פרנצ'סקו ספורצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנצ'סקו ספורצה

פרנצ'סקו ספורצהאיטלקית: Francesco I Sforza; ‏ 23 ביולי 1401 - 8 במרץ 1466) היה מצביא מקצועי (condottiero) ודוכס מילאנו, אחד הפוליטיקאים החשובים של זמנו והראשון שביקש לאחד את ממלכות חצי האי האיטלקי. מייסד בית ספורצה.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורצה נולד בעיירה סן מיניאטו שבטוסקנה, איטליה כאחד מבניו הלא-חוקיים של מוציו ספורצה. אביו היה מצביא בשירותו של מלך נאפולי ומדינת האפיפיור. ב-1418 נשא ספורצה לאשה את פוליסנה רופו, בת למשפחת אצולה מקלבריה שהייתה מבוגרת ממנו בשנה, לשניים נולדה בת לה קראו פוליסנה (Polissena). ב-1419 הצטרף לצבאו של אביו, שנה מאוחר יותר נפטרה אשתו, ייתכן שהורעלה, יחד עמה הורעלה גם בתה[1].

כמצביא מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות אביו, ב-1424, הוביל את צבאתיהם של האפיפיור מרטינוס החמישי, של מלך נאפולי ושל דוכס מילאנו, פיליפו מריה ויסקונטי. הוא חי ללא נישואין עם קולומבינה ד'אקואפנדנטה (Columbina d'Acquapendente) שילדה לו שישה ילדים לא חוקיים בין 1424 ו-1436. ב-1427 נולדה לספורצה בת שגם לה קרא פוליסנה.

ב-1431 הוביל בהצלחה את צבא מילאנו בקרב נגד ונציה והדוכס הציע לו להנשא לבתו, ביאנקה מריה, שהייתה בת שש באותה עת, במטרה לחזק את קשריו של המצביא עם מילאנו. בין השנים 1433 עד 1435 הוביל ספורצה את צבא מילאנו נגד צבאו של האפיפיור אך לאחר שכבש את אנקונה, החליף צדדים וקיבל על עצמו להיות מושל העיר מטעם הכס הקדוש עצמו. בשנים 1436 עד 1439 שירת גם את פירנצה וונציה.

ב-1440 נכבשו אחוזותיו בממלכת נאפולי של ידי אלפונסו, מלך ארגון. כדי לקבל חזרה את אחוזותיו הסכים להתפייס עם דוכס מילאנו וב-25 באוקטובר 1441 נשא לאשה את בת הדוכס ביאנקה מריה, בת ה-16. הוא היה בן 40 באותה עת. עד 1458 נולדו להם שמונה ילדים[2].

ב-1442 כרת ברית עם המלך רנה הטען לכתר נאפולי ויצא למסע נגד דרום איטליה. לבן בריתו בקרבות, זיגימונדו פנדולפו מלטסטה (Sigismondo Pandolfo Malatesta), השיא את בתו פוליסנה. היא נרצחה שמונה שנים מאוחר יותר בהוראת בעלה[1].

דוכס מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאנקה מריה ויסקונטי - ספורצה

ב-1447 נפטר דוכס מילאנו, פיליפו מריה ויסקונטי, ללא יורש זכר. בעיר פרצו קרבות במטרה ליצור רפובליקה במילאנו (הרפובליקה האמברוזית, על שמו של הפטרון של מילאנו אמברוזיוס הקדוש). כאשר נוצרה רפובליקה גורשה למעשה משפחת ספורצה מהעיר, לאחר שספורצה נשכר על ידי הרפובליקה על מנת להגן על העיר פאביה מפני צבא ונציה. במהלך שלוש שנות הרפובליקה לא חדלו בעיר מאבקים בין מפלגות ה‏גואלפים והגיבלינים שכללו התנגשויות אלימות וגררו מחסור, רעב וחוסר סדר וביטחון.

במקביל בגד ספורצה בתפקידו וכרת ברית עם ונציה במטרה לחזור ולכבוש את מילאנו. ב-1450 הגיעו אל ספורצה נציגי הסנאט של מילאנו והזמינו אותו לקבל על עצמו את כתר דוכסות מילאנו. בעוד הוא קיבל הכרה מהערים השכנות כדוכס מילאנו, הוא לא קיבל הכרה כזו מאת האימפריה הרומית הקדושה. רק ב-1492 הוכר בנו, לודוביקו ספורצה כדוכס על ידי מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

שלטונו של ספורצה היה ברוח הרנסאנס. הוא דאג לרווחת התושבים, התקין מערכת מס מודרנית לתקופתה והשתמש בכסף לצורך הכנסת תיקונים ומערכות תברואה מודרניות. חצרו הייתה מרכז לתרבות ומדע. במקביל, בפירנצה, שלט קוזימו דה מדיצ'י והשניים היו לידידים. ידידות זו באה לידי הכרה חוקית בחוזה לודי, שהיה ברית הגנה וחוזה שלום עליו חתמו ב-9 באפריל 1454 שליטי מילאנו, נאפולי ופירנצה. צירופן של ונציה, מדינת האפיפיור, גנואה, בית סבויה ובית גונזגה לברית יצרה את "הליגה האיטלקית", נסיון מוקדם לאיחוד מדינות חצי האי האיטלקי. ספורצה היה הכוח המניע ליצירת הברית ולשימורה, מתוך תפיסה פוליטית של מאזן כוחות והיה בכך לשליט הראשון שביסס מדיניות חוץ על עקרונות של ניתוח רציונלי ומאזן כוחות. הוא אף ייסד את השגרירות הראשונה במובנה המודרני, כנציגות רשמית קבועה, בפירנצה. מדיניותו הצליחה לבלום התערבות של מדינות מחוץ לחצי האי האיטלקי בענייני איטליה עד סוף המאה ה-15. הוא הוכר כדיפלומט ופוליטיקאי מהמדרגה הראשונה גם על ידי הפילוסוף המדיני ניקולו מקיאוולי, שמזכיר את שיקול דעתו לטובה מספר פעמים בחיבורו, "הנסיך".

ב-1462 נפוצו שמועות כביכול נפטר, וברחובות מילאנו פרצו מהומות, אולם הם דוכאו וספורצה חי במשך ארבע שנים נוספות. לקראת סוף חייו סבל מבצקות ושיגדון שעיוותו את מראה פניו וגופו. בנו, גונזגו מריה ספורצה, ירש אותו כדוכס מילאנו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]