פרננדו בלאונדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פרננדו בלאונדה

פרננדו בלאונדה טריספרדית: Fernando Belaúnde Terry;‏ 7 באוקטובר 1912 - 4 ביוני 2002) היה נשיא פרו במשך שתי קדנציות לא רצופות (1963-1968 ו-1980-1985). הודח בהפיכה צבאית בשנת 1968 הוא נבחר מחדש בשנת 1980 לאחר 11 שנות שלטון צבאי. הוא היה מוכר ביושר האישי שלו ומחויבותו לתהליך הדמוקרטי.

תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השני מארבעה ילדים, בלאונדה נולד בלימה למשפחה מהמעמד העליון של בעלת שורשים ספרדיים. אביו, רפאל באלונדה דיאז קנסקו, מורה, כהן כנשיא מועצת השרים; סבו היה שר אוצר, ואחד מסביו היה נשיא הרפובליקה.

במהלך הדיקטטורה של אוגוסטו בי. לאגוויה, הרדיפה בעקבות פעילותו הפוליטית של אביו, רפאל ודודו ויקטור אנדרס באלונדה התבקשה המשפחה לעבור לצרפת בשנת 1924, בה פרננדו למד בתיכון וקבל את ההכשרה אוניברסיטאית הראשונית שלו בהנדסה.

מ-1930 עד 1935 בלאונדה למד אדריכלות בארצות הברית, שם הוא למד בתחילה באוניברסיטת מיאמי (שם אביו גם הורה), ובשנת 1935 עבר לאוניברסיטת טקסס באוסטין, שם קבל את התואר שלו כאדריכל. לאחר מכן הוא עבר למקסיקו ועבד כאדריכל לזמן קצר, אך חזר לפרו בשנת 1936 והחל את הקריירה המקצועית שלו כאדריכל לתכנון בתים פרטיים. בשנת 1937, הוא פתח מגזין בשם El Arquitecto Peruano ("האדריכל הפרואני"), שעסק בעיצוב פנים, אורבניזם כללי ובעיות דיור איתם התמודדה המדינה. זה גם סלל דרך לאגודת האדריכלים של פרו והמכון לאורבניזם בפרו.

כתוצאה מכך, הפך גם בלאונדה ליועץ ממשלתי לדיור ציבורי בכל רחבי הארץ ובחו"ל. בשנת 1943, החל ללמד בלאונדה ארכיטקטורה ובינוי ערים בEscuela Nacional de Ingenieros של לימה, ומאוחר יותר הפך לדיקן ההנדסה האזרחית והמחלקה לארכיטקטורה. בלאונדהe גם תכנן את הבנייה, יחד עם מרצים וסטודנטים אחרים, מהפקולטה לארכיטקטורה של האוניברסיטה הלאומית להנדסה בשנת 1955.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה הפוליטית של בלאונדה החלה בשנת 1944 כאחד ממקימי מפלגת החזית הדמוקרטית הלאומית, שבוחר בחוסה בוסטמנטה כנשיא בשנת 1945, הוא כיהן בקונגרס הפרואני עד ההפיכה הצבאית של הגנרל מנואל אודריה בשנת 1948.

בלאונדה חזר לזירה הפוליטית בשנת 1956, כאשר אודריה קרא לבחירות, הוא תמך ב"חזית הלאומית של נוער דמוקרטי", ארגון שהוקם על ידי סטודנטים בעלי חשיבה רפורמטיבית, שחלקם למד אצלו; תמיכתו העקרונית בעיתון "לה פרנסה", שנסגר על ידי הדיקטטורה בתחילת 1956, הניעה את הנהגת החזית הלאומית לבקש ממנו להוביל את המפלגה.

"El Manguerazo"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא התפרסם, כאשר ב-1 ביוני של אותה שנה ועדת הבחירות הלאומית סירבה לקבל את מועמדותו. הוא הוביל מאחה שכונתה לאחר מכן "El Manguerazo" (בספרדית: צינורות למטה), על שם צינורות המים שבהם השתמשה המשטרה כדי לפזר את המפגינים. בלואנדה הרגיע את המפגינים ואת כוחות המשטרה, ובצעד סמלי, כשהוא מחזיק בדגל פרו הוא חצה את המרווח שבין כוחות המשטרה לבין המפגינים בשביל להעביר את האולטימטום למפקד המשטרה שמועמדותו תאושר.

הממשלה נכנעה, והתמונה המדהימה של בלאונדה צועד לבד עם הדגל הוצגה על ידי העיתון Caretas למחרת, במאמר שכותרתו "Así Nacen Los Lideres" ("כך נוצרים מנהיגים").