פרנץ קפקא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Accessories-text-editor.svg יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: ערך חסר מאד, וגם מה שמופיע כתוב בצורה לא אנציקלופדית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
צילום של פרנץ קפקא מסביבות שנת 1906
קברו של קפקא בבית הקברות היהודי החדש בפראג
פסל לזכרו של קפקא בפראג

פרנץ קפקא (Franz Kafka; ‏3 ביולי 18833 ביוני 1924), סופר יהודי שכתב בגרמנית, תושב פראג (אז בבוהמיה, כיום בירת צ'כיה), מגדולי הסופרים של המאה העשרים.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדות חייו

קפקא נולד ב־1883 למשפחת יהודים גרמנים בפראג. אביו, הרמן קפקא, היה איש עסקים ותוּאר על ידי בנו כ"קפקא אמיתי" בשל בריאותו, תיאבונו, עוצמת קולו וצחות לשונו. אמו, יוליה, בתו של בעל מבשלת שכר מצליח, הייתה יותר משכילה מבעלה. קפקא כתב את יצירותיו בפראג והתגורר בה רוב שנות חייו.

בשנת 1901 החל ללמוד כימיה באוניברסיטה הגרמנית בפראג, וכעבור שבועיים עבר ללימודי משפטים, ובמקביל עבד בחברת ביטוח, עד שנאלץ לעזוב בשל מחלת השחפת. עבר לתקופה קצרה ללימודי ספרות גרמנית, ונהג להתווכח עם מוריו. בהמשך חזר ללמוד משפטים, וסיים את לימודיו בתואר דוקטור ב-1906. חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה היה שמואל הוגו ברגמן.

משנת 1908 עבד כפקיד בחברה לביטוח פועלים מפני תאונות. בשנת 1912 שלח לדפוס את קובץ הסיפורים הראשון שלו, "התבוננות", וכתב את "הגלגול", על סוכן נוסע, גרגור סמסא, שקם בוקר אחד במיטתו ומגלה שהפך לשרץ ענקי. באותה שנה פגש בדירתו של חברו הטוב, מקס ברוד, את פליציה באואר. במשך כחמש שנים, עד ל-1917, התארסו קפקא ופליציה פעמיים, ופעמיים קפקא ביטל את האירוסין.

חייו של קפקא היו מלאי סבל וכאב, ובכללם יחסיו עם אביו שהיו קשים ומעורערים. טפח מהם מגלה מכתב ארוך בשם "מכתב לאב", שבו מגולל קפקא את טענותיו לאביו. קפקא היה צמחוני מובהק וסלד מאכילת בשר, ויש התולים מנהג זה במלאכתו של סבו שהיה שוחט. לבטיו הפנימיים משתקפים ביצירותיו הפנטסטיות והאלגוריות, המתארות את הפרט כיצור מבודד מתוך סביבה בלתי מובנת ובלתי נוחה.

במהלך חייו התקרב ליהדות ולציונות, למד עברית אצל מורה פרטית ואף שאף לעלות לארץ ישראל. אך הוא לא הצליח להגשים את משאלתו בשל מחלת השחפת שהתגלתה אצלו ב-1917, בהיותו בן 34, וליוותה אותו עד מותו.

לאחר פרשת אהבים כאובה עם סופרת בשם מלניקה, שתרגמה אחדים מכתביו לצ'כית, התאהב קפקא בגיל 40 במהגרת יהודיה בשם דורה דיאמנט, בת למשפחת חסידי גור. שנה לאחר מכן מת קפקא משחפת, ב-3 ביוני 1924, בהיותו בן 41.

רובם הגדול של יצירותיו הספרותיות של קפקא, ובכללם כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. חברו הטוב, מקס ברוד, פרסם את יצירותיו על אף בקשה מפורשת של קפקא להשמיד את היצירות לאחר מותו. ברוד הצדיק את עצמו הן בכך שקפקא ידע שהוא לא יבצע את הצוואה, ואם הפקיד אותו עליה, משמע שהשלים עם פרסום כתביו. ההצדקה השנייה, שברוד מודה שהייתה מספיקה לו, היא ערכו הספרותי של העזבון. בין כתביו אשר פורסמו לאחר מותו נכללים הרומנים שלו "המשפט", "הטירה" ו"הנעדר", שכתיבתם לא נשלמה.

ב-2009 פורסם על קיומו של משפט בין יורשת עזבונו של ברוד, הכולל גם חומרים הקשורים לקפקא, לבין הספרייה הלאומית סביב הבעלות על העזבון ‏‏[1].

[עריכה] על חייו וכתיבתו

אף שהיה אדם בעל לבטים, היו כמה דברים בהם גילה נחישות מפתיעה, כמו למשל אירוע בו ארגן לחברו הרצאה בעיר, שבה בסופו של דבר דיבר הוא, על חשיבות היידיש, בהיותו חובב של השפה; או הנחישות בה דחף את ארוסתו להתנדב בבית ילדים עד שעשתה כן, אף שהייתה פקידה גבוהה במקום מכובד.

יש הרואים דמיון רב בין קפקא לרבי נחמן מברסלב, בביוגרפיה האישית ובדרך כתיבתם. שניהם היו עילויים פורצי דרך, שכתבו סיפורים פרודוקסלים ואירוניים שהביאו את הקורא לחשיבה חדשה בחוסר הנוחות שעוררו בו. שניהם מתו בגיל צעיר משחפת (רבי נחמן בגיל 38), ושניהם ניסו להתמודד עם בעיות הרוע בעולם, מתוך מחאה מתמדת ואי השלמה אתו.

[עריכה] מספריו

  • המשפט
  • הטירה
  • הנעדר (אמריקה)
  • לפני החוק
  • הגלגול
  • מחברות האוקטבו
  • סיפורים ופרקי התבוננות
  • רופא כפרי ועוד סיפורים
  • תיאור של מאבק
  • מחקרים על הכלב
  • אמן הרעב
  • גזר הדין

[עריכה] מכתביו

  • מכתבים אל מילנה
  • מכתבים אל פליצה
  • מכתב לאב

[עריכה] ספרים שהופיעו בעברית

[עריכה] לקריאה נוספת

  • רונלד היימן, קאפקא, הוצאת שוקן, 1986
  • ארנסט פאוול, חיי פראנץ קאפקא, דומינו, 1990
  • פייטרו צ'טאטי, קפקא, הוצאת דביר, 1992
  • נתן אופק, קפקא והקיום היהודי, הוצאת צבעונים, 2002
  • גוסטב יאנוך, שיחות עם קפקא, ספרית פועלים, 1987
  • מרגרט בובר-נוימן, מילנה, עם עובד, 1996
  • שמעון זנדבנק, דרך ההיסוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975
  • מכס ברוד, פראנץ קאפקא ביאוגרפיה, עם עובד, 1972
  • פליכס ולטש, פראנץ קאפקא, מוסד ביאליק, 1959
  • שמואל הוגו ברגמן, עם פרנץ קאפקא בבית־הספר, ירושלים שנתון לדברי ספרות ואמנות, 1966
  • ז'יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא – לקראת ספרות מינורית, רסלינג, 2005
  • אבנר להב, בין עונג למוות. קריאה פסיכואנליטית בסיפורי קפקא, כרמל, 2007

[עריכה] מבחר מאמרים על יצירתו

יותר ממאה מאמרים, מסות קצרות וכתבות נדפסו בעברית על יצירתו של קפקא. כאן מובא רק מבחר מצומצם מהם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנץ קפקא

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏עופר אדרת, ‏המדינה תובעת בבית משפט את העיזבון של פרנץ קפקא, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2009