פרננדו סור

**פרננדו סור**
**Fernando Sor**
לידה	13 בפברואר 1778; ברצלונה, ספרד
פטירה	10 ביולי 1839 (בגיל 61); פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
מוקד פעילות	ספרד
זרם	הרומנטיקה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	קטלאנית, ספרדית
כלי נגינה	כינור, גיטרה קלאסית, פסנתר
בן או בת זוג	Félicité Hullin Sor
	www.sorfernando.com

פרננדו סור (בספרדית: Fernando Sor‏; הוטבל ב-14 בפברואר 1778 – 10 ביולי 1839), גיטריסט ומלחין ספרדי יליד ברצלונה. בספרד הוא מכונה לעיתים "מוצרט של הגיטרה".

נולד למשפחה מכובדת ואמידה בסביבות פברואר 1778. התאריך המדויק אינו ידוע אך כיום יודעים שב-14 בפברואר ב-1778 הוטבל בטקס הנוצרי בעיר ברצלונה שבספרד.

כבר מגיל צעיר היה סור גיטריסט ומוזיקאי מחונן, אך הוריו נשמרו מעידוד יתר של נטיותיו המוזיקליות, מחשש שאלה יסיטו אותו מלימודי הלטינית. סור, שהיה בן פחות מ-11, התחיל אפוא לחבר מוזיקה למילים לטיניות כדי להרשים את הוריו, ואף המציא שיטה משלו לכתיבת תווים, מעלל לא קטן בהתחשב בכך, שעד אז לא קיבל שום הכשרה מוזיקלית רשמית.

ראש קתדרלת ברצלונה, שעמד על כישרונו של הילד בן ה-11 או 12, גילה בו עניין, אך אביו מת זמן קצר אחרי שנרשם ללימודים בבית הספר של הקתדרלה ואמו לא יכלה לעמוד בתשלומי שכר הלימוד. בערך באותו זמן שמע גם אב המנזר החדש של מונטסראט על כישרונו וגייס מימון לימודי הנער בבית הספר של מקהלת ל'אסקולניה במנזר הבנדיקטי סנטה מריה דה מונטסראט, סמוך לברצלונה, שם למד מוזיקה ועשה חייל בלימודיו. מזכרונות שכתב כעבור שנים מסתבר, שגם נקשר למקום וזכר את תקופת ילדותו שם לטובה כל חייו. אלא שאמו נוכחה לדעת, שעיסוקו במוזיקה מרחיק אותו יותר ויותר מן המסלול שנבחר בשבילו, אם בצבא ואם במנהל, ובעצת ידידים הוציאה אותו מן המנזר והעבירה אותו לבית ספר צבאי לארבע השנים הבאות. אף על פי כן, סור מצא זמן גם בחיי הצבא לנגן ולהלחין מוזיקה.^[1] תוך כדי הלימודים התמנה לקצין זוטר בחיל של הגנרל ויוס (General Vives) והמשיך להלחין בזמנו החופשי, אופרות ומוזיקה לגיטרה. נגינתו על פסנתר וגיטרה הרשימה את מפקדיו והם העלו אותו לדרגת סגן - צבא ספרד באותה תקופה תמך ועודד מוזיקאים. בסביבות סוף המאה ה-18, לאחר ששהה ארבע שנים בבית הספר הצבאי, עבר סור למדריד, שם מצא את פטרוניתו הראשונה, הדוכסית מאלבה, שהייתה גם הפטרונית של הצייר והגרפיקאי המפורסם פרנסיסקו דה גויה. יחסה של הדוכסית לאמנים היה שונה מן המקובל על האריסטוקרטים שתמכו באמנות. במקום ללחוץ עליו לכתוב חומר ספציפי למענה, הקצתה לו סטודיו בתוך ביתה ואפשרה לו לעבוד על היצירות שלו בקצב המתאים לו.

ב-1808, בשיא שלטונו של נפוליאון, פלש הצבא הצרפתי לספרד. בתקופה זו החל סור לכתוב יצירות רבות לגיטרה. רוב הקטעים שנשמרו מאותה תקופה היו קטעים לאומניים, שנכתבו או לקול בליווי גיטרה או לסולו גיטרה. מטרת שירים אלו הייתה לעודד את צבא ספרד ואת אזרחיה; למרות האמונה שרווחה בקרב הציבור סור היה פטריוט מסור. לאחר תבוסתו של צבא ספרד קיבל תפקיד ניהולי תחת הממשל הצרפתי. היצירות שכתב בתקופה זאת היו פשוטות ודלילות, אולי כביטוי לרתיעתו משירות כוחות הכיבוש. עם זאת, סור היה אדם מציאותי ועשה את המוטל עליו.^[2]

מספר שנים לאחר מכן, הביס הצבא הספרדי את הצרפתים וגירשם. סור הרגיש שעליו לעזוב את ספרד, כמוהו כאמנים ואריסטוקרטים רבים, שהתיידדו עם הצרפתים. סור מעולם לא חזר למולדתו. לאחר עזיבת ספרד ב-1813, נלווה אל הצרפתים בחזרה לפריז, שם השתקע. פריז נתנה לו השראה להלחין, ואת רוב יצירותיו לגיטרה (יותר ממאה יצירות אשר ידוע על קיומן) הלחין בעיר זו. סור נסע לתקופה מסוימת ללונדון (1815 - 1823), שם התקבל בכבוד רב בעיקר הודות לאופרות והיצירות לפסנתר שחיבר. גם ארבעה מהבלטים שלו הופקו בלונדון, וסייעו לקדם ולהגדיל את פרסומו.^[3]

ב-1827 החליט שדי לו בסיבובים בעולם ונשאר בפריז עד סוף חייו. בתקופה הזאת כתב את היצירות הזכורות ביותר שלו: 97 התרגילים והווריאציות על "חליל הקסם" מאת מוצרט (אופוס 9), שהיא המוכרת ביותר ביצירותיו והקשה ביותר לביצוע.

גיטרה הייתה ללא ספק הכלי האהוב ביותר על סור. בשנותיו האחרונות עסק בעיקר בהעברת הידע שלו על הכלי, לא רק בעזרת ספרי הלימוד שפרסם אלא גם בשיעורים פרטיים.

בגיל שישים נפטר סור והשאיר אחריו מורשת, שנמשכה כמעט מאתיים שנה. עולם הגיטרה הקלאסית חייב רבות לסור על כך שגאל את הגיטרה מעמדת הנחיתות וחוסר ההכרה שבה הייתה שקועה לפנים והעלה אותה להישגים ולגבהים, שאיש לא חשב עליהם קודם מעולם.