פרנסיסקו גררו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנסיסקו גררו

פרנסיסקו גררוספרדית: Francisco Guerrero4 באוקטובר (?) 1528 - 8 בנובמבר 1599) היה מלחין ספרדי מתקופת הרנסאנס. הוא נולד ומת בסביליה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הכשרתו המוזיקלית של גררו הייתה אצל אחיו הבכור פדרו. כבר בגיל 17 התמנה למאסטרו די קאפילה בקתדרלה של חַאֵֵן. כעבור שנים אחדות התקבל למשרה בסביליה ושוב לא חזר לחאן. נראה שבתקופה זו הייתה דרישה רבה לשירותיו כזמר וכמלחין ועוד לפני הגיעו לגיל שלושים יצאו לו מוניטין מרשימים; כן הוציא לאור כמה קבצים של יצירותיו מחוץ לספרד. הקתדרלה של מלגה הציעה לו את משרת המאסטרו די קאפילה, וכדי להחזיקו אצלה, הציעה לו סביליה לכהן כעוזרו של פדרו פרננדס הקשיש. צו אפיפיורי משנת 1554 אישר את זכותו לרשת את תפקידו של פרננדס, ורגע זה הגיע לאחר 23 שנות שירות בתפקיד עוזרו‏[1].

לאחר שנים אחדות של עבודה ומסעות ברחבי ספרד ובפורטוגל, לעתים בשירות הקיסר מקסימיליאן השני, יצא לשנה לאיטליה, שם פרסם שני ספרים של יצירותיו המוזיקליות. הוא שב לספרד ולאחר שנים אחדות החליט לצאת למסע אל ארץ הקודש, וזאת הוציא לפועל בשנת 1589. מסע ההרפתקאות שלו כלל ביקורים בדמשק, בית לחם וירושלים. עם תום המסע במזרח חזר אל ונציה, ולאחר שבועות אחדים יצא שוב למסע לגנואה ולמרסיי. במסעו חזרה לספרד נפלה ספינתו פעמיים קורבן להתקפת שודדי ים, שאיימו על חייו, גנבו את כספו ולקחו אותו בשבי בדרישת כופר. הכופר שולם ככל הנראה, כי גררו הצליח לחזור לספרד; לרוע המזל, הכספים שהוציא על הוצאת ספרי המוזיקה שלו ודרישת הכופר דלדלו את נכסיו והוא התנסה בשורה של תלאות, לרבות ישיבה בכלא לבעלי חוב; לבסוף חילץ אותו משם מעסיקו הקודם מן הקתדרלה של סביליה, והוא חזר לעבוד בשירותו. ספרו על הביקור עתיר ההרפתקאות בארץ הקודש יצא לאור בשנת 1590 וזכה להצלחה ניכרת (סביר להניח, שמיגל דה סרוונטס קרא אותו). בסוף העשור תכנן עוד מסע לארץ הקודש אבל מחלת הדבר הביאה למותו ב-1599 בסביליה‏[2].

מבין כל מלחיני הרנסאנס בספרד, גררו היה זה שחי ועבד רוב שנותיו בספרד. אחרים - למשל מוראלס, ויקטוריה - עשו חלקים גדולים מחיי הקריירה שלהם באיטליה, אף כי, בניגוד לרבים ממלחיני האסכולה הפרנקו-פלמית, המלחינים הספרדים חזרו על פי רוב הביתה בהמשך חייהם.

גררו בהלחין הן מוזיקת קודש והן מוזיקה חילונית, בשונה מזו של ויקטוריה ומוראלס, שני המלחינים הספרדים האחרים מן השורה הראשונה במאה ה-16הוא כתב מספר רב של שירים חילוניים וקטעים אינסטרומטאליים, נוסף למיסות, מוטטים ופסיונים. הוא הצליח לתאר מגוון מרשים של הלכי נפש במוזיקה שלו, מאכסטזה עד יאוש, כמיהה, חדווה ודומיית קדושה; המוזיקה שלו נשארה פופולרית במשך מאות שנים, בייחוד בקתדרלות באמריקה הלטינית. מבחינה סגנונית ביכר מרקמים הומופוניים, בדומה לבני תקופתו הספרדים, וכן כתב נעימות קליטות, קלות לזכירה ולשירה. מאפיין מעניין של סגנונו הוא דרכו לצפות שימוש בהרמוניה פונקציונלית: מגניפיקט, שהתגלה בלימה, פרו, נחשב פעם ליצירה אנונימית מן המאה ה-18, עד שהתגלה כיצירה של גררו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוברט סטיבנסון, "פרנסיסקו גררו" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ פרנסיסקו גררו באתר www.sfbach.org.