פרנץ קפקא

פרנץ קפקא

פרנץ קפקא (Franz Kafka; ‏3 ביולי 1883 – 3 ביוני 1924) היה סופר יהודי יליד פראג בירת בוהמיה (כיום צ'כיה) שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים. בין כתביו הבולטים: הרומנים "המשפט" ו"הטירה", הנובלה "הגלגול" ואחרים.

כיום, בכמה שפות, נכנס לשימוש הביטוי "קפקאי" המתאר מצב של עמידה אל מול מערכת ביורוקרטית אטומה ובלתי ניתנת להבנה.

תולדות חייו

פרנץ קפקא נולד ב-1883 למשפחה יהודית דוברת גרמנית בפראג אשר בבוהמיה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, לאב הרמן קפקא (1852–1931), סוחר עצמאי שעסק במסחר במוצרי מותרות, ולאם ג'ולי לבית לוי (1856–1934), בתו של בעל מבשלת שיכר מצליח, שזכתה להשכלה טובה יותר מזו של בעלה. במכתב לאביו (1919) תיאר עצמו קפקא כ"בן משפחת לוי עם שמץ של משקע קפקאי". אמרה זו חושפת את מערכת היחסים הנוקשה שלו עם אביו הסמכותן והתובעני שתואר כאיש עסקים "מגודל, אנוכי ושחצן".

קפקא היה הבכור מבין ששה אחים. שני אחיו הצעירים, גיאורג והיינריך, מתו לפני שמלאו להם שנתיים ולקפקא שש שנים, והוא גדל עם שלוש אחיותיו הצעירות: גבריאלה (אלי) (1944-1889), ואלרי (ואלי) (1944-1890) ואוטילי (אוטלה) (1943-1892). שני ההורים עבדו בעסק של האב במשך שעות מרובות והילדים טופלו במרבית הזמן בידי משרתים ואומנות. שלוש האחיות ומשפחותיהן נספו בשואה בגטאות ובמחנות ריכוז.

קפקא למד גרמנית כשפה ראשונה, ואת יצירותיו כתב בשפה זו. הוא שלט היטב גם בצ'כית, ובשלב מאוחר יותר רכש ידיעות בשפה הצרפתית ותרבותה. אחד מהסופרים הצרפתים האהובים עליו היה גוסטב פלובר. בשנים 1889-1893 למד בבית הספר הגרמני היסודי לבנים בפראג. השכלתו היהודית באותה תקופה הייתה מוגבלת, והתמצתה בביקור בבית כנסת שערך יחד עם אביו ארבע פעמים בשנה וחגיגת הבר מצווה שלו בגיל שלוש עשרה.

בתום לימודיו היסודיים הוא התקבל לגימנסיה הממשלתית בפראג בעלת אוריינטציה חזקה ללימודים קלאסיים ומשמעת קפדנית - גם כאן הייתה שפת ההוראה גרמנית. הלימודים נמשכו שמונה שנים וב-1901 עבר קפקא בהצלחה את בחינות הגמר.

באותה שנה התקבל לאוניברסיטה הגרמנית בפראג שם החל בלימודי כימיה אך עבר לשביעות רצונו של אביו תוך שבועיים ללימודי משפטים, שאיפשרו לו מגוון רחב יותר של אפשרויות מקצועיות. מסלול זה שהיה ממושך איפשר לקפקא לקחת, בנוסף, קורסים בלימודים גרמניים והיסטוריה של האמנות. בין חבריו ללימודים באוניברסיטה היה שמואל הוגו ברגמן.

באוניברסיטה הצטרף לאגודת סטודנטים גרמנית שארגנה אירועים ספרותיים, ערבי קריאה ופעילויות נוספות. בשלהי שנת הלימודים הראשונה הוא פגש במקס ברוד שהפך לחברו הקרוב, ואת העיתונאי פליכס ולטש שלמד גם כן משפטים. ב-8 ביוני 1906 זכה קפקא בתואר דוקטור למשפטים, והחל להיות מועסק בשנת חובה ללא תשלום כפקיד משפטי בבתי משפט אזרחיים ופליליים.

ב-1 בנובמבר 1907 התקבל לעבודה בחברת ביטוח איטלקית בה הוא עבד קרוב לשנה. מכתביו בשנה זו עולה חוסר שביעות רצון משעות העבודה שהתמשכו מ-8 בבוקר ועד 6 בערב, שהקשו עליו ביותר להתרכז בכתיבה שהייתה בראש מעייניו. ב-15 ביולי 1908 התפטר, ולאחר שבועיים מצא לעצמו עבודה מתאימה יותר בחברה ממשלתית לביטוח עובדים מפני תאונות. עם זאת לא הפגין אדישות כלפי עבודתו ואף קודם מספר פעמים. דבר המעיד על מסירותו לעבודה. הפרופ' לניהול פיטר דרוקר מייחס לקפקא את פיתוח קסדת הבטיחות לעובדים אזרחיים, אך אין לכך אישור בשום מסמך מצד מעבידו. במקביל היה קפקא מחויב לעבודתו הספרותית. יחד עם חבריו הקרובים, מקס ברוד ופליכס ולטש, הקימו חוג ספרותי בשם החוג של פראג (Der enge Prager Kreis).

בשנת 1908 פרסם קפקא לראשונה קטעי פרוזה בכתב העת "היפריון". קטעים אלו ואחרים שהתפרסמו בין השנים 1908-1912 נאספו לקובץ הסיפורים התבוננות.

ב-1911 הציע קארל הרמן בעלה של אחותו אלי לקפקא לשתף פעולה בפרויקט עסקי – הקמת מפעל אזבסט. קפקא הצטרף לפרויקט ונדרש להקדיש לו את מירב זמנו. בתקופה זו מצא עניין רב ובידור בהופעות התיאטרון האידי על אף חששותיהם של חבריו הקרובים ומקס ברוד שבדרך כלל תמך בו בכל עניין אחר. המופעים הללו החלו מעוררים אצל קפקא עניין ביהדות שהלך והתגבר מאז.

ב-1912 פגש קפקא בביתו של מקס ברוד את פליציה באואר שהתגוררה בברלין ושימשה כנציגת חברת דיקטפון (חברה למכשירי הקלטת קול). במשך 5 השנים הבאות נרקמה ביניהם מערכת חליפת מכתבים הדוקה, הם נפגשו מספר פעמים והיו מאורסים פעמיים, אך אירוסיהם התבטלו. מערכת יחסים זו הסתיימה לבסוף ב-1917.

ב-1917 בגיל 34 לקה קפקא בשחפת שהצריכה תקופות החלמה ממושכות, בהן נתמך על ידי משפחתו ובמיוחד בידי אחותו אוטלה. על אף חששו מדחייה פיזית ומנטלית, הרשים את הסובבים אותו במראהו הנערי הנקי והמוקפד, התנהגותו השקטה והקרירה, האינטליגנציה המופגנת וחוש ההומור היבש שלו.

בראשית שנות ה-20 פיתח רומן אינטנסיבי אך כאוב עם העיתונאית והסופרת הצ'כית מילנה יסנסקה, שאף תרגמה אחדים מכתביו לצ'כית. ב-1923 עבר לזמן קצר לברלין במטרה להרחיק עצמו מהשפעתה החונקת של משפחתו על מנת שיוכל להתרכז בכתיבה, שם התאהב בדורה דיאמנט, גננת בת 25 ממשפחה יהודית אורתודוקסית, בת לחסידי גור, שניהלה אורח חיים עצמאי. דורה השפיעה עליו לפתח עניין בתלמוד.

שנה לאחר מכן מת קפקא משחפת, ב-3 ביוני 1924, והוא בן 40.

קפקא כתב את יצירותיו בפראג והתגורר בה רוב שנות חייו.

במהלך חייו התקרב קפקא ליהדות ולציונות, למד עברית אצל מורה פרטית ואף שאף לעלות לארץ ישראל. שאיפה שנגדעה בשל מותו המוקדם ממחלת השחפת.

