פריץ לאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פריץ לאנג, 1929

פרידריך אנטון כריסטיאן לאנג (גרמנית: Friedrich Christian Anton Lang;‏ 5 בדצמבר 1890 - 2 באוגוסט 1976), במאי קולנוע ותסריטאי אוסטרי ממוצא יהודי, מן היוצרים הבולטים בזרם הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני. בשל יהדותו נאלץ לאנג לעזוב את גרמניה בה הגיע לשיאי יצירתו, ולעבור לארצות הברית בשנות השלושים. סרטיו הידועים ביותר הם מטרופוליס, סרט אילם שצולם בגרמניה בשנת 1927, ו"M" שצולם בגרמניה בשנת 1931, דרמת פשע נוקבת, המשמשת מעין נקודת חיבור בין הסרט האפל ובין המסורת האקספרסיוניסטית הגרמנית של שנות ה-20. לאנג המשיך ליצור אף בארצות הברית, והביא לקולנוע האמריקני את חזונו הוויזואלי המיוחד. הוא נחשב לאחד היוצרים הקולנועיים הגדולים בהיסטוריה הקולנועית של גרמניה ושל ארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנג נולד בווינה. הוריו היו שניהם נוצרים קתולים, ולאנג עצמו היה קתולי מאמין. אביו היה אדריכל. אמו, פאולה שלזינגר, נולדה יהודיה והמירה דתה לקתוליות. רקע משפחתי זה ישחק תפקיד מכריע בחייו של לאנג בעתיד.

לדרישת אביו החל לאנג בלימודי הנדסה אזרחית, אך לא היה מרוצה מכך, ובשנת 1908 החל, בניגוד לדעתו של אביו, בלימודי אומנות במינכן ובפריז. בשנת 1910 עזב את וינה וטייל בעולם, באפריקה באסיה ובאזור האוקיינוס השקט. לאחר מכן התפרנס כצייר בפריז. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב לארצו, והתגייס לצבא האימפריה האוסטרו הונגרית. הוא נפצע מספר פעמים וסבל מהלם קרב, כאשר לבסוף השתחרר מהצבא, בשנת 1916 בדרגת לויטננט (מקביל לסגן בצה"ל).

בתקופת החלמתו מפציעתו פגש במספר במאים גרמנים, ביניהם ג'ו מאי. הוא הצטרף לחברת "דקלה-ביוסקופ" שהקים המפיק אריך פומר, אשר אוחדה בשנת 1917 עם ענק ההפקה הגרמני UFA במסגרתו יביים לאנג את החשובים שבסרטיו הגרמנים, ובשנת 1919 ביים את סרטו הראשון "Halbblut" ("דם מעורב").

הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריץ לאנג ואשתו תיאה פון הארבו בדירתם

הצלחתו המסחרית הראשונה הייתה בסרט "העכבישים" ב-1919. במקביל, הציע לו פומר לביים את הסרט הנחשב לסרט האקספרסיוניסטי הגרמני הראשון, "הקבינט של ד"ר קליגרי. התארכות הפקת ה"עכבישים" מנעה זאת ממנו, אם כי היה מעורב בשלבים הראשונים של ההפקה.

במהלך התקופה פגש את השחקנית והתסריטאית תיאה פון הארבו. פון הארבו הייתה נשואה לאחר, שחקן מוביל בסרטי לאנג בשם רודולף קליין-רוגה. בשנת 1921 התאלמן לאנג מאשתו ליזה רוזנטל, והרומן בינו ובין הארבו פרח. השניים נישאו בשנת 1922 לאחר שפון הארבו התגרשה מקליין-רוגה. קליין-רוגה המשיך לככב בסרטים שכתבה הארבו וביים לאנג, גם שנים רבות לאחר מכן.

בין השנים 1920 ו-1926 ביים לאנג מספר מן הסרטים האילמים הידועים ביותר בז'אנר הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני. סרטים אלו, "ד"ר מבוזה, המהמר" (1922) (לו יצלם לאנג שני המשכים מדברים), סדרת "הניבלונגים" (1924) ו"מטרופוליס" (1926) היו מסע קודר ומוזר לתוככי נשמתו של לאנג. הם עסקו בנושאים של פשע ויאוש, והיו מאופיינים בויזואליה מוזרה ומהפנטת, השומרת על כוחה עד היום.

