פריץ זאוקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פריץ זאוקול

פריץ זאוקל (ארנסט פרידריך כריסטוף זאוקל) (27 באוקטובר 1894 - 16 באוקטובר 1946), פושע מלחמה נאצי. "ממונה בעל סמכויות בלתי מוגבלות על כוח העבודה", ולמעשה האחראי העיקרי לשיעבודם של מיליונים לעבודות כפייה, בהם מצאו רבים מהם את מותם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאוקל נולד בעיירה הספורט על נהר המיין, ילדם היחיד של פקיד דואר ותופרת. הוא חונך בבתי ספר מקומיים, אך נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל 15 כאשר אמו נפלה למשכב. זאוקל הצטרף לצי הסוחר, ושירת בו מספר שנים. הוא היה בהפלגה בדרכו לאוסטרליה כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה. ספינתו נתפסה על ידי בעלות הברית, והוא בילה את השנים 1914 עד נובמבר 1919 במחנה שבויים בצרפת.

הוא שב לגרמניה ועבד כפועל בעיר שווינפורט. למד הנדסה, והצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1923 (מספר חבר 1,395). נישא באותה השנה, ומנישואים אלו באו לעולם עשרה ילדים. בשנת 1925 מונה לגאולייטר (מפקד מחוז) של המפלגה בתורינגיה, והפך לחבר בממשלה המקומית בשנת 1929. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 מונה למושל תורינגיה, וחבר ברייכסטאג. ב1934 קיבל דרגות כבוד באס אס ובאס אה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה הממונה על ההגנה בחבל קסל, וב-21 במרץ 1942 קיבל מינוי של "הממונה בעל הסמכויות הבלתי מוגבלות על כוח העבודה", בהמלצתו של שר החימוש אלברט שפר. היה כפוף ישירות להיטלר, ודיווח גם למשרד תוכנית ארבע השנים בראשות הרמן גרינג. היה האחראי לכוח העבודה בגרמניה. בשלב זה זעקו מפעלי החימוש בגרמניה לידיים עובדות, וזאוקל היה האיש שיכול לספק אותן.

זאוקל הכריז כי האמצעים שינקוט לא יונחו על ידי סנטימנטליות או רומנטיקה. הייתה זו אמירה גלוית לב שהראתה על שיטותיו של זאוקל - העברת מיליוני (כחמישה מיליון) עובדי כפייה מרוסיה ומאוקראינה, תוך ציד אנוש בערים ובכפרים, דחיסת האומללים שנתפסו אל קרונות רכבת, והסעתם אל מפעלי התחמושת שם עבדו שעות רבות ביממה, במשטר אכזרי, בתזונה בלתי מספיקה, ללא לבוש מתאים, בתנאי מזג אוויר קשים, ובהתעללות גופנית ונפשית. רבים מאוד לא שרדו תנאים אלו. הוראתו של זאוקל הייתה לנצל את העובדים "במידה המקסימלית ובמחיר המינימלי". פירושה המעשי של הוראה זו הייתה כי עובדים אלו ינוצלו בעבודות כפייה עד מותם.

זאוקל עמד בלחץ מכל הכיוונים - מחד היו דרישותיהם של אלברט שפר והרמן גרינג (ראש תוכנית ארבע השנים) לעוד כוח עבודה, ומאידך, טענות האס-אס כי העברת עובדי הכפיה מפריעה להם במלאכת השמדת היהודים, וטענות הצבא כי מדיניות ציד האדם שהונהגה על ידי זאוקל גורמת לאוכלוסייה להצטרף אל הפרטיזנים.

זאוקל הועמד לדין כפושע מלחמה במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשר לביצוע פשעים כנגד השלום, בתכנון וביצוע מלחמה תוקפנית, בפשעי מלחמה ובפשעים כנגד האנושות. עורך דינו במשפט היה רוברט סרווציוס לימים עורך הדין של אדולף אייכמן במשפטו בירושלים. זאוקל הגן על "חזית העבודה" בטענה כי לא היה מדובר בניצול אלא בתהליך כלכלי של אספקת עבודה. הוא הכחיש כי היה אחראי לעבודת כפייה, או כי היה מקובל להעביד אנשים עד מותם, או להתייחס אליהם כעבדים.

הוא נמצא אשם בפשעי מלחמה ובפשעים כנגד האנושות, ונתלה בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946. מילותיו האחרונות היו "אני מת חף מפשע. משפטי אינו צודק. אלוהים הושע את גרמניה!".

גופתו של זאוקל לאחר גזר הדין של משפטי נירנברג