פרינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרינס
Prince by jimieye.jpg
פרינס בהופעתו הראשונה באירלנד, 1990
מידע כללי
שם לידה פרינס רוג'רס נלסון
תאריך לידה 7 ביוני 1958 (בן 56)
מקום לידה מיניאפוליס, מינסוטה, ארצות הברית
שנות פעילות 1976 עד היום
סוגה רית'ם אנד בלוז, מוזיקת נשמה, מוזיקת פופ, סינת'פופ, רוק, פאנק (Funk)
עיסוק זמר, כותב שירים, מפיק מוזיקלי, עיבוד מוזיקלי
כלי נגינה זמרה, גיטרה, גיטרה בס, פסנתר, תופים, סקסופון, קלידים, חצוצרה, סינתיסייזר, גיטרה בס
חברת תקליטים האחים וורנר

פרינס רוג'רס נלסוןאנגלית: Prince Rogers Nelson; נולד ב-7 ביוני 1958), הידוע בשמות הבמה שלו, פרינס ("נסיך"), Princesymbol.png, או לעתים כהאמן שהיה ידוע בעבר כפרינס, הוא מוזיקאי אמריקני. למעלה מ-150 מיליון עותקים מאלבומיו נמכרו, ובזירה הבינלאומית המצליח ביותר מביניהם הוא Purple Rain - פסקול לסרט שיצא לאקרנים בשנת 1984 ובו פרינס שיחק בתפקיד הראשי.

פרינס נחשב לאחד מהיוצרים החשובים בדורו, כאשר יצר שילוב ייחודי בשם ה-Minneapolis Sound (על שם העיר מיניאפוליס בה נולד) הכולל אלמנטים של פאנק, מוסיקה אלקטרונית, רוק ורית'ם אנד בלוז.

הוא ידוע במיומנות הגבוהה שלו בעשרות כלי נגינה, והלהיטים הגדולים שלו כוללים בין היתר את "Cream", "When Doves Cry", "Kiss" ו-"1999".

ב-1984 זכה באוסקר על שיר הנושא של הסרט "Purple Rain", וב-2006 זכה בפרס גלובוס הזהב על כתיבת וביצוע השיר "Song of the Heart" עבור הסרט "תזיזו ת'רגליים". מגזין הרולינג סטון דירג אותו במקום ה-27 בקטגוריית האומנים הגדולים בכל הזמנים, ובשנת 2004 צורף אל היכל התהילה של הרוקנרול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרינס נולד ב-7 ביוני 1958 במיניאפוליס, מינסוטה, ארצות הברית, לשני הורים אפרו-אמריקנים אשר לפני כן התגוררו בלואיזיאנה. העץ המשפחתי שלו חוזר עד לימי לואיזיאנה הצרפתית. פרינס דובר צרפתית ונוהג להופיע בחגיגות המרדי גרא מדי שנה.

אביו היה פסנתרן ג'ז ואמו העלתה מופע עם שירי בילי הולידיי. פרינס סבל מהתקפים חמורים בתור ילד, אך רק בתור מבוגר אובחן כסובל מאפילפסיה. בגלל הרקע הכלכלי הצנוע של משפחתו, מצבו הרפואי לא אובחן כראוי. הוריו נתנו לו שיעורי מוסיקה בתקווה שהדבר יעזור לו להבריא. בגיל שבע הלחין את שירו הראשון "Funk Machine" והופיע בתוכנית ילדים מקומית מספר פעמים בתור מוצרט.

לאחר שהוריו נפרדו הוא גר עם אמו ועם בעלה החדש. יחסיו הפגומים עם אביו החורג והאלים גרמו לו לעזוב את ביתו לפני שסיים את לימודי חטיבת הביניים. הוא שהה זמן קצר אצל אביו הביולוגי, שקנה לו את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו. מאוחר יותר אומץ פרינס על ידי משפחת אנדרסון בחלק המבוסס יותר של מיניאפוליס, והתיידד במיוחד עם בנם, אנדרה אנדרסון (אשר ייקרא בעתיד אנדרה סימון וינגן אתו בהופעות). בשלב זה הקים את הלהקה Grand Central שהופיעה במסיבות מכללות במינסוטה.

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מספר שנים בהם הופיע לבד ברחבי המערב התיכון של ארה"ב, בעיקר עם גרסאות כיסוי של להיטי דיסקו (כשהוא מצויד רק בגיטרה ומכונת תופים) חברת האחים וורנר החתימה אותו בשנת 1977. בצעד בלתי שגרתי, סירב פרינס להקליט את החומר המקורי שלו באולפני וורנר בלוס אנג'לס והקים את "Studio 80" במיניאפוליס, אולפן הקלטות בו הוא מקליט ומפיק אומנים אחרים עד היום.

