פרנסיס סקוט פיצג'רלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: שגיאות עובדתיות, גיבוב פרטים בלי סדר חשיבות, השמטת פרטים חשובים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פרנסיס סקוט פיצג'רלד. צילם: קארל ואן וכטן

פרנסיס סקוט קי פיצג'רלדאנגלית: Francis Scott Key Fitzgerald;‏ 24 בספטמבר 189621 בדצמבר 1940) היה סופר אמריקאי ממוצא אירי, שתיאר ברומנים ובסיפורים קצרים את שנות ה-20 של המאה ה-20.

פיצג'רלד נחשב לאחד הסופרים האמריקאים הגדולים של המאה ה-20. הוא נחשב לדוברו של "הדור האבוד", אמריקאים ילידי שנות ה-90' של המאה ה-19, שהתבגרו במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא חיבר ארבעה רומנים וחמישי שנותר לא גמור. כמו כן, כתב סיפורים קצרים רבים העוסקים בבעיות גיל הנעורים והייאוש שהיו אופייניים לתקופתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיצג'רלד נולד בסיינט פול, מינסוטה למשפחה קתולית אמידה. הוא נקרא על שם קרובו המפורסם פרנסיס סקוט קי (מחבר ההמנון האמריקאי "הדגל זרוע הכוכבים").

פיצג'רלד שהה בשנים 18981901, ו-19031908 בבאפלו, ניו יורק. בעקבות פיטורי אביו מעבודתו שבה המשפחה למינסוטה, בה למד סקוט בבית הספר הפרטי ס.פ.א בסיינט פול מ-1908 – 1911. פיצג'רלד לא היה תלמיד מצטיין ואף לא היה אהוד בקרב חבריו לספסל הלימודים.‏[1] בהמשך למד במכינת ניומן, ניו ג'רזי, בשנים 1911 – 1912, וב-1913 התקבל לאוניברסיטת פרינסטון. באוניברסיטה התיידד עם אדמונד וילסון וג'ון פיל בישוף, שהפכו בהמשך למבקרי ספרות וסופרים. במהלך לימודיו כתב רומן, הגיש אותו להוצאת ספרים אך קיבל תשובה שלילית.

על רקע קשייו בלימודיו הבין שסיכוייו לקבל את התואר קלושים, ולכן עזב את האוניברסיטה והתגייס לצבא ב-1917, השנה שבה נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה. מכיוון שחשש שמא ימות במלחמה בלי להותיר אחריו ירושה ספרותית, כתב פיצג'רלד בבהילות את הרומן "האנוכי הרומנטי" כשהיה בקורס קצינים. המלחמה הסתיימה זמן קצר לאחר גיוסו של פיצג'רלד, והוא שוחרר מבלי שנשלח לאירופה.

חייו עם אשתו זלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה חייל התאהב פיצג'רלד בזלדה סייר (1900 – 1948) בת ה-18, "נערת צמרת" כהגדרתו, ממונטגומרי, אלבמה. הם התארסו ב-1919 ועברו לניו יורק. זלדה ביטלה את האירוסין, פיצג'רלד חזר לבית הוריו בסיינט פול ובמהלך תקופה זו שכתב את ספרו "האנוכי הרומנטי". הוא עיצבו מחדש וקרא לו, בתרגום מילולי, "הצד הזה של גן עדן" ("בואכה גן עדן" בתרגום העברי). בסתיו 1919 חידשו זלדה וסקוט את אירוסיהם. הרומן פורסם ב-26 במרץ 1920 והפך לאחד הספרים המצליחים באותה שנה. שבוע לאחר מכן נישאו השניים. ב-26 באוקטובר 1921 נולדה בתם היחידה, פרנסס סקוט "סקוטי" פיצג'רלד.

עידן הג'ז[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-20 היו לעשור המשפיע ביותר על התפתחותו הספרותית של פיצג'רלד. הרומן השני "היפה והארור" אשר ראה אור ב-1922, הראה בשלות ספרותית רבה יותר בהשוואה ל"בואכה גן עדן" שנחשב בוסרי יחסית, לדעת מבקרים רבים. ספרו גטסבי הגדול, שרבים רואים בו את הישגו הספרותי הגדול ביותר, יצא לאור ב-1925. פיצג'רלד נסע מספר פעמים לאירופה, בין היתר לריביירה הצרפתית ולפריז, שם התיידד עם רבים מבני הקהילה האמריקאית הגולה ובייחוד עם ארנסט המינגוויי. בהקדמה לפרק העוסק בפיצג'רלד בספר "חגיגה נודדת",‏[2] כתב המינגוויי: "כשרונו היה טבעי כתבניות קישוט שצוירו על ידי האבק על כנפי הפרפר."

יש חוקרים הטוענים כי פיצג'רלד סבל מהפרעה דו-קוטבית ושחלק מיצירותיו הטובות ביותר היו תוצאה של הפרעה זו.

אישיותה העזה של אשתו של פיצג'רלד באה לידי ביטוי בכתיבתו, והוא אף ציטט בעבודתו פסקאות שלמות מיומניה, ככל הנראה. בסקירה מבודחת בעיתון "ניו-יורק טריביון" היא הזכירה זאת: "נדמה לי שאני מזהה באחד הדפים קטע מן היומן הישן שלי, שנעלם בצורה מסתורית לאחר נישואיי, וכמו כן קטעי מכתבים שלמרות שנערכו משמעותית, נשמעים לי מוכרים בצורה מעורפלת. לאמיתו של דבר, מר פיצג'רלד - נדמה לי שכך כותבים את שמו - נדמה שפְּלַגְיָאט מתחיל בבית".‏[3]

לאורך שנות נישואיו סבל פיצג'רלד מקשיים כלכליים. חלק גדול מסיפוריו הקצרים נכתב לצורכי פרנסה, ולאו דווקא מדחף אמנותי.

ב-1930 לקתה אשתו בסכיזופרניה ובריאותה הנפשית התערערה. ב-1932 היא אושפזה בבלטימור, מרילנד. בתקופה זו כתב פיצג'רלד ספר שמספר על עלייתו ונפילתו של ד"ר דיק דייבר, פסיכיאטר מבטיח, וחייו עם אשתו המעורערת נפשית. הספר פורסם ב-1934 בשם "ענוג הוא הלילה" (במקור באנגלית: Tender is the Night). הספר נחשב על ידי מבקרים רבים לאחד הטובים והחשובים של פיצג'רלד.

באותה עת מצא אהבה בחיקה של העיתונאית שילה גרהם, ואף שקד על הרומן החמישי והאחרון שלו, "The Last Tycoon", שראה אור אחר מותו.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיצג'רלד סבל מבריאות לקויה במשך כל שנותיו כבוגר, בין השאר עקב שתייה מרובה של משקאות אלכוהוליים. כמו כן סבל משחפת, ועבר מספר התקפי לב סמוך לגיל 40. הוא הלך לעולמו לאחר האחרון שבאותם התקפים.

יצירותיו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ענוג הוא הלילה, תרגום - אסתר כספי, הוצאת עם עובד, 1973.
  • גטסבי הגדול, תרגום - גדעון טורי, ספרי סימן קריאה, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1973. תרגום נוסף - ליאור שטרנברג, הוצאת אחוזת בית, 2013.
  • הטייקון האחרון, תרגום - אהרון בר, הוצאת לוין-אפשטיין ומודן, 1975. תרגום נוסף - אורי בלסם, הוצאת זמורה-ביתן, 1991.
  • באכה גן עדן, תרגום - טוביה אורנן, הוצאת צ'ריקובר, 1977.
  • היפה והארור, תרגום - טוביה אורנן, הוצאת צ'ריקובר, 1979.
  • העשור האבוד וסיפורים אחרים, תרגום - אורי בלסם, הוצאת זמורה-ביתן, 1988.
  • יהלום גדול כמו הריץ וסיפורים אחרים, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1992.
  • ברניס מסתפרת וסיפורים אחרים, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1993.
  • סיפורי פט הובי, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחד התלמידים כתב בעיתון בית הספר: "אם מישהו יכול להרעיל את סקוטי או להפסיק את פעולת פיו באופן כלשהו, רוב בית הספר ואני בכללם נהיה אסירי תודה". F. Scott Fitzgerald: voice of the Jazz Age, by Caroline Evensen Lazo, Lerner publishing company, 2003, p.8
  2. ^ תרגמה רחל פן, פן הוצאה לאור-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2007
  3. ^ מתוך Zelda Fitzgerald: The Collected Writings, 388