פרנץ פון היפר
 | |
| אדמירל פרנץ ריטר פון היפר | |
| לידה |
13 בספטמבר 1863 ויילהיים אין אובר באיירן, ממלכת בוואריה  |
|---|---|
| פטירה |
25 במאי 1932 (בגיל 68) אוטמארשן, רפובליקת ויימאר  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
 הצי הקיסרי הגרמני |
| תקופת הפעילות | 1881–1918 (כ־37 שנים) |
| דרגה | אדמירל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד יחידת הטורפדו השנייה מפקד SMS לייפציג מפקד SMS פרידריך קרל מפקד SMS גנייזנאו מפקד פלגת סירות הטורפדו הראשונה מפקד SMS יורק מפקד קבוצת הסיור הראשונה מפקד צי הים הפתוח (Hochseeflotte) | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
תואר אבירות  | |
| הנצחה | |
| אוניית הקריגסמרינה אדמירל היפר | |
  | |
פרנץ ריטר פון היפר[1] (בגרמנית: Franz Ritter von Hipper; 13 בספטמבר 1863 – 25 במאי 1932) היה אדמירל בצי הקיסרי הגרמני של הקיסרות הגרמנית. הוא התפרסם כמפקד שייטת סיירות המערכה בקרב יוטלנד במלחמת העולם הראשונה, אחד מן הקרבות הימיים הגדולים בהיסטוריה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
היפר נולד בבוואריה ב-13 בספטמבר 1863, לאנטון ולאנה היפר בויילהיים באוברבאיירן, כ-40 מייל (64 ק"מ) דרומית למינכן. לאחר שסיים את לימודיו הצטרף באפריל 1881, בגיל 18, לצי הקיסרי הגרמני כקדט, כאשר בין חבריו לכיתה היה וילהלם סושון, מפקד פלגת הים התיכון בתחילת מלחמת העולם הראשונה. באוקטובר 1884 נשלח היפר לבית הספר לקציני ים, ולאחר סיום לימודיו באפריל 1885 מונה לקצין הדרכה בקיל.
באוקטובר 1885 נשלח היפר לבית הספר לקצינים בקיל, אותו סיים ב-16 בדצמבר. ב-4 בינואר 1886 הוצב היפר כקצין פלגה של דיוויזיית ארטילריית הצי השנייה, ארטילריה להגנת החוף. הוא נשאר בתפקיד זה עד 3 במרץ 1887, אז הוא הוצב כקצין השמירה על סיפון "פרידריך קרל". בכך החל קדנציה של שלוש וחצי שנים בשירות כקצין שמירה על סיפון מספר ספינות, כולל הקורבטות "שטוש" ו"שטיין", הפריגטה המשוריינת "פרידריך דר גרוסה", והאביסו "ואכט". היפר השתתף בקורס קציני טורפדו על סיפון הקורבטה "בליכר" מאוקטובר 1890 עד ינואר 1891. לאחר מכן הוא הוגדר כמומחה לטורפדו; הוא חזר ל"פרידריך דר גרוסה" כקצין טורפדו באוקטובר 1891. באפריל 1892, הוא הלך להצטרף לצוות ספינת ההגנה על החוף החדשה, "ביוולף", שוב כקצין טורפדו. הוא שירת בתפקיד זה רק לזמן קצר, לפני שהוצב מחדש כמפקד הפלגה של יחידת הטורפדו השנייה, שבסיסה בוילהלמסהאפן, באוקטובר 1892. לאחר מכן לקח היפר חלק בהדרכת סירות טורפדו מינואר עד פברואר 1893.
בשנים 1894–1895 שירת היפר כקצין השמירה הבכיר על סיפון אוניית המערכה החדשה "ורת", בפיקודו של הנסיך היינריך. בהיותו על סיפונה של ורת, הועלה היפר לדרגת קפיטן-לויטננט וזכה במדליית שירות ההגנה הלאומית של בוואריה ב-29 באוגוסט 1895. בספטמבר 1895 הוצב היפר כקצין המפקד של פלגת המילואים השנייה של סירות טורפדו. בתפקיד זה מילא במשך 21 חודשים, במהלכם החליף פיקוד על ארבעה כלי שיט של יחידות הפעילות והמילואים בפלגתו. ביוני 1897, היפר השתתף בשייט של צוות האדמירליות בן 17 ימים על סיפון האביסו "גרילה". לאחר שחזר משייטת המטה הועלה היפר לשרת כמפקד שייטת הטורפדו השנייה של המילואים, תפקיד בו כיהן במשך 15 חודשים.
היפר הועבר לאוניית המערכה "קורפירסט פרידריך וילהלם" ב-1 באוקטובר 1898, שם שימש כנווט. היפר שירת במשך 11 חודשים כנווט על סיפון אוניית המערכה לפני שהועבר ליאכטה הקיסרית "SMY הוהנצולרן" ב-19 בספטמבר 1899. בזמן ששירת על היאכטה הקיסרית, היפר נכח בנסיעה לאנגליה להלוויית המלכה ויקטוריה ב-1901 ושייט לאמריקה בשנה שלאחר מכן. להיפר הוענקו מספר מדליות במהלך שירותו על סיפונה של הוהנצולרן, כולל מסדר העיט האדום הפרוסי, מסדר השירות הצבאי הבווארי ומסדר סטניסלאוס הקדוש - שהוענק על ידי הצאר ניקולאי השני, קיסר רוסיה. היפר הועלה לדרגת קורבטנקפיטן ב-10 ביוני 1901.
לאחר שעזב את היאכטה הקיסרית, הוצב היפר לפקד על יחידת הטורפדו השנייה ב-1 באוקטובר 1902. הוא החזיק בפיקוד עד 30 בספטמבר 1905. ספינת הדגל שלו בששת החודשים הראשונים לפיקודו הייתה הסיירת החדשה "ניובה"; לאחר מכן העביר את דגלו לסירת הטורפדו הגדולה "D8". במהלך תפקיד זה, הוענקו להיפר ציונים לשבחים נוספים, כולל צלב השירות הפרוסי ומסדר הכתר המלכותי הפרוסי. הוא הועלה לדרגת פריגטנקפיטן ב-5 באפריל. בינואר 1906, היפר למד בבית הספר לתותחנים של 10 ימים בסיירת המשוריינת החדשה "פרינץ אדלברט". באפריל 1906, הוא השתתף בקורס התותחנים של אוניות המערכה שנערך על סיפון אוניית המערכה "שוואבן". ב-20 באפריל, היפר קיבל את הפיקוד על הסיירת הקלה "לייפציג", אם כי כהונתו כמפקד הייתה קצרת מועד. לייפציג יצאה לשייטת מזרח אסיה בספטמבר 1906, ואז הועבר היפר לפקד על הסיירת המשוריינת החדשה "פרידריך קרל". היפר קיבל את הפיקוד על הספינה ב-30 בספטמבר. בהנהגתו של היפר זכה הצוות של פרידריך קרל בפרס הקייזר על הירי הטוב ביותר בצי בשנת 1907. אדמירל הוגו פון פול נאמר בדוח שלאחר מכן:
"הוא הביא את הספינה לדרגה גבוהה יותר של אפקטיביות לחימה, והספינה זכתה בפרס קייזר על ירי טוב. אחד הקברניטים הטובים שיש לנו בסיירות. דוגמה טובה לקצינים שלו. מומלץ לפיקוד על אוניית מערכה ולעבור לתפקידים עצמאיים בכירים יותר."
ב-6 באפריל 1907 הועלה היפר לדרגת קפיטן צור זי. ניקולאי השני העניק להיפר ציון לשבח נוסף, מסדר אנדריי הקדוש, באותה שנה במהלך פגישה עם וילהלם השני. במהלך הטקס הצטרף היפר לווילהלם השני כאחד מ"הקפטנים הקיסריים" שלו. ב-6 במרץ 1908, היפר קיבל את הפיקוד על הסיירת החדשה "גנייזנאו". הוטלה עליו המשימה לערוך את שיוט הנסויים, ולאחר מכן יצאה הספינה לשייטת מזרח אסיה. היפר שוב נשאר בגרמניה; הוא קיבל את הפיקוד על פלגת סירות הטורפדו הראשונה, שבסיסה בקיל. כאן הוא היה אחראי לאימון יותר ממחצית מסירות הטורפדו בכל הצי הגרמני. היפר החזיק בתפקיד שלוש שנים, עד שחזר לשירות הצי.
ב-1 באוקטובר 1911 קיבל היפר את הפיקוד על הסיירת המשוריינת "יורק", יחד עם התפקיד כראש המטה של קונטר-אדמירל גוסטב באכמן, סגן קצין הדגל של כוחות הסיור. בינואר 1912 מונה קונטר-אדמירל באכמן למפקד כוחות הסיור; ב-26 בינואר היפר ירש אותו כסגן המפקד. למחרת, הוא הועלה לדרגת קונטר-אדמירל. לאחר ששימש כסגן המפקד במשך יותר משנה וחצי, היפר שוב ירש את האדמירל באכמן. אדמירל באכמן הועלה לראש התחנה הבלטית והיפר קיבל את תפקידו כמפקד שייטת סיירות המערכה הגרמניות. שייטת זו היוותה את כוחות הסיור של צי הים הפתוח, הצי העיקרי ועיקר עוצמתו של הצי הקיסרי, שנועד להתמודד מול הצי הבריטי. ב-1 באוקטובר 1913. אריך רדר מונה לראש מטהו של היפר.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הוביל היפר את סיירות המערכה לכמה פשיטות על החוף הבריטי, החשובה שבהן הייתה הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי, בדצמבר 1914. בשל פשיטות אלה כונה היפר בבריטניה "רוצח התינוקות" (Baby Killer). ב-24 בינואר 1915 הופתע היפר על ידי הבריטים, בפיקודו של דייוויד ביטי: היפר ניסה לבצע פשיטה נוספת, אך הבריטים ידעו על כך מראש לאחר שפענחו את התשדורות הגרמניות, והיו מוכנים מבעוד מועד. הקרב שהתפתח נודע כקרב שרטון דוגר, ובו איבדו הגרמנים סיירת משוריינת אחת; סיירת מערכה אחת ניזוקה קשות. בצד הבריטי נפגעו שתי אוניות, אך לא הוטבעו. היפר הצליח להציל את רוב הכוח שבפיקודו, במיומנות ועם לא מעט מזל[2].
בקרב יוטלנד הצליחה השייטת בפיקודו של היפר להטביע שלוש סיירות מערכה בריטיות, ולהציל את עיקר הכוח הגרמני בעזרת מתקפת התאבדות על הצי הבריטי, מתקפה שבה נפגעו קשות רוב אוניותיו של היפר, ואחת מהן טבעה בסופו של דבר. מבין ארבעת האדמירלים שפיקדו על הקרב (ג'ון ג'ליקו ודייוויד ביטי מן הצד הבריטי, ריינהרד שר והיפר בצד הגרמני), רק היפר נחשב על ידי ההיסטוריונים כמי שתפקד ללא טעות. זמן קצר לאחר הקרב העניק מלך בוואריה, המלך לודוויג השלישי, אות אבירות להיפר.
באוגוסט 1918 קודם היפר לדרגת אדמירל, וקיבל את הפיקוד על צי הים הפתוח, במקום ריינהרד שר, שהפך למפקד הצי. שֶר ומטה הצי היו נחושים בדעתם לנסות ולעשות ניסיון אחרון לתקוף את הצי הגדול הבריטי. כמו בתוכנית המקורית של יוטלנד, הרעיון היה למשוך את הצי הבריטי מנמליו; ואולם הפעם ימתין לו במארב כל צי הצוללות הגרמני. במקביל, ייצא צי הים הפתוח כולו לקרב מול הצי הבריטי, ללא התחשבות באבדות. המטרה הייתה להסב לבריטים אבדות קשות ככל האפשר לפני חתימת הסכם שביתת נשק; הקיסר והקנצלר לא ידעו על התוכנית, אם כי הקנצלר אמר מאוחר יותר שהיה מאשר תוכנית כזו. התוכנית נועדה להתבצע ב-30 באוקטובר, והייתה אמורה להיפתח בהפגזה של סיירות המערכה הגרמניות באזור תמזה והפגזה של צי הים הפתוח בפלנדריה. לאחר ההפגזות יצטרפו סיירות המערכה לצי הים הפתוח, וימתינו לצי הבריטי שהיה צפוי להגיע מבסיסיו בסקוטלנד. הגרמנים קיוו שאם יצליחו להסב לבריטים נזק כבד, יסייע הדבר לגרמנים בשיחות שביתת הנשק.
ואולם, בשורות הצי הגרמני פשטה תסיסה נרחבת, שהפכה למרד גלוי עם קבלת ההודעה על המבצע המתוכנן. מלחים נטשו את האוניות במאותיהם, וצוותים רבים סירבו להפליג. המרד התפשט בכל הצי והיה חלק מניסיון המהפכה הקומוניסטית בגרמניה בתחילת 1919. היפר ושֶר נאלצו לוותר על תוכניתם; המלחמה הסתיימה, והגרמנים אולצו למסור את כל אוניותיהם לבריטניה, להסגר. זו הייתה משימתו האחרונה של היפר. מדינות ההסכמה תכננו לחלק ביניהן את האוניות כשלל מלחמה, אך הצוותים הגרמניים הטביעו את כולן.
אחרית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היפר פרש מן השירות ב-30 בנובמבר 1918, ובילה את שארית ימיו באוטמארשן, ליד המבורג. הוא מת באלטונה ב-25 במאי 1932[3]. אפרו הושב לעיר מולדתו לאחר מותו.
הסיירת הכבדה "אדמירל היפר", שלחמה בשורות הקריגסמרינה במלחמת העולם השנייה, נקראה על שמו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התואר "ריטר" מקביל לתואר אביר.
- ^ כיצד טובעה בליכר?, הַבֹּקֶר, 17 ביולי 1940
- ^ מות מר ים גרמני, דואר היום, 29 במאי 1932