אלבום הבכורה שלו For You יצא כעבור שנה. למרות ששווק כאלבום פופ, הוא נחשב ביזארי מאוד יחסית לרוח התקופה וצלילו הושפע מלהקות קאלט שפרינס העריץ כגון "Funkadelic" ,"The Ohio Players" והזמר שאגי אוטיס. פרינס התבלט כמוסיקאי מוכשר וניגן בעצמו בכל כלי הנגינה (דפוס קבוע ברוב אלבומיו) והסינגלים "Soft and Wet" ו-"I Wanna Be Your Lover" זכו להצלחה במצעדי המוסיקה השחורה. האלבום היווה הקדמה לשני הנושאים המרכזיים ביצירה של פרינס: רוחניות ותשוקה מינית.

אלבומו הבא Prince כלל חמישה סינגלים: "Why U Wanna Treat Me So Bad", "I Feel For You", "Still Waiting", "Sexy Dancer" ו-"Bambi". כולם היו קטעי דאנס בעלי רמיזות מיניות והם זכו לביקורות בינוניות. למרות זאת, גרעין מעריציו גדל והאלבום מכר שלושה מיליון עותקים בארצות הברית.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומו השלישי Dirty Mind שיצא בשנת 1980 הפך במהרה לאלבום זהב ונחשב לנקודת הפריצה שלו. מילות השירים עסקו בארוטיקה באופן קיצוני וישיר יותר מבעבר, ותדמית הבמה שלו בתקופה זו הפכה ליותר ויותר שערורייתית. פרינס וחברי להקת הליווי שלו "The Time" השתמשו באיפור נשי כבד והתלבשו בבגדים ראוותניים, ובאותה שנה הופיעו בתוכנית סטרדיי נייט לייב עם השירים "Uptown" ו-"Partyup". הפופולריות של פרינס גברה גם בזירה הבינלאומית.

האלבום הרביעי Controversy משנת 1981 כלל לראשונה ביקורת חברתית ותכנים דתיים, אולם הסינגלים "Private Joy" ו-"Let's Work" המשיכו את קו הפאנק הארוטי של האלבום הקודם. בנוסף לכך, פרינס החל להשתמש בעיקר בכלי נגינה אלקטרונים והפך לאומן השחור המשמעותי הראשון שהחדיר למוסיקה שלו צלילי סינת'פופ וגל חדש. האלבום הצליח בעיקר בסצנת המועדונים ובתחנות רדיו של מוזיקה שחורה, ופרינס שב לאחר סיבוב הופעות ביפן לביתו ופירק את "The Time".

בשנת 1982 הוציא את האלבום הכפול 1999, אשר מכר 15 מיליון עותקים תוך פחות משנה. צליל האלבום היה אף אלקטרוני וחייזרי יותר מ-Controversy, אך השירים עצמם כללו מנגינות פופ פשוטות יותר. שיר הנושא (המתאר אפוקליפסה) והסינגל "Little Red Corvette" הגיעו לעשירייה הפותחת במצעד הפזמונים Billboard האמריקני והצליחו גם כן באירופה. ערוץ MTV הפיק קליפ עם שני השירים מבוצעים בהופעה חיה. באותה שנה פרינס ניגן קלידים והפיק מספר שירים של סטיבי ניקס, כולל הלהיט "Stand Back". בעקבות סיבוב ההופעות העולמי, בשנת 1983 פרינס היה שני למייקל ג'קסון ברמת ההצלחה מסחרית. לאורך העשור מעמד זה נע בין שני היוצרים מספר פעמים.

את להקת הליווי "The Revolution" פרינס ייסד בשנת 1984 כדי להתרחק מעולם הפופ האלקטרוני ולשוב אל מבנה רוק בסיסי (גיטרה, בס, תופים וקלידים). לראשונה, נגני הלהקה השתתפו גם בחלק מההקלטות. נגנית כלי ההקשה שיליה אסקובידו וזמרת הליווי שינה איסטון הצטרפו מאוחר יותר ללהקה והפכו ליוצרות מצליחות בזכות עצמן. אחד השירים הראשונים שהוקלטו במסגרת הרכב זה הוא "Nothing Compares 2 U", אשר הפך בשנת 1990 ללהיט של הזמרת שינייד או'קונור.