אישיותו

מכתב בעברית שכתב קפקא למורתו לעברית, פועה מנצ'ל

נוטים לחשוב כי פרנץ קפקא סבל ממאפייני אישיות סכיזואידיים^{[דרוש מקור]}, וניכר שהייתה לכך השפעה מובהקת על כתיבתו בנובלה הקצרה ה"גלגול" אך גם ביצירותיו האחרות. כמו כן נוטים לחשוב כי הוא סבל מתקופות ממושכות של דיכאון קליני^{[דרוש מקור]}, ומתופעות של מיגרנות^{[דרוש מקור]}, הפרעות שינה^{[דרוש מקור]} ועצירות^{[דרוש מקור]} כתוצאה מלחצים ומתחים משפחתיים ואחרים בהם היה נתון. הוא ניסה לטפל בבעיותיו אלה באמצעות רפואה נטורופתית^{[דרוש מקור]} ותזונה צמחונית. כתיבתו המבריקה אך הקודרת משקפת ומושפעת במידה רבה מהמצבים הנפשיים בהם היה נתון בתקופות שונות בחייו.

יצירתו

רובן הגדול של יצירותיו הספרותיות של קפקא, ובכלל זאת כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. חברו הטוב, מקס ברוד, פרסם את יצירותיו על אף בקשה מפורשת של קפקא להשמיד את היצירות לאחר מותו‏. ברוד הצדיק את עצמו הן בכך שקפקא ידע שהוא לא יבצע את הצוואה, ואם הפקיד אותו עליה, משמע שהשלים עם פרסום כתביו. ההצדקה השנייה, שברוד הודה שדי בה לשעצמה מבחינתו, הייתה ערכו הספרותי הרב של העזבון. בין כתבי קפקא, שפורסמו לאחר מותו, נכללים הרומנים "המשפט", "הטירה", ו"הנעדר", שכתיבתם לא נשלמה. בצוואתו הוריש מקס ברוד את כל רכושו, ובכלל זאת את כתבי קפקא שהיו ברשותו, למזכירתו אילזה הופה, אך הוסיף לצוואתו גם הוראה, שלאחר מותו יועברו הכתבים לספריה של האוניברסיטה העברית בירושלים, לספריה בתל אביב או לספריה ציבורית אחרת. לאחר מותה של הופה התפתח קרב ירושה על הכתבים, בין בנותיה של הופה לספרייה הלאומית‏,‏ ‏‏. ב- 12/10/2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה בישראל כי כתביו של קפקא יועברו לספרייה הלאומית. ‏‏

יצירותיו זכו במשך השנים, וזוכות עד היום, להתייחסות רבה במחקר האקדמי וגם מחוצה לו.

יצירותיו בתיאטרון הישראלי

ההצגה "הקוף של קפקא" בעיבוד לתיאטרון של קולין טיבן לסיפורו "דין וחשבון לאקדמיה"- הועלתה לראשונה בתיאטרון חיפה במאי 2012 תרגום: שמעון בוזגלו בימוי: אילן תורן משחק: יוסף אבו ורדה

עיריית פראג ואגודת פרנץ קפקא, מעניקים החל משנת 2001 את פרס פרנץ קפקא לסופר שכתב יצירה בעלת "אופי הומניסטי ותרומה לסבלנות תרבותית, לאומית, לשונית ודתית".

גלריית תמונות

• 

  קפקא כילד

• 

  קפקא (1906 בקירוב)

• 

  מכתב אל אביו (1919)

• 

  קברו של קפקא בבית הקברות היהודי החדש בפראג

מיצירותיו

רומנים המשפט (Der Prozeß; פורסם לראשונה ב-1925) הטירה (Das Schloß; פורסם לראשונה ב-1926) אמריקה או הנעדר: אמריקה (Amerika or Der Verschollene; פורסם לראשונה ב-1927) סיפורים קצרים הירהורים (Betrachtung; קובץ סיפורים שהתפרסמו בכתב העת "היפריון" ו"בוהמיה" בין השנים 1908-1910) גזר הדין (Das Urteil; פורסם ב-1913) הגלגול ( Die Verwandlung; נכתב ב-1912 ופורסם ב-1915) דין וחשבון לחברי האקדמיה (Ein Bericht für eine Akademie; נכתב ופורסם ב-1917) רופא כפרי ("Ein Landarzt; פורסם ב-1919) במושבת העונשין (In der Strafkolonie; פורסם ב-1919) אמן צום (Ein Hungerkünstler; פורסם ב-1922) יוזפינה או עם העכברים (Josephine, die Sängerin oder Das Volk der Mäuse; פורסם ב-1924) אישה קטנה (Eine kleine Frau; פורסם ב-20 באפריל 1924) לפני החוק (Vor dem Gesetz)

יומנים יומנים 1910-1923 (פורסם ב-1948) מחברות האוקטבו (פורסם ב-1954) מכתבים מכתב אל האב (Brief an den Vater; נכתב בנובמבר 1919) מכתבים אל מילנה (Briefe an Milena; נכתבו בין השנים 1920-1923, פורסמו בשנת 1952) מכתבים אל המשפחה, חברים ועורכים (Briefe 1902-1924; נכתבו בין השנים 1900-1924, פורסמו לראשונה ב-1959) מכתבים אל פליציה (Briefe an Felice; נכתבו בין השנים 1912-1917, פורסמו לראשונה ב-1967) מכתבים אל אוטה ואל המשפחה ('Briefe an Ottla und die Familie; נכתבו בין השנים 1909-1924, פורסמו לראשונה ב-1974)

ספרים שהופיעו בעברית

• אמריקה - (תרגום: יצחק שנהר) שוקן, 1945. (מהדורה נוספת הופיעה בהוצאת מעריב).
• הטירה - (תרגום: שמעון זנדבנק) שוקן, 1955.
• המשפט - (תרגום: ישורון קשת) שוקן, 1951; (תרגום: ישורון קשת), מעריב לעם, 1960.
• סיפורים ופרקי התבוננות - (תרגום: ישורון קשת ודן מירון) שוקן, 1964.
• סיפורים ופרקי התבוננות - (תרגום: ישורון קשת) שוקן, 1973. הקובץ מכיל את הסיפורים "הגלגול", "לפני החוק".
• תיאור של מאבק: סיפורים, פראגמנטים ואפוריזמים מן העזבון - (תרגום: שמעון זנדבנק) שוקן, 1971.
• ‫ מכתב אל אבא - מכתבים אל מילנה - (תרגום: עדנה קורפלנד) שוקן, 1975.
• הגילגול - (תרגום: ישורון קשת) משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1975.
• גזר הדין וסיפורים אחרים - (תרגום: אילנה המרמן) עם עובד, 1977.(הקובץ מכיל את "התבוננות", ,גזר הדין", "רופא כפרי")
• יומנים 1923-1914 - (תרגום: חיים איזק) הוצאת שוקן, 1978, הוצאה שנייה, 2010.
• רופא כפרי: סיפורים קטנים - (תרגום: ישורון קשת) משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1978.
• סיפורים ופרוזה קטנה- (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1993.
• סיפורים ופרוזה קטנה - (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1993. (הקובץ מכיל את הסיפורים "הגלגול", "לפני החוק")
• תיאור של מאבק: סיפורים ורשומות מן העיזבון - (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1994.
• הנעדר: אמריקה - (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1997.
• מחברות האוקטבו - (תרגום: שמעון זנדבק) עם עובד, 1998.
• ‫לפני החוק - הקיבוץ המאוחד, 2000.
• רופא כפרי וכתבים אחרים שהתפרסמו בימי חייו של הסופר - (תרגום: אילנה המרמן) עם עובד, 2000. (הקובץ מכיל את "התבוננות", "גזר הדין", המסיק", "הגלגול", "במושבת העונשין", "רופא כפרי", "אמן צום" ואחרים)
• מכתבים אל פליציה: מבחר - (תרגום: אילנה המרמן) עם עובד, 2003.
• היונה שעל הגג: מכתב אל האב ועוד כתבים מן העזבון - (תרגום: אילנה המרמן) הוצאת עם עובד, 2007.

לקריאה נוספת

• רונלד היימן, קאפקא, הוצאת שוקן, 1986
• ארנסט פאוול, חיי פראנץ קאפקא, דומינו, 1990
• פייטרו צ'טאטי, קפקא, הוצאת דביר, 1992
• נתן אופק, קפקא והקיום היהודי, הוצאת צבעונים, 2002
• גוסטב יאנוך, שיחות עם קפקא, ספרית פועלים, 1987
• מרגרט בובר-נוימן, מילנה, עם עובד, 1996
• שמעון זנדבנק, דרך ההיסוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975
• מכס ברוד, פראנץ קאפקא ביאוגרפיה, עם עובד, 1972
• פליכס ולטש, פראנץ קאפקא, מוסד ביאליק, 1959
• שמואל הוגו ברגמן, עם פרנץ קאפקא בבית־הספר, ירושלים שנתון לדברי ספרות ואמנות, 1966
• ז'יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא – לקראת ספרות מינורית, רסלינג, 2005
• אבנר להב, בין עונג למוות. קריאה פסיכואנליטית בסיפורי קפקא, כרמל, 2007
• שרה לייב, עולמו של קפקא, אוניברסיטה משודרת, 2010.
• גלילי שחר, הפצע של קפקא, הוצאת כרמל, 2008.
• ניקולס מארי, פרנץ קפקא - ביוגרפיה, רסלינג, 2011
• ענת פרי, פרנץ קפקא אמן רעב, התרגום וסוף דבר ענת פרי, ציורים תמר אסף, 2012.

מבחר מאמרים על יצירתו

יותר ממאה מאמרים, מסות קצרות וכתבות נדפסו בעברית על יצירתו של קפקא. כאן מובא רק מבחר מצומצם מהם.

• סיזיפוס ואהסוורוס : הסינדרום הסיזיפי ו"הנעדר" של פרנץ קפקא, מאת גרשון שקד, נדפס בדרך הרוח, ב', תשס"א 2001.
• בין עגנון לקפקא, עיון משווה בסיפורים "מדירה לדירה" ו"הרופא הכפרי", מאת הלל ברזל, נדפס בבקורת ופרשנות, 1, תש"ל 1970.
• נקודות התצפית ומעמדו של הקורא – ב"הטירה" ו"מושבת עונשין" לקפקא, מאת יוסף מילמן, נדפס בעלי-שיח, 6, תשל'ט 1979.
• "הטירה" של פראנץ קפקא, כמה פנים, מאת שרגא אבנרי, נדפס בכרמלית, י"ח, תשל"ג 1973.
• התפתלות עם המקרא : מוטיבים מקראיים ברומן "אמריקה" של פרנץ קפקא, מאת אורי אלטר, נדפס במאזנים, ע"ד, 11, תש"ס 2000.
• פראג של קאפקא, מאת דוד פלוסר, נדפס בדבר, אוגוסט 1980.
• פראנץ קאפקא ומשפט בייליס, מאת אברהם בנד, נדפס בהספרות, 22, 1976.
• עולמו הדתי של קאפקא : בעקבות ספורו "חקירות של כלב", מאת שמואל הוגו ברגמן, נדפס בשדמות, מ"ז, תשל"ב 1972.
• פתולוגיה מחרידה ומהפנטת (יומניו של קפקא), מאת גל אורן, מקור ראשון, מוסף "שבת", 8.10.2010.
• קריקטורה של אמן (על הגלגול), מאת גל אורן, מקור ראשון, מוסף "שבת",18.2.2011
• אור בין החרכים (על מוטיב החלון ביצירותיו של קפקא), מאת רן זכות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 18.1.2013

