פרנסיסקו סולנו לופס

פרנסיסקו סולנו לופס
Francisco Solano López Carrillo

לידה	24 ביולי 1826 אסונסיון, פרגוואי
פטירה	1 במרץ 1870 (בגיל 43) סרו קורה , פרגוואי
שם לידה	Francisco Solano López Carrillo
מדינה
מקום קבורה	Cerro Corá
השכלה	האקדמיה הצבאית סן-סיר
בן או בת זוג	Ninguno אלייזה לינץ'
נשיא פרגוואי ה־2 10 בספטמבר 1862 – 1 במרץ 1870 (7 שנים ו־24 שבועות) → קרלוס אנטוניו לופס Cirilo Antonio Rivarola ←
פרסים והוקרה
Imperial Order of Christ המסדר העליון של ישו מפקד במסדר סנט מוריס ולזרוס מפקד בלגיון הכבוד מסדר ההצטיינות הלאומי של פרגוואי
חתימה

פרנסיסקו סולנו לופס (בספרדית: Francisco Solano López;‏ 24 ביולי 1827 – 1 במרץ 1870), היה נשיא פרגוואי ששלט בה כדיקטטור צבאי. לופס הוא האחראי הראשי למלחמת הברית המשולשת, שתוצאתה אובדן תשעים אחוז מהגברים בפרגוואי, ואובדן רוב שטחה של המדינה.

ילדות ונעורים

לופס נולד באסונסיון לאביו קרלוס אנטוניו לופס. לופס האב השתלט על המדינה לאחר מותו של דודו, הדיקטטור הצבאי חוסה גספר רודריגס דה פרנסיה ב-1840, ומינה עצמו לדיקטטור צבאי.

לופס הבן גדל באווירה בה היה האב כל יכול ודברו היה חוק. כבר בגיל 19 מונה למפקד צבא פרגוואי בדרגת "בריגדיר גנרל" (המקבילה הצה"לית היא תת-אלוף).

בשנת 1853 יצא לאירופה. שהותו בפריז בשיא התקופה האימפריאלית של נפוליון השלישי יצרה בו רושם עז. שם פגש גם הרפתקנית אירית בשם אלייזה לינץ', אשר הפכה לפילגשו, וילדה לו חמישה ילדים. השפעתה עליו מהיום שבו נפגשו הייתה מכרעת.

שהותו של לופס באירופה נוצלה לרכישה מאסיבית של נשק. הוא שב לפרגוואי בשנת 1855 ומונה לשר המלחמה.

דיקטטור צבאי

עם מותו של אביו בשנת 1862 מונה לופס לדיקטטור צבאי. לאחר שאסר את כל מי שהעז להתנגד לו, מינה "קונגרס" אשר בחר אותו לנשיא. מבחינת אישיותו היה לופס נשיא בעייתי, בלשון המעטה. נוטה לעריצות, נתון להשפעתה של לינץ', ולחזיונות מלחמתיים אימפריאליים, המעיט לופס בערכם של צבאות המדינות הגובלות בפרגוואי, שאוכלוסייתן פי כמה מאוכלוסיית פרגוואי שמנתה כחצי מיליון איש.

מלחמת הברית המשולשת

ערך מורחב – מלחמת הברית המשולשת

זה שנים, כבר מתקופת לופס האב, הייתה פרגוואי מעורבת בסכסוכי גבול עם שכנותיה ארגנטינה וברזיל. אורוגוואי ניסתה להשיג את עצמאותה ממעצמות אלו, במיוחד מארגנטינה. ארגנטינה, מצידה, שאפה לספח את כל שטח המחוז הספרדי "ריו דה לה פלטה" שכלל גם את שטחן של אורוגוואי ופרגוואי.

ב 1864 התערבה ברזיל בענייניה הפנימיים של אורוגוואי, וסייעה למנהיג מפלגת ה"קולורדו" להדיח את מנהיג מפלגת "הבלנקו". לופס ראה בכך הפרה של מאזן הכוחות באזור, והכריז מלחמה על ברזיל. ברטולומה מיטרה, נשיא ארגנטינה, ארגן ברית משולשת עם ברזיל ועם אורוגוואי, וב-1 במאי 1865 הכריזה הברית מלחמה על פרגוואי. מלחמה זו זכתה לכינוי מלחמת הברית המשולשת.

צבאו של לופס מנה 50,000 לוחמים, והיה הגדול באמריקה הלטינית בתחילת המלחמה. עצם בניית הצבא והכרזת המלחמה על ברזיל נראו כמעשה של שגעון גדלות מצד לופס. עם זאת, בתחילה נטה מאזן הכוחות לטובת צבאו הגדול והמאומן היטב של לופס.

בתחילת המלחמה זכו הכוחות הפרגואיים להישגים צבאיים, אך הובסו בהמשכה. לופס הנהיג את צבאו בעצמו. בתחילה פלש צבאו למחוזות מאטו גרוסו וריו גראנדה דו סול בברזיל ולפרובינציית קוריינטס בארגנטינה, אך במהלך שנת 1866 גורש משם. המערכה בשפכי הנהרות פרגוואי ופרנה נמשכה כשנתיים. לופס ביצר את גדות הנהר במצודות רבות, ולהכנעתן נדרשו שנתיים. משהושמדה הגדולה מביניהן, מצודת הומאיטה, בשנת 1868 נפלה בעקבותיה גם הבירה אסונסיון.

בטרם נפלה הבירה, בשנת 1868 תחת הלחץ הצבאי, ביצע לופס מעשה זוועה אחרון. בתואנה כי גילה קשר כנגדו אסף מספר מאות מאנשיו ומתומכיו העיקריים (בהם אחיו, גיסיו, חברי ממשלתו, שופטים, מפקדי מחוזות, מפקדים צבאיים, בישופים וכמרים, ועמם כמאתיים זרים שנמצאו במקרה באסונסיון לרבות אנשי הסגל הדיפלומטי) והוציאם להורג.

עם נפילת הבירה לופס נמלט לצפון, וניהל מלחמת גרילה עד שנהרג ב-1 במרץ 1870 כשעמו בנו הבכור פאנצ'יטו, שילדה לו לינץ'. לופס ניסה להימלט בשחייה מחיילים ברזילאים, ונדקר למוות בחנית. מילותיו האחרונות היו "אני מת למען מולדתי". לינץ', שנכחה במקום, הורשתה לקבור במו ידיה את אהובה ובנה.

לופס והעם הפרגוואיי

העם הפרגוואיי היה מסור ללופס בצורה פנטית, ונלחם את מלחמותיו עד השמדתו הפיזית. המלחמה הקטינה את אוכלוסיית פרגוואי מאוכלוסייה בת 525,000 איש עם פרוץ המלחמה, לאוכלוסייה בת 221,000 איש בשנת 1871, מהם רק 28,000 היו גברים. לא רק המלחמה הכתה באוכלוסיית פרגוואי. במהלך המלחמה סבל העם גם מרעב, ממחלות, ומהתנהגותו של לופס שעינה ורצח אין ספור אנשים.

הדעות בפרגוואי חלוקות באשר לדמותו של לופס. יש הרואים בו חולה גדלות, אשר ניסיונו להפוך ל"נפוליאון של אמריקה הלטינית" עלה בחיי רוב בני עמו, ואשר גרם למשבר חסר תקדים בהיסטוריית פרגוואי. אין ספק כי משטרו היה משטר עריצות, וכי מספר רב של הוצאות להורג ללא משפט, ועינויים של אסירים פוליטיים, בוצעו בתקופת שלטונו.

עם זאת בתקופה מאוחרת יותר, החלו להופיע היסטוריונים פרגוואיים שראו בו פטריוט וגיבור לאומי. במאי 1947 הוציאה פרגוואי בול דואר המנציח את דיוקנו תחת הכותרת "מרשל פרנסיסקו סולנו לופס". ב-1954 הוציא הדואר הפרגואיי בול נוסף בו הוא מונצח לצד אביו ולצד הגנרל ברנרדינו קביירו, תחת הכותרת "שלושת הגיבורים הלאומיים". גופתה של אלייזה לינץ' שמתה בגלות בפריז הושבה לפרגוואי ונקברה ברוב טקס. סרט שהוזמן על ידי שלטונו של אלפרדו סטרסנר בשנת 1978, בשם "סרו קורה" (על שם המקום בו נהרג לופס), מנציח את לופס בצורה חיובית.

ראו גם

• אלייזה לינץ'

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנסיסקו סולנו לופס בוויקישיתוף

• פרנסיסקו סולנו לופס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)