פרנסואה ז'וזף גוסק

**פרנסואה ז'וזף גוסק**
**François-Joseph Gossec**
לידה	17 בינואר 1734; ורניה, בלגיה
פטירה	16 בפברואר 1829 (בגיל 95); פאסי, צרפת
מקום קבורה	פר לשז
מוקד פעילות	צרפת
זרם	מוזיקה קלאסית
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	כינור
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד
	פרופיל ב-IMDb

פרנסואה-ז'וזף גוסק (צרפתית: François-Joseph Gossec; ‏17 בינואר 1734 – 16 בפברואר 1829) היה מלחין שחיבר אופרות, רביעיות מיתרים, סימפוניות ויצירות כוראליות, יליד ארצות השפלה שפעל בצרפת.

קורות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסק נולד בכפר וֶרְנְיֶה בארצות השפלה האוסטריות (כיום בבלגיה), בנו של איכר. כבר בילדותו גילה נטייה למוזיקה והיה לנער מקהלה באנטוורפן. בשנת 1751 נסע לפריז והתקבל כתלמיד אצל המלחין הדגול, ז'אן-פיליפ ראמו. גוסק היה למנצחה של תזמורת פרטית קטנה, שהחזיק חובב מוזיקה עשיר בשם לה פופליניה, ובהדרגה גמר אומר לעודד את חקר המוזיקה האינסטרומנטלית בצרפת.

הסימפוניה הראשונה של גוסק בוצעה בשנת 1754. הוא ניצח על תזמורתו של הנסיך דה קונדה וחיבר כמה אופרות ויצירות אחרות. השפעתו על המוזיקה הצרפתית הייתה ניכרת. הרקויאם שלו בוצע לראשונה בשנת 1760 והביא בן לילה לפרסומו. מוצרט, שנפגש עם גוסק במהלך מסע לא מוצלח ביותר לפריז בשנת 1778, התפעל מן הרקויאם ותיאר את מחברו במכתב לאביו במילים הבאות: "ידיד טוב מאוד ואדם יבש מאוד."

גוסק הקים את "Concert des Amateurs" בשנת 1770 וב-1773 ארגן מחדש את Concert Spirituel יחד עם סימון לדוק ופייר גאוויניה. בסדרת הקונצרטים הציג וניצח על סימפוניות שלו ושל בני זמנו, בייחוד יצירות משל יוזף היידן, שהמוזיקה שלו צברה פופולריות בפריז ועם הזמן גברה אף על יצירותיו הסימפוניות של גוסק עצמו. בשנות ה-80' של המאה ה-18 פחתה התפוקה הסימפונית של גוסק והוא התרכז באופרות. הוא הקים את "בית הספר לשירה" בשנת 1784, יחד עם אטיין מאול, היה מנצח תזמורת המשמר הלאומי במהפכה הצרפתית והתמנה (שוב עם מאול ועם לואיג'י כרוביני) למפקח על קונסרבטואר למוזיקה עם הקמתו בשנת 1795. גוסק היה חבר במכון מאז היווסדו ואביר לגיון הכבוד. בשנת 1815, אחרי מפלת נפוליאון בקרב ווטרלו, נסגר הקונסרבטואר לזמן מה בפקודת לואי ה-18 וגוסק בן ה-81 נאלץ לפרוש. עד 1817 עבד על חיבורו האחרון, ה"טה דאום" השלישי וחי על גמלה שהקציב לו הקונסרבטואר.

גוסק מת בפרבר הפריזאי פאסי. בהלווייתו השתתפו עמיתיו משכבר הימים, ביניהם כרוביני. הוא נקבר בבית העלמין הפריזאי פר לשז, סמוך לקבריהם של אטיין מאול ואנדרה מודסט גרטרי.

כמה מן הטכניקות שלו מבשרות לכאורה את חידושי התקופה הרומנטית: הוא כתב "טה דאום" ל-1200 זמרים ו-300 כלי נשיפה מעץ; כמה מן האורטוריות שלו כוללות הוראות להפרדה פיזית של מספר מקהלות, ביניהן כמה סמויות מן העין מאחורי הקלעים. גוסק כתב יצירות אחדות לכבוד המהפכה הצרפתית, ביניהן "ניצחון הרפובליקה" ו"מנחת החירות".

גוסק לא היה מוכר ביותר מחוץ לצרפת ויצירותיו הרבות, הן של קודש והן של חול, עמדו בצל יצירותיהם של מלחינים מפורסמים יותר; אבל הוא היווה השראה לרבים ונתן זריקת עידוד ממשית למוזיקה האינסטרומנטלית.

יצירתו המפורסמת ביותר היא קטע קצר בשם "טמבורין" המנוגן לרוב בחליל בליווי פסנתר או תזמורת וגם בכלי נשיפה אחרים כמו חלילית או קלרינט.