פריץ קרייזלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פריץ קרייזלר

פריץ קרייזלר (2 בפברואר 1875 - 29 בינואר 1962) היה כנר ומלחין אוסטרי.

רקע משפחתי ושנות ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרייזלר נולד בווינה כבן הבכור מבין שלושה ילדים של משפחה יהודית מתבוללת. אביו, ד"ר סמואל סוורין קרייזלר, היה רופא יליד קרקוב, ואשתו, אנה, בת לבית רכס, הייתה גליציאנית, מדוברומיל (באזור למברג). לפריץ היו אח (הוגו) ואחות (אלה). ‏[1]. הנער פריץ הוטבל לנצרות רומית-קתולית בגיל 12. ‏[2],‏[3][4] האב, שהיה נגן חובב, התחיל ללמד את פריץ נגינה בכינור כבר בגיל ארבע. בגיל שבע ביצע פריץ את הקונצרט הראשון שלו. באותה שנה התקבל לקונסרבטוריון בווינה וסיים אותו בגיל עשר, לאחר שזכה במדליית זהב כבוגר מצטיין. אחד ממוריו היה אנטון ברוקנר.

קרייזלר זכה במלגה והמשיך את לימודיו בקונסרבטוריון של פריז בכיתתו של הכנר מאסאר ולמד קומפוזיציה אצל לאו דליב.

בגיל 12 זכה בפרס הראשון של הקונסרבטוריון כשגבר על ארבעה מתחרים מבוגרים ממנו בהרבה, ‏[5] ויצא למסע קונצרטים מוצלח בארצות הברית, יחד עם מוריץ רוזנטל. לאחר מכן חזר לוינה להשלמת לימודיו. בשלב מסוים החליט להפסיק את הנגינה בכינור, למד רפואה במשך שנתיים והשלים את שירותו הצבאי.

פריצת הקריירה הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1896 החליט סופית על ייעודו ככנר. הוא הגיש בקשה להתקבל ככנר בתזמורת הפילהרמונית בווינה אך נידחה. הוא המשיך בקריירה מוצלחת כסולן וערך מסעות קונצרטים באירופה ובארצות הברית.

בשנת 1910 ניגן קרייזלר לראשונה את הקונצ'רטו לכינור ותזמורת של אלגר שהוקדש לו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס קרייזלר לצבא האוסטרי כקצין. בספטמבר 1914, במתקפה של פרשים רוסים ליד למברג (לבוב ), נפצע קרייזלר מפגיעת כידון רובה ברגלו. הוא אושפז בבית חולים ושוחרר בכבוד משרות צבאי. הוא יצא לארצות הברית ונשאר שם כל שנות המלחמה.

התקופה לאחר המלחמה הייתה הטובה ביותר לקרייזלר. הוא נחשב לגדול הכנרים בדורו ונתן קונצרטים בכל העולם כולל יפן, סין, אוסטרליה וניו זילנד. תקליטיו היו לרבי מכר ושכרו הרקיע שחקים.

בשנת 1924 רכשו קרייזלר ואשתו אחוזה רחבת ידיים בברלין.

חייו בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 נאלץ קרייזלר להימלט מגרמניה בעור שיניו. בשארית חייו חי בארצות הברית שם המשיך בנגינה עד שנת 1950.

קרייזלר נפגע קשה פעמיים בחייו, בתאונות דרכים. בשנת 1941 פגעה בו משאית, בשעה שחצה רחוב סואן בעיר ניו יורק ונפגע משבר בגולגולתו. בעקבות חבלה זו היה במשך שבוע שקוע ב תרדמת. לקראת סוף חייו, הוא שוב נפגע קשה בתאונה, כשהיה במכונית נוסעת. בעקבות תאונה זאת, הוא נותר עיוור וחירש עד יום מותו בעקבות אי ספיקת לב ב-1962 בבית החולים הפרסביטראיני קולמוביה בניו יורק. הובא לקבורה במאוזולאום פרטי בבית הקברות וודלון ברובע ברונקס בניו יורק. אלמנתו נפטרה בשנת 1963.

קרייזלר כמלחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרייזלר חיבר הרבה קטעים קצרים לכינור בלווי פסנתר או תזמורת. חלק גדול מהם פופולריים ומנוגנים ברסיטלים וכהדרנים. קרייזלר חיבר גם קטעים לכינור והציג אותם כאילו נכתבו על ידי מלחינים כמו ויולדי, פוניאני, ניקולא פורפורה ועוד. כאשר נתגלה הדבר הותקף קרייזלר קשות אך הוא השיב למבקריו: "השמות משתנים, הערך נשאר". קרייזלר חיבר גם מספר אופרטות וקדנצות לקונצרטים לכינור ותזמורת של ברהמס ו בטהובן.

מהקטעים המפורסמים:

  • רוזמרין היפה
  • שמחת האהבה
  • צער האהבה.
  • קפריס וינאי
  • מבוא ואלגרו בסגנון פוניאני
  • הטמבורין הסיני

קרייזלר והיהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרייזלר עבר כאמור טבילה בדת הקתולית בגיל 12 ובמהלך חייו לא ייחס שום משמעות למוצאו היהודי. בשנת 1902, בעת שהיה בהפלגה מאירופה לארצות הברית פגש באונייה את הרייט וורץ, גרושה של מיליונר ויפת מראה. היא הייתה בת למשפחה אמריקאית בשם ליס (Lies), קתולית ואנטישמית מוצהרת. היות והייתה גרושה סירבה הכנסייה הקתולית להשיאם והם נישאו בטקס אזרחי. רק לאחר מלחמת העולם השנייה הסכימה הכנסייה להשיאם ונשכחו להם השנים שהם חיו "חיי חטא".

הגברת קרייזלר הצטערה שלבעלה יש "דם יהודי". פעם סיפרה לפסנתרן לאופולד גודובסקי כי "לפריץ יש מעט מאוד דם יהודי". על זה השיב לה גודובסקי: "לא ידעתי שפריץ כל כך אנמי!".

המאוזולאום של פריץ קרייזלר בבית הקברות וודלואון

אחיו של פריץ, הוגו קרייזלר, היה מחשיב עצמו יהודי.‏[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן דונביץ', וירטואוזים: גדולי הכנרים: מפאגאניני עד מידורי, זמורה ביתן (2003).
  • Amy Biancolli - Fritz Kreisler: Love's Sorrow, Love's Joy, Amadeus Press, Portland Oregon 1998
  • Louis Paul Lochner Fritz Kreisler Macmillan 1951

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האתר הגנאלוגי Ancestry
  2. ^ האתר הגנאלוגי "Ancestryי"
  3. ^ האתר "כנרים"
  4. ^ Philip Vilas Bohlman Jewish musical modernism, old and new, vol.1 Chicago University Press 2008, Foreword by Sander Gilman p.XV, note 6, quoting Amy Biancolli
  5. ^ Encyclopedia of world biography
  6. ^ Sander L.Gilman שם