פרנקו מודיליאני

פרנקו מודיליאני
Franco Modigliani
לידה	18 ביוני 1918; רומא, ממלכת איטליה
פטירה	25 בספטמבר 2003 (בגיל 85); קיימברידג', ארצות הברית
ענף מדעי	כלכלה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	ניו סקול; בית הספר החדש למחקר חברתי ;
מנחה לדוקטורט	ג'ייקוב מרשק, אבא לרנר
מוסדות	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; בית הספר לניהול MIT סלואן; אוניברסיטת קרנגי מלון ;
תלמידי דוקטורט	Dwight M. Jaffee, Michael Brennan, Richard Sutch, Sang W. Nam, Jerome Phillip Cooper, Warren Ernest Moskowitz, