פרנץ ברדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרנץ ברדון (1 בדצמבר 1909 באופווה שבצ'כוסלובקיה - 10 ביולי 1958) היה קוסם במה ועסק בהרמטיציזם הן בתור מורה והן בתור תלמיד. הוא היה חבר של החברה הצ'כית ההרמטית - אוניברסליה. במהלך מלחמת העולם השנייה ברדון הוחזק במחנה ריכוז בשל סירובו לקחת חלק במיסטיקה נאצית. ברדון חולץ על ידי חיילים רוסים אשר פשטו על המחנה. ברדון המשיך בעבודתו בתחום ההרמטיזם עד לשנת 1958 אז נעצר ונכלא בברנו, צ'כוסלובקיה. ברדון נפטר ב-10 ביולי 1958 בזמן שהיה תחת מעצר משטרתי.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברדון נודע בעיקר הזכות 3 הכרכים על קסמי ההרמטיזם. שלושת הכרכים הללו הינם חניכה לתוך ההרמטיזם, התרגול של זימון קסום והמפתח לקבלה האמיתית.

בנוסף קיימת יצירה רביעית המיוחסת אליו תחת השם פרבטו הקוסם, הנחשבת כאוטוביוגרפיה בתחפושת. למרות שהספר מציג את ברדון כמחבר, הוא נכתב למעשה בידי המזכירה שלו, אוטי בוטאבובה. בעת שמרכיבים אחדים בסיפור הינם בידיוניים, מירב הספר נכתב כנובלת סתרים, עם ייפוי מצידה של בוטאבובה.

יצירותיו של ברדון נודעות בעיקר בזכות פשטותן, בשל מיעוטם היחסי של חלקים תאורטיים, ודגש רב על תרגול עם טכניקות רבות. תלמידיו, כדוגמת וויליאם מיסטל וראוון קלארק מחשיבים אותו לכותב תוכניות אימון לקוסמים הטוב ביותר במאה העשרים. הם נכתבו עם הכוונה לאפשר לתלמידים הרוצים לתרגל קסמים את האמצעים לכך במידה ונבצר מהם ללמוד עם מורה (ברדון בצידו המליץ על לימוד עם מורה, במידת האפשר).

פראבטו הקוסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שנערך בצורת נובלה, פראבטו הקוסם הוא למעשה אוטוביוגרפיה רוחנית של פרנץ ברדון. פרבטו היה שם הבמה של המחבר בזמן הקריירה שלו כקוסם בהופעות, וזהו פראבטו התופס חלק מרכזי בנובלה גם כן. הסיפור מתרחש בדרסדן, גרמניה, בתחילת שנות ה-30, ומתאר את עלילות קרבות הקסם של פראבטו בחברי מסדר אפל, רב עוצמה ומסוכן, את הימלטותו מגרמניה במהלך הימים מלאי הייאוש האחרונים של רפובליקת ויימר, וההתחלה של המשימה הרוחנית שהגיעה לפסגתה בזמן שברדון כתב את ספריו הקלאסיים בנושא קסמי ההרמטיזם. יותר מאשר נובלה, פראבטו הקוסם הינה יצירה של קסם המעניקה תובנות לתוך ספריו האחרים של ברדון וכמו כן חושפת את הכוחות המסתוריים האפלים הקיימים בעולם, אשר באו לידי ביטוי בין היתר בעלייתו של הרייך השלישי.

מטאפיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת המטאפיזית של ברדון מתחילה בחניכה לתוך ההרמטיזם ומורחבת בכרכים הבאים לאחר מכן. המציאות העליונה ביותר הינה אקשה (מרחב, חלל), המקושרת גם לאלוהים וגם ל"עולם האידיאות" האפלטוני, אשר מחייה (ומאזנת) את 4 היסודות של אדמה, מים, אש ואוויר. ארבעת היסודות הללו מרכיבים את סך כל הכוחות והתהליכים בתוך כל אחד משלושת העולמות. ברדון גם מיקם כוחות "חשמליים" ו"מגנטיים", אשר מופיעים בעיקר כמונחים לכוחות הפעילים והסבילים של היקום, בהתאמה. הם באים לידי ביטוי בהיבטים החיוביים והשליליים של 4 היסודות. אוויר ואדמה גם יחד נחשבים כפסאודו-יסודות מכיוון שהם מופיעים רק מתוך יחסי הגומלין בין האש והמים.

שלושת העולמות או "המישורים" הינם כדלקמן: המישור המנטלי הוא המציאות העליונה, השמור לאקשה הלא מחולקת, ובו נמצא האני האמיתי והנצחי. בעת שהאקשה הינה מבחינה מסוימת העולם של הרעיונות, זהו המישור המנטלי המניע את הרעיונות הללו. המישור האסטרלי הינו הבא בתור והוא מכיל את אבות הטיפוס של העולם הפיסי ולמידה מסוימת את האנרגיה החיונית מאחוריו; העולם הפיסי הינו העולם הנמוך ביותר ודורש רק הסבר מועט. כל אחד מעולמות אלו מרכיב מערך שלם לעולם שמתחתיו. מכיוון שלבני האדם גם כן יש שלושה גופים התואמים בנוכחותם לשלושת העולמות, ניתוק הקשר בין כל שניים מבין הגופים הללו יגרום להתפרקות של הצורות הנמוכות יותר (או מוות). דברים כגון הקרנה אסטרלית עדיין אפשריים מכיוון שהם מערבים רק הרפייה של הקשר שבין הגופים.

בני אדם נחשבים למיוחדים מכיוון שהם לבדם הינם בעלי ארבעה קטבים, כלומר מכילים את כל ארבעת היסודות, בנוסף לחמישי, האקשה או היסוד השמיימי. תפיסה זו הינה הבסיס לחלק גדול מהלימוד של ברדון, הדורש עבודה על הפגמים והגעה לאיזון 4-קוטבי נכון - ורק אז החניך יוכל להתקדם מבחינה רוחנית. ברדון חוזר ומדגיש שהחניך מסוגל לפתח הבנה של עצמו ושל היקום רק בטווח המודעות שלו והבגרות הרוחנית שלו. לפיכך ככל שהתלמיד יותר מאוזן ויותר מפותח, תהיה לו גישה כוללת יותר למציאות וכוח קסמים רב יותר.