פרנסואה מז'נדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנסואה מז'נדי, ציור משנת 1822, מאת אמן לא ידוע

פרנסואה מז'נדיצרפתית:François Magendie, ‏ 6 באוקטובר 1783 בורדו - 7 באוקטובר או 8 באוקטובר 1855 סנואה, על יד פריז) היה רופא, אנטומיסט ופיזיולוג צרפתי, אחד הפיזיולוגים החשובים במחצית הראשונה של המאה ה-19, חלוץ של הרפואה הניסויית.

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן של הכירורג אנטואן מז'נדי מבורדו, התייתם מאמו בגיל 9. חסיד תורתו החינוכית של ז'אן-ז'אק רוסו, האב נתן לילד להתפתח חופשית ללא משמעת וללא לימודים מסודרים. משום כך פרנסואה ידע לקרוא רק בגיל 10. לימודיו הפורמליים בעיר הולדתו הופסקו בגלל אירועי המהפכה הצרפתית כדי להתחדש עם מעבר המשפחה לפריז. אביו ייעד אותו ללימודי רפואה ולקח אותו במקומות שבהם עבד -בבתי חולים ולאמפיתאטרונים של הפקולטה לרפואה בפריז.

לימודיו ותחילת הקריירה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הלימודים של מז'נדי עמדה תחת סימן הרפורמות, לפעמים כאוטיות, בהוראת הרפואה, מזמן שלטונו של נפוליאון בונפרטה, מז'נדי למד אנטומיה ונתיחת גופות אצל אלקסיס דה בואייה, כירורג בבית החולים "הוטל-דייה". ב-17 בפלוריאל של "שנת XI", כלומר 27 באפריל 1803, בגיל 20 ,התקבל כסטז'ר (interne) של בתי החולים העירוניים בפריז ועבד בעיקר בבית החולים "סן לואי". השתלם באנטומיה ובמקביל גם בספרות, בעיקר לטינית. אולם מצא עיניין רב בחקר התופעות הביולוגיות ובחר במהרה להתמחות בפיזיולוגיה, תחום מדעי שהיה בחיתוליו. בשנת 1807 התמנה למדריך באנטומיה בבית הספר לרפואה והתחיל ללמד קורסים לאנטומיה ופיזיולוגיה. ב-24 במרץ 1808 סיים בחינת הגמר לתואר רופא (MD) עם עבודה בנושא "מסה אודות החך הרך עם כמה הצעות בנוגע לשברים של סחוסי הצלעות". בשנות לימודיו הושפע מאוד מהאנטומיסט הדגול פרנסואה בישא, שנפטר בגיל 31.

המשך פעילותו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1813 -1811 היה מז'נדי "פרוסקטור" (מנתח גופות) בפקולטה לרפואה ומדריך בכיר לאנטומיה ולכירורגיה. ה חל משנת 1813 עבד כרופא פרטי וגם לימד קורסים פרטיים לפיזיולגיה. בשנת 1818 קיבל משרה ב"משרד המרכזי של בתי החולים בפריז" ללא משרה רשמית בבית חולים כלשהו עד שנת 1826. רק בגיל 50, בשנת 1831 השיג משרה של מנהל מחלקת נשים בבית החולים "אוטל-דייה" בפריז (Hôtel-Dieu de Paris) וב-4 באפריל 1831 התמנה לראש החוג לפיזיולוגיה ולפתולוגיה כללית בקולז' דה פראנס במקומו של ז'.ס.א. רקאמיה. ב-1845 פרש מתפקידו בבית החולים אוטל-דייה ובשנת 1847 מהקתדרה ב"קולז' דה פראנס". בשנת 1848 התמנה לראש "הוועד המייעץ לתברואה ציבורית".

מחקריו המדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן הגיע מז'נדי להתנגד לתפיסה הוויטליסטית של מורו, בישא, לפיה קיים "כוח חיות" או "כוח ויטלי" הגורם ל"חוסר יציבות" מיוחדת לכל תופעות החי, להבדיל מהתופעות הפיזיות שהן "אחידות להפליא". הוא התחיל להאמין ש"חוסר היציבות" לכאורה שבחי היא תוצאה של הבורות בתחום. לכן הוא הקדיש את זמנו ומרצו למחקרים אנטומיים בהקשר פיזיולוגי, תוך כדי עריכת ניסויים פרמקולוגיים ופיזיולוגיים. מז'נדי היה לאחד החלוצים של הרפואה הניסויית. נמנה עם הראשונים שפיתחו טכניקות של ויויסקציה משוכללות. יחד עם תלמידו פואזני (Poisenille) המציא מתקן ניסויי שאיפשר את ההסתכלות בנשימה ובמחזור הדם. גישתו האכזרית בניהול המחקרים עשתה שירות דב לתדמית המדע בקרב הציבור ועוררה החרפת המאבק נגד הניסויים המדעיים בחיות.