עם הלהקה החדשה נכנס פרינס למספר אולפני הקלטות בלוס אנג'לס, דטרויט ולונדון כדי להקליט את אלבומו המצליח ביותר: Purple Rain. השירים בו היו ביוגרפיים ועסקו במערכת היחסים שניהל עם חברתו דאז סוזנה מלווין. הוא הניב שני סינגלים שכבשו את המקום הראשון במצעד הבילבורד: "Let's Go Crazy" ו-"When Doves Cry", ושיר הנושא - בלדת רוק שהוקלטה באופן מחוספס בהופעה חיה - הגיע למקום השני. הסינגלים "Erotic City", "I Would Die 4 U" ו-"Take Me With U" גם כן הצליחו מאוד, והאלבום כבש את המקום הראשון במצעד הבילבורד במשך 24 שבועות ברצף. Purple Rain יצאו גם בתור סרט מוזיקלי עם קו עלילה המתאר את עלייתו לצמרת של פרינס והקשר הבעייתי שלו עם אביו החורג. הסרט הגיע למקום הראשון בטבלת המכירות, ובכך פרינס הפך לאומן הראשון והיחיד בהיסטוריה עם סינגל, אלבום וסרט במקומות הראשונים בו זמנית. השיר "Darling Nikki" מהאלבום היה שנוי במחלוקת, גרם למתקפת צנזורה ולהחרמה זמנית של חלק משיריו הפרובוקטיביים מהרדיו - פרשה זו גרמה לפרינס להוציא במהרה אלבום ללא עיסוק בסקס בשם Around the World in a Day בשנת 1985. הוא היה בראש המצעדים במשך שלושה שבועות והניב את הלהיט "Raspberry Beret". המסר באלבום היה חיובי, בהשראת להיטי רוק פסיכדלי של להקת הביטלס. הוא קיבל ביקורות שליליות - לרוב בטענה כי אופיו האקסצנטרי של פרינס אינו תואם את רוח האלבום.

האלבום Parade כעבור שנה היווה ניסיון כושל לשחזר את ההצלחה ההיסטרית של Purple Rain - לצד אלבום זה יצא סרט קולנוע עם שיריו, "Under the Cherry Moon" אשר כשל בקופות. לצד האכזבה, השיר מתוכו Kiss, בו פרינס שר בקול פלסטו ומשתמש באופן בלתי אופייני בהפקה מינימליסטית מאוד, הפך ללהיט הבינלאומי הגדול ביותר שלו. Crystal Ball היה אלבום משולש שהיה אמור לצאת בקיץ של שנת 1987. האחים וורנר גנזו וערכו חלקים ממנו והוציאו אותו בתור האלבום הכפול Sign o' the Times. למרות הזעם של פרינס אודות מהלך זה, האלבום נחשב ע"י המבקרים ליצירת המופת הגדולה ביותר שלו. פרינס ניגן את כל תפקידי הנגינה המורכבים באלבום, השתמש בתופים אלקטרוניים ובאפקטים לעיוות קולו. במרבית הרצועות ובמיוחד בשיר הנושא (המושפע מהחדשות האקטואליות של התקופה), פרינס השתמש בקלידים מדגם בסיסי של קסיו ובמכשירים פשוטים דומים, וכמו כן הפיק את המוזיקה באופן ראשוני (בדומה ללהיט "Kiss"). הסינגלים "U Got the Look" ו-"If I Was Your Girlfriend" זכו להצלחה באירופה יותר מאשר ארה"ב, ולאחר מסע הופעות חובק עולם הקליט פרינס את פס הקול לשובר הקופות "באטמן". האלבום, והשיר מתוכו "Batdance", טיפסו לראשי המצעדים, על אף שאופיינו בצליל אינדסטריאל קשוח ובטקסטים אפלים. האלבום The Black Album המשיך בקו מוזיקלי זה אך נגנז ע"י פרינס לאחר ש-500,000 עותקים נמכרו - במקום זאת החליט להקליט ולהוציא בפחות מחודשיים את Lovesexy, אלבום שונה לחלוטין ובעל אווירה שמחה. השירים "Alphabet Street" ו-"Grand Slam" הגיעו לחמישייה הפותחת במצעד הבילבורד. בסוף העשור ניגן וכתב עם מדונה מספר שירים בתקליט Like a Prayer, כולל שיר הנושא.

"האמן שהיה ידוע בעבר כפרינס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 הקים פרינס את להקת הליווי "The New Power Generation" ששילבה היפ הופ במוסיקה שלו. האלבום Diamonds and Pearls כלל מספר להיטים כגון שיר הנושא, "Get Off" ו-"Thieves in the Temple". פרינס ניהל מערכת יחסים בת שנתיים עם הרקדנית של להקה זו, כרמן אלקטרה (אותה גם גילה).

