פרנסואה פירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרנסואה פירה (צרפתית: Francois Furet,‏ 27 במרץ 1927 - 12 ביולי 1997), היסטוריון צרפתי ומייסד פורום סן-סימון.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסואה פירה נולד בפריז כבן לאב בנקאי. התחנך בגימנסיה היוקרתית ז'אנסון דה סאיי. בזמן מלחמת העולם השנייה, בכיבוש הנאצי של צרפת, הצטרף לרזיסטנס. בתום מלחמת העולם הצטרף לשורותיה של המפלגה הקומוניסטית "מפלגת המוציאים להורג", ממנה פרש ב-1956 כשברית המועצות פלשה להונגריה.

החל ללמוד ספרות קלאסית ומשפטים בפריז. בשנת 1950 נאלץ לזנוח את ספסל הלימודים עקב חלותו בשחפת. לאחר החלמתו, הוא למד לבחינות ה-agrégation (שמאפשרות ללמד במוסד ציבורי) והצליח במטלה הקשה, עם דגש על היסטוריה ב-1954. לאחר שתפקד כמורה בבתי ספר תיכון, הוא החל את מחקרו על המהפכה הצרפתית במרכז הלאומי למחקר מדעי.

בשנת 1960 הצטרף פירה כחוקר אל בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (Ecole des Hautes Etudes en Sciences Sociales) ‏(EHESS), מוסד הגג של המדע הצרפתי, שנשלט על ידי אסכולת האנאל והחל לחקור את ההיסטוריה האינטלקטואלית והפוליטית ופרנן ברודל טיפחו כיורשו והוא כיהן כנשיא המוסד בשנים 1977 עד 1985, זאת חרף העובדה שהגישה המחקרית שלו הייתה שונה מזו של אסכולת האנאל. לאחר שעזב את המפלגה הקומוניסטית יסד את השבועון France Observateur, שנקרא לימים La Nouvel Observateur שהיה שבועון שמאלני ואנטי קומוניסטי, שיצא חוצץ נגד המדיניות הקולוניאלית הצרפתית באלג'יריה ובהודו-סין. פירה אף הסתבך עם המשטרה, לאחר שהעניק מקלט בביתו לפעיל וייטנאמי שהיה מבוקש על ידי שלטונות החוק.

ב-1960 היה פירה מעורב בהקמת המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של מישל רוקאר. בעקבות גל המהומות של מאי-יוני 1968, הצטרף ללשכתו של חברו אדגר פור והיה מהוגיה של הרפורמה באקדמיה הצרפתית.

פירה שימש כמנהל האקדמי של בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז וכפרופסור בוועדה למחשבה חברתית באוניברסיטת שיקגו. ב-1967 הוא נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1997 הוא נבחר ל-Academie Francaise האקדמיה הצרפתית והתענג על הצלחת ספרו האחרון Le passe d'une illusion (עיון בעבודתו שלל פרויד על הדת).

ב-1996 קיבל תוארי דוקטור כבוד מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת הרווארד. הוא הלך לעולמו בשנת 1997 כתוצאה מהתקף לב במגרש הטניס בגיל שבעים, בהותירו מאחוריו את אשתו דבורה, בתו שארלוט, ובנו אנטואן מנישואיו הקודמים. כיום, ישנו בית ספר על שם פרנסואה פירה בפרבריה של פריז, כמו גם פרס פרנסואה פירה שניתן מדי שנה.

אודות מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר מחקרו של פרנסואה פירה נסב על המהפכה הצרפתית. ההיסטוריה של המהפכה נכתבה למעלה ממאה שנה על ידי האסכולה המרקסיסטית. ההיסטוריונים שנשענו על תפיסה זו תיארו את המהפכה כשלב מכריע בן תקופה של למעלה ממאה שנים של מלחמת מעמדות, שסימנה היא ירידתה של האצולה הפאודלית ועליית כוחה של הבורגנות הקפיטליסטית.

פירה לא פסל את הממד החברתי של המהפכה. ברם, הוא יצא חוצץ נגד בלעדיותו. אליבא דפירה, אופיה החברתי והפוליטי קבע את התגבשותה והישגיה של המהפכה הצרפתית.