בהתחלה התעניין במיוחד במערכת העיכול וחקר את הספיגה, הבליעה וההקאה. כרופא מטפל ניסה ליישם את מסקנות מחקריו בעת הטיפול במגפת הטיפוס בשנת 1814. כקלינאי המליץ לפעמים על גישה שמרנית של "המתנה" בהחלטות טיפוליות, והתנגד בחריפות לטיפול בהקזת דם. במאבקו להצלת חיי החולים בימי המגיפות של טיפוס וכולרה גילה אומץ ודאגה. אמנם מפני ששרד סבר בטעות שכולרה אינה מחלה מדבקת.

הוא ניסה בשלב מסוים לטפל בהידרופוביה על ידי הזרקות מסיביות של מים בווריד, שיטה שהסתברה ככושלת.

מז'נדי קידם בהמשך את השיטה הניסויית בפיזיולוגיה של מערכת העצבים וביסס את התחלת לימודי מערכת העצבים הצטיינו במיוחד מחקריו להוכחת החוקים בנוגע לפונקציות של החלק האחורי והקדמי של חוט השדרה, החוקים הידועיים כחוקי בל או בל-מז'נדי. מז'נדי הוכיח לראשונה בדרך ניסויית של ההבחנה בין עצבים מוטוריים ועצבים סונזיטיביים. בעקבותיו של צ'ארלס בל הבחין בין השורשים המוטוריים והשורשים הסנזיטיביים של העצבים הספינליים. הראשונים מובילים את הדחף העצבי המוטורי אל השרירים ומפעילים אותם, והשורשים השניים מובילים את מסרים החושיים מהקולטנים של העור ושל השרירים.

מז'נדי תיאר את החור הנקרא על שמו, והנמצא מאחורי המוחון, והמהווה הדרך היחידה שבין החללים האפנדימריים ובין החללים התת-עכבישיים. לאחר מכן חקר את הפונקציות של המוחון. בנושא זה נכנס לוויכוח עם ז'אן-פייר פלורנס

תלמידו המפורסם ביותר היה קלוד ברנאר שעורר כמוהו בקורת רבה בגלל השימוש בוויוויסקציה. ברנאר התחיל יחד עם מז'נדי את המחקרים על הפונקציה הגליקוגנית של הכבד. בניסוייו מז'נדי לא השתמש מספיק בקבוצות בקורת והיה לא סובלני לבקורת של עמיתים. כך עמד בתוקף על התנגדותו לשימוש באתר כחומר מרדים בהתערבויות טיפוליות.

בשנת 1821 הקים מז'נדי את ה"ז'ורנל דה פיזיולוז'י אקספרימנטל" (Journal de Physiologie Expérimentale)

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית ספר בסאנואה ובית ספר תיכון בבורדו נושאים את שמו
  • מכון למדעי המוח קיבל את שמו
  • רחוב בעיר בורדו נקרא לזכרו.

מבחר מאמרים וספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1809: Quelques idées générales sur les phénomènes particuliers aux corps vivants. Bulletin des sciences médicales 4: 145-170

(כמה רעיונות כלליים אודות התופעות האופיניות לאורגניזמים חיים)

  • 1809: Examen de l'action de quelques végétaux sur la moelle épinière. Nouveau bulletin scientifique de la Société philomatique 1: 368-405

(בדיקת פעולתם של צמחים אחדים על חוט השדרה)

  • 1813: Mémoire sur le vomissement. Paris

{תזכיר על ההקאה)

  • 1816 - 1817: Précis élémentaire de physiologie. Paris

{ספר לימוד יסודי לפיזיולוגיה)

  • 1816: Mémoire sur les propriétés nutritives des substances qui ne contiennent pas d'azote. Bulletin de la Société philomatique 4: 137

(תזכיר על התכונות התזונתיות של חומרים שאינם מכילים חנקן)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • J.M.D. Olmsted François Magendie.Pioneer in Experimental Physiology and Scientific Medicine in XIX Century France with preface by John Fulton, Schuman's New York 1945

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]