ב-1992 הוציא פרינס אלבום שכותרתו "Princesymbol.png". המבקרים, שלא ידעו כיצד יש לבטא את השם (שכן הסמל אינו ניתן להגייה), העניקו לאלבום את הכינוי "אלבום סמל האהבה". באופן אירוני, הסינגל הראשון מתוכו היה "My Name is Prince". האלבום כלל גם את הסינגלים המצליחים "Sexy MF" ו-"Cream". לאחר מכן, ביום הולדתו ה-35, שחל ב-1993, הודיע פרינס כי הוא משנה את שמו שלו ל-Princesymbol.png וכי לא יענה יותר לשם פרינס. היות שאין לסמל שם מקובל, הוצמד לפרינס הכינוי "האמן שהיה ידוע בעבר כפרינס". הוא דבק בשמו החדש, והוציא תחתיו את אלבומיו הבאים. לא יצאה הודעה רשמית לתקשורת עם הנסיבות שהביאו אותו לבחור בשמו הבלתי-שגרתי, אך ההנחה הרווחת היא ששינוי השם הוא תוצאה מיחסיו המעורערים של פרינס עם חברת האחים וורנר. ככל הנראה, פרינס חש שהפכו את השם "פרינס" למותג ממוסחר יתר על המידה. את אלבום הפלטינה The Gold Experience הוציא ב1995, והסינגל "The Most Beutiful Girl in the World" הפך למצליח ביותר שלו מאז "When Doves Cry" והגיע למקום הראשון במצעד הבריטי (The UK Singles Chart).

Chaos & Disorder, אלבום הארד רוק וראפ קודר, נכשל מסחרית וסכסוך משפטי קשה נוצר בין פרינס לחברת וורנר. הוא ייסד את "NPG", חברת תקליטים עצמאית ויצא מוורנר, צעד חסר תקדים ליוצר במעמד שלו.

פרינס התחתן עם זמרת הליווי והרקדנית מייטה גרסיה ב1996. המוות של בנם גרגורי כשבוע לאחר שנולד (כתוצאה ממחלה גנטית בשם פפייפר סינדרום שמונעת את צמיחת הגולגולת) והפרישה המתוקשרת של פרינס עם חברת וורנר גרמו לאלבום הבא שלו, Emancipation להיות אישי וניסיוני. האלבום כולל שלושה דיסקים ובהם חומר מקורי, קטעי אלקטרו מאולתרים ושירי גוספל. הוא הגיע למעמד אלבום פלטינה בארה"ב.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000, לאחר שתם החוזה שלו עם האחים וורנר, שינה את שמו חזרה לפרינס, אם כי בתקשורת גופים מסוימים עדיין משתמשים בסימן Princesymbol.png.

פרינס מוציא כמעט מדי שנה אלבום אחד עם חברת התקליטים הקטנה שייסד. לעתים הוא משחרר אותם בדרך מיוחדת (האלבום מ2004, Musicology יצא כמתנה עם קניית העיתון הבריטי "The Guardian"). למרות שרוב האלבומים אינם מגיעים למקומות גבוהים במצעדים, בשנים 2004-2006 פרינס היה המוזיקאי הרווחי ביותר בעולם (עם הכנסה שנתית של 56.6 מיליון דולר).

פרינס הוא מתנגד בולט לתעשיית המוזיקה האינטרנטית, ובאופן חוקי לא ניתן למצוא את שיריו בפורמטים כגון iTunes ו-Youtube.

בשנת 2007 שר מחרוזת של להיטים בסופרבול, האירוע הטלוויזיוני הנצפה ביותר בארה"ב.

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1978 - For You
  • 1979 - Prince
  • 1980 - Diry Mind
  • 1981 - Controversy
  • 1982 - 1999
  • 1984 - Purple Rain
  • 1985 - Around the World in a Day
  • 1986 - Parade
  • 1987 - Sign o' the Times
  • 1988 - Lovesexy
  • 1989 - Batman
  • 1990 - Graffiti Bridge
  • 1991 - Diamonds and Pearls
  • 1992 - Princesymbol.png
  • 1994 - Come
  • 1994 - The Black Album
  • 1995 - The Gold Experience
  • 1996 - Chaos and Disorder
  • 1996 - Emancipation
  • 1998 - The Crystal Ball
  • 1999 - The Vault: Old Friends 4 Sale
  • 1999 - Rave Un2 the Joy Fantastic
  • 2000 - Rave In2 the Joy Fantastic
  • 2001 - The Rainbow Children
  • 2002 - One Nite Alone...
  • 2003 - Xpectation
  • 2003 - C-Note
  • 2003 - N.E.W.S
  • 2004 - Musicology
  • 2004 - The Chocolate Invasion
  • 2004 - The Slaughterhouse
  • 2006 - 3121
  • 2007 - Planet Earth
  • 2009 - Lotusflow3r / MPLSound
  • 2010 - 20Ten

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]