אישות פרק טו הלכה ג
  6. ^ טור אבן העזר סימן א סעיף ד
  7. ^ מסכת יבמות פרק ו' משנה ו'
  8. ^ תוספתא מסכת יבמות פרק ח
  9. ^ רמב"ם הלכות אישות פרק ט"ו ד'
  10. ^ טור ושולחן ערוך, אבן העזר סימן א
  11. ^ רמב"ם, אישות ט"ו ב
  12. ^ רמב"ם אישות פט"ו ה"ז, ואיסורי ביאה פכ"א הכ"ו
  13. ^ רמב"ם אישות פט"ו ה"א
  14. ^ משנה מסכת יבמות, ו,ו.
  15. ^ תוספתא מסכת יבמות סוף פרק ח. אגב, דברים אלו נאמרו מפי בן עזאי, שבעצמו לא התחתן, ולכך תקף אותו רבי אלעזר בן עזריה: "נאים דברים כשהם יוצאים מפי עושיהם. יש נאה דורש, ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש; בן עזאי, נאה דורש ואין נאה מקיים". ועל זה השיב לו בן עזאי: "מה אעשה, חשקה נפשי בתורה, ויתקיים העולם באחרים".
  16. ^ בבלי מסכת מגילה כז,א
P judaism.svg
ערך זה עוסק במצוות הבאות מתוך תרי"ג מצוות: פרו ורבו. להרחבה על אחת מהן בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.