קישורים חיצוניים

• The Kafka Project (באנגלית)
• ציטוטים של פרנץ קפקא, באתר "בין המרכאות"
• פרנץ קפקא, באנציקלופדיה ynet
• עופר אדרת: פרשת העיזבון האבוד של קפקא
• פרנץ קפקא, מכתבי סליחה מאת סופרים, הלא-כלום הזה שהוא אני, באתר הארץ, 27/09/09
• עיון בסיפור דאגתו של אבי המשפחה, עמלנט
• יחסו של קפקא לבעלי חיים, נעמה הראל
• לפני החוק
• מכס ברוד, נגד "מלאכת ההטלאה" (נר־זיכרון לפ. קאפקה, במלאת 25 שנה למותו), דבר, 9 בספטמבר 1949
• גלילי שחר, הפצע של קפקא
• גלילי שחר, אבי עורב, אני יונה, באתר הארץ, 13/07/07
• גלילי שחר, מחצבה של פרגמנטים, טקסטים פעורים, חסרי שלמות, באתר הארץ
• עופר אדרת, קפקא במרכז תל אביב, 6.7.2008
• עופר אדרת, מילנה אהובתי
• עופר אדרת, קפקא, תיק פתוח
• עופר אדרת, גנז המדינה: לא נאפשר להוציא מישראל את החומר של קפקא, 9.7.2008, הארץ
• משה ריינפלד, ספר על חיבת קפקא לפורנוגרפיה מעורר ביקורת, 15/08/2008, nfc
• מאיה שני, קפקא: "מה לי וליהודים?", 18/08/2008, nfc
• א.ב. יהושע, רגרסיה בשירות הפרוורסיה, באתר הארץ, 30/10/08
• דן מירון, הנאומים בקונגרס הציוני עוררו בו חשק לירוק, באתר הארץ, 29.09.08
• עופר אדרת, "אם הכל יסתדר, אפליג ב'בסרביה' ב-16 במארס מקונסטנצה", באתר הארץ, 29.9.2008
• עופר אדרת, הרי גם אני מאבד את פליקס בנישואים האלה, חבר נשוי אינו חבר, באתר הארץ, 26/12/08
• גלילי שחר, עלילות פרנץ קפקא במצרים, באתר הארץ, 29.09.08
• דן מירון, עצבות בפלשתינה?!, באתר הארץ, 3.10.08
• פרנץ קפקא, "בבית הכנסת שלנו...", באתר הארץ, 09.04.09
• דן מירון, הטקסט היחיד שבו ריכז קפקא את מבטו בהוויה יהודית מובהקת, באתר הארץ, 09.04.09
• דן מירון, פחד נורא מחיית מחמד, באתר הארץ, 11.04.09
• דן מירון, זה היה לא יותר משום-דבר, באתר הארץ, 14.04.09
• דן מירון, מי מפחד מהאיש שבקיר? גם ביאליק ואלתרמן, באתר הארץ, 17.04.09
• רות הכהן-פינצ'ובר, רעש של בית כנסת, באתר הארץ, 01/05/09
• עופר אדרת, גברת קפקא, באתר הארץ, 07/06/09
• עופר אדרת, הקרב על קפקא, באתר הארץ, 10/09/09
• עופר אדרת, פליקס היקר, אנא, בלי חומות של "לא כותבים", באתר הארץ, 30/10/09
• עופר אדרת, "די צייט": עיזבון קפקא מוסתר בכספת בשווייץ, הארץ, 22.11.2009
• עופר אדרת, עיזבון קפקא מוסתר בכספת בשווייץ, באתר הארץ, 22/11/09
• עופר אדרת, מעקב מוסף הארץ, גורל עיזבונו של פרנץ קפקא הגיע לבית המשפט, באתר הארץ, 29/01/10
• עופר אדרת, נמצאו כתבי יד מקוריים של פרנץ קפקא בכספות בנקים בתל אביב ובציריך, באתר הארץ, 20/07/10
• עופר אדרת, פרסום ראשון: רשימת כתבי היד של קפקא, שהוסתרו בכספות עשרות שנים, באתר הארץ, 17/09/10
• שרי גוטמן, שבוע הספר, ספרים מומלצים: גאון פירוק הכאב, באתר הארץ, 09/06/09
• מכתב של קפקא לאחותו, דבר, 22 בנובמבר 1963
• אורציון ברתנא, קפקא כרב-מערכת חידתית, בבלוג של רן יגיל באתר nrg מעריב, 2 באוקטובר 2012