סרטו "מטרופוליס" (1926) היה מלודרמת מדע בדיוני, שאת ההשראה לה קיבל בביקור קצר בארצות הברית שערך בשנת 1924. הסרט עוסק בעולם עתידי דמיוני, פוטוריסטי, בו נשלטת החברה על ידי רובוטים. הפקת הסרט ארכה שנתיים, בתקציב של חמישה מיליון מארק. הסרט היה כישלון מסחרי, וכמעט והחריב את אולפני UFA, ענק ההפקה הגרמני של אותם השנים עבורו עבד לאנג.

M, וההגירה למערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שרבים רואים כיום ביצירתו של לאנג מלודרמה פשוטה, וביצירות כ"מטרופוליס" יצירה נאיבית ואף יומרנית, ישנו קו מחבר בין יצירותיו, אשר מצא את ביטויו בסרט האפל של שנות ה-40. המדובר בנושאים חוזרים ונשנים של קונפליקט פסיכולוגי, פרנויה, הגורל, ודו משמעיות מוסרית.

יצירתו המושלמת ביותר, שהביאה לידי ביטוי את הנושאים הללו הינה הסרט "M" משנת 1931. סרט זה הוא סיפורו של רוצח ילדים (פיטר לורה) המטיל את אימתו על העיר ברלין וסופו שהוא נתפס על ידי העולם התחתון הברלינאי, וכמעט ומוצא להורג ללא משפט. היה זה סרטו המדבר הראשון של לאנג, והוא עשה שימוש חלוצי בקול. הרוצח המגולם על ידי לורה, נוהג לשרוק את המנגינה "באולמו של מלך ההר" מתוך היצירה "פר גינט". לאנג נמנע מלהראות את הרצח עצמו, אך כאשר השריקה נשמעת, משמעותה ברורה לכל צופה באולם.

הקרנת הסרט לוותה במסע פרסום, במסגרתו הוצגה כרזה ובה נכתב "הרוצח נמצא בינינו" הנאצים שנאבקו על השלטון בגרמניה הקרועה והמותשת של ימיה האחרונים של רפובליקת ויימאר חששו כי הסרט הוא תעמולה אנטי נאצית, אך לא היה לכך בסיס. הסרט הוא דרמת מתח, המציגה את האווירה של אותם ימים כאווירה של טרור ופחד, ושל אימה קולקטיבית המנוצלת על ידי בעלי הכוח למטרותיהם, אך אינו תעמולה אנטי נאצית לשמה.

בזמן הפקת הסרט נפרד מפון הארבו, אשר החלה לתמוך בנאצים, ואף הצטרפה למפלגה הנאצית בשנת 1932. בשנת 1933 צילם את הסרט "צוואתו של ד"ר מבוזה" אשר כלל התייחסויות אנטי נאציות מפורשות. הסרט נאסר להצגה בגרמניה. הן בשל החשש כי הנאצים יגלו את מוצאה היהודי של אמו, והן בשל הבנתו כי גרמניה הנאצית אינה מקום בו יוכל להמשיך וליצור, עזב לאנג את גרמניה באפריל 1934, לאחר שהתגרש מהארבו באופן סופי.

לאנג הפיץ את הסיפור כי בטרם עזב את גרמניה, נקרא למשרדו של יוזף גבלס ושם הודיע לו גבלס כי הסרט "צוואתו של ד"ר מבוזה" נאסר להקרנה, ובכפיפה אחת הציע לו לעמוד בראש תעשיית הסרטים הגרמנית. באותו יום עצמו, לטענתו של לאנג, תיכנן לאנג להימלט ברכבת לפריז, אך בשל התארכות הפגישה עם גבלס, היו הבנקים סגורים, והוא נמלט ללא כספו, ושב רק לאחר מלחמת העולם השנייה.

סיפור זה קשה לאימות, וחלקים ממנו נסתרים על ידי העובדות. לאנג עזב את גרמניה כאשר עמו רוב כספו. לא היו כל עדים לפגישתו עם גבלס, וביומניו המפורטים של גבלס לא נמצא לה זכר. בשנת 1964 הופיע לאנג כשחקן בסרטו של ז'אן לוק גודאר "הבוז" בו הוצג הסיפור כאמת עובדתית.

הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה נמלט לאנג לפריז, שם ביים בשנת 1934 סרט בשם "ליליום" על פי סיפור של פרנץ מולנר. בשנה זו נפגש בלונדון עם המפיק האגדי דייוויד או. סלזניק, אשר החתים אותו לבימוי סרט אחד עבור אולפני MGM.

ב-1935 הגיע להוליווד, ולבסוף, בשנת 1936 החל בבמוי הסרט "זעם". "זעם", בו כיכב ספנסר טרייסי היה יצירה שלדעת רבים משתווה לסרט "M" ועוסקת בנושאים דומים - אדם חף מפשע הנמלט בקושי ממשפט לינץ' על ידי המון זועם, ושב על מנת לנקום בהם.

בשנת 1939 קיבל לאנג אזרחות אמריקנית, ובמהלך עשרים ואחת השנים הבאות ביים עשרים ואחד סרטים, במגוון של סוגות, דרמות, מלודרמות, סרטי פשע ואף מערבונים, עבור כל אולפני הקולנוע הגדולים של הוליווד, ולעתים כעצמאי. סרטים אלו התקבלו בתחילה כנחותים מן היצירות שיצר לאנג בגרמניה, אך לאחרונה החלו המבקרים להעריכן כיצירות בעלות חשיבות בהתפתחות הקולנוע האמריקני, ובמיוחד הסרט האפל. בתקופה זו פישט לאנג את סגנונו הוויזואלי המורכב, כפי הנראה במענה לדרישות הכספיות של שיטת האולפנים בארצות הברית. ראיית עולמו נותרה ראייה פסימיסטית, והוא המשיך לעסוק בנושאים של שגעון, פשע, וחרדה.

לאנג ייצג באישיותו את הסטריאוטיפ של הבמאי הגרמני הדיקטטורי, לצד במאים כאריך פון שטרוהיים ואוטו פרמינגר. הוא היה ידוע כאדם שקשה לעבוד עמו, והסתכסך עם בעלי האולפנים, מפיקים ושחקנים. הוא לבש משקף (מונוקל) על עינו האחת, אשר אך תרם לתדמיתו.

הקריירה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה ההוליוודית של לאנג הגיעה לסיום מר עם הסרט "מעבר לספק סביר" משנת 1956, דרמת פשע אשר במהלך הפקתה הגיע לסכסוכים עם כל המעורבים בהפקה, והחליט שלא לעבוד עוד בהוליווד. בתחילה נסע להודו על מנת להפיק שם סרט, אך פרויקט זה נזנח. אז קיבל הצעה מהמפיק הגרמני ארתור בראונר לביים שני סרטים לפי תסריטים שכתב לאנג בעבר עם אשתו לשעבר, פון הארבו (אשר מתה בשנת 1954) סרטים אלו "הקבר ההודי" (שהינו הפקה מחודשת לסרט משנת 1921 שהגה לאנג, אך בוים לבסוף על ידי ג'ו מאי) ו"הנמר מבנגל" הופקו בגרמניה בשנת 1958. הסרטים נחשבים כיום על ידי מבקרי הקולנוע ליצירות מופת. בארצות הברית הוקרנו שני הסרטים בגרסה מקוצצת ומאוחדת בשם "מסע לעיר האבודה", שהעלתה את זעמו של לאנג. בעקבות ההפקה צילם לאנג סרט נוסף "אלף העיניים של ד"ר מבוזה"(1960). לאנג איבד את ראייתו במהלך ההפקה, והיה זה סרטו האחרון.

בשנת 1964 שיחק בסרטו של ז'אן לוק גודאר "הבוז" (Le Mépris) בתפקיד עצמו. בתפקידו כ'לאנג', בסרט זה, השמיע את אחת ממימרותיו, שמרבים לצטטן: "כל מה שיש בחיים זה בעצם - פחד ותשוקה. תשוקה ופחד." לאחר מכן שב לארצות הברית. על אף שלעולם לא עשה סרט נוסף, עסק במחקר ובכתיבת טיוטות לתסריטים. בשנים שלאחר מכן החל דור צעיר של קולנוענים כפיטר בוגדנוביץ' להכיר באיכויות המיוחדות של יצירתו. בשנותיו האחרונות חיה לצידו ידידתו לילי לאטה, אשר ליוותה את חייו מאז פרידתו מפון הארבו בשנת 1931. לאנג מת בשנת 1976 בלוס אנג'לס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Robert A. Armour, Fritz Lang, Boston, Twayne Publishers, 1977.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]