בשנת 1965 פירה כתב את ספרו הראשון אודות המהפכה הצרפתית La Revolution Francaise בצוותא עם דני רישה (Richet). הם נתנו למזל תפקיד בעיצוב פניה של המהפכה. הם הכניסו את מושג ה"אליטה". מושג זה כולל את האצולה הליברלית והשכבות העליונות של השדרה השלישית (Tiers Etat). בספרם, הם גרסו כי לא היה הבדל בין מעמד הז'ירונדינים ליעקובינים וכי היריבות ביניהם נשאה אופי של תפישה פוליטית שונה. אליטה זו אשר חוללה את המהפכה הצרפתית לפי העקרונות הליברליים, התכוונה להשיג "פשרה היסטורית" כזו של האומות האנגלוסקסיות. חדירת ההמונים למהפכה שינתה את פניה ומנעה פתרון נוסח המהפכה האמריקנית או המהפכה המהוללת באנגליה. ההמון והנסיבות כפו על ראשי המהפכה הצרפתית פתרונות רדיקליים שלא עלו בד בבד עם הליברליזם המוצהר של יוצריה וככל שגבר חוסר השליטה החלו הללו להשתמש בגיליוטינה ובטרור.

תזה זו חוללה סערה בקרב האליטה המרקסיסטית ובראשה אלבר סובול, שהחזיק בקתדרה לתולדות המהפכה הצרפתית בסורבון. סובול פרסם ביקורת נוקבת על ספרם של פירה ורישה בכתב העת למהפכה הצרפתית. מאוחר יותר פרסם ספר בנושא, בו העתיק עמודים שלמים מהספר אותו קטל, כל זאת בלי שנתן קרדיט למחברים.

פירה פרסם מאמר מפתח בשנת 1971 בו הוא הזים את הדיאלקטיקה שמשלה בכיפת ההיסטוריוגרפיה הצרפתית והעמידה באור מגוחך. לפי האסכולה המרקסיסטית המהפכה הצרפתית היא פרי ניצחון הבורגנות בעוד שהמהפכה הבולשויקית היא תוצאת ניצחון הפרולטריון. המשוואה ראתה את לנין כגלגולו של רובספייר ואילו טרוצקי לבש את דמותו של לזאר קרנו. היעקובינים הם מבשריה של הבולשביזם ואילו תקיפת הבסטיליה אינה אלא חזרה גנרלית לקראת ההתקפה על ארמון החורף.

ב-1978 פרסם פירה את מחקרו "לסיים את המהפכה הצרפתית", בו כתב כי אין לראות את המהפכה הצרפתית מזווית פוליטית עכשווית, כי אם בצורה אחרת.

פירה, שלא היה יהודי, היה ציוני בהשקפת עולמו וכתב ב-1981 את "סדנת ההיסטוריה". הוא ראה בציונות תופעה מיוחדת במינה, תנועה שינקה ממקורות היסטוריים עתיקים והשתמשה בלאומיות, חילוניות ומהפכה בארגז הכלים שלה. חומרים שהם פרי רוחה של המודרניות הפוליטית האירופית.

פרנסואה פירה הפך ממרקסיסט בצעירותו לליברל בבגרותו והקים מכון לחקר הפילוסופיה של ההיסטוריה על שם רמון ארון. הוא פרסם ביחד עם מונה אוזוף (Ozouf) קובץ הכולל תשעים ותשעה מאמרים ומשתרע על פני למעלה מאלף עמודים, הנושא את הכותר "המילון הביקורתי של המהפכה הצרפתית".

ב1986 הוציא לאור את ספרו "מרקס והמהפכה הצרפתית". באותה שנה פורסם מחקרו על אדגאר קינה (Quinet) והיעקוביניות בפוליטיקה הצרפתית באמצע המאה ה-19. במסגרת הסדרה לתולדות צרפת של הוצאת האשט הוציא לאור פירה ב-1988 את ספרו "המהפכה מטורגו לז'יל פרי 1770-1880. בספר זה פירה מותח את גבולות המהפכה עד להיווסדותה של הרפובליקה הצרפתית השלישית במחצית המאה ה-19, נקודה על ציר הזמן בו הוא רואה את סיומה.

פירה פרסם את ספרו האחרון בשנת 1995 "עברה של אשליה - מסה על הרעיון הקומוניסטי במאה ה-20". היה זה ספר עב כרס שתורגם לשמונה עשרה שפות. ספר זה חוקר כיצד ניצל סטלין את האידאולוגיה האנטי-פשיסטית, על מנת לקנות את אהדתם של האינטלקטואלים במערב ולסמא את עיניהם מהאכזריות הפושעת של משטרו.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fascism and communism/ Francois Furet and Ernst Nolte; translated by Katherine Golsan, with a preface by Tzvetan Todorov. Lincoln: University of Nebraska Press, 2001
  • Un itineraire intellectuel: l'historien journaliste, de France-Observateur au Nouvel Observateur (1958-1997)/ Francois Furet, edition etablie et prefacee par Mona Ozouf. Paris: Calmann-Levy, 1999
  • La Revolution francaise/ Francois Furet, Denis Richet. Paris: Hachette litteratures, 1999, 1963
  • fascisme et communisme/ Francois Furet, Ernst Nolte; traduction des lettres de Nolte par Marc de Launay. Paris: Plon, 1998
  • La Monarchie republicaine: la Constittution de 1791/ Francois Furet & Ran Halevi. Paris: Fayard, 1996
  • The French Revolution, 1770-1814/ Francois Furet; translated by Antonia Nevill. Oxford: Blackwell, 1996
  • Le passe d'une illusion: essai sur l'idee communiste au XXe siecle/ Francois Furet. ouvrage edite sous la respon sabilite de Charles Ronsac. Paris: F. Laffont/Calmann-Levy, 1995
  • The French Revolution and the creation of modern political culture/ Francois Furet. Oxford: Pergamon Press, 1987-1994
  • Revolutionary France, 1770-1880/ francois Furet; translated by Antonia Nevill. Oxford: Blackwell, 1992
  • La gironde et les Girondins/ sous la direction de Francois Furet et Mona Ozouf; avec la collaboration fr Bronislaw Baczko. paris: Payot, 1991
  • Zur Historiographie der Franczosischen Revolution heute/ Francois Furet. Munchen: Carl Friedrich von Siemens Stiftung, 1989
  • Marx and the French Revolution/ Francois Furet; translated by Deborah kan Furet. with selections from Karl Marx/ edited and introduced by Lucien Calvie. Chicago: Chicago University Press, 1988
  • La republique du centre: la fin de l'exception francaise/ Francois Furet, Jacques Julliard, pierre Rosanvallon. Paris: Calmann-Levy, 1988
  • Le gauche et la Revolution francaise au milieu de XIXE siecle: Edgar Quinet et la question de Jacobinisime (1865-1870

Francois Furet; textes presentes par Marina Valensise. Paris: Hachette, 1986

  • L'atelier de l'histoire/ Francois Furet. Paris: Flammarion, 1982
  • Reading and writing: literacy in France from Calvin to Jules Ferry/ Francois Furet and Jacques Ozouf. Cambridge: Cambridge University Press, 1982
  • Interpreting the French Revolution/ Francois Furet; translated by Elborg Forster. Cambridge: Cambridge University Press, 1981
  • Penser la Revolution francaise/ Fracois Furet. Paris Gallimard, 1978

* Lire et ecrire: l'alphabetisation des Francais de Calvin a Jules Ferry/ Francois Furet et Jacques Ozouf. Paris: Edition de Minuit, 1977

  • L'age des revolutions europeens (1780-1848)/ Louis Bergeron, Francois Furet, Reinhart Koselleck. Paris: Bordas, 1973
  • Le mouvement du profit en France au xixe siecle: materiaux et etudes/ Jean Bouvier, Francois Furet, Marcel Gillet. Paris: Mouton, 1965
  • French Revolution/ by Francois Furet and Denis Richet. translated by Stephen Hardman. New York: Macmillan, 1970
  • Structures et relations sociales a Paris au milieu du XVIIe siecle/ Adeline Daumard et Francois Furet. Paris: A. Colin, 1961

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Old Regime and the Revolution/ edited with an introduction and critical apparatus by Francois Furet and Francoise Melonio; translated by Alan S. Kahan. Chicago, III: University of Chicago Press, 1998
  • Le siecle de l'avenement republicain/ sous la direction de Francois Furet et Mona Ozouf; contributions de Keith M. Baker. Paris: Gallimard, 1993
  • Unanswered questions: Nazi Germany and the genocide of the Jews/ edited by Francois Furet. New York: Shocken Books, 1989
  • A critical dictionary of the French Revolution/ edited by Francois Furet and Mona Ozouf; translated by Arthur Goldhammer. Cambridge, Mass.: Belknap Press of Harvard University Press, 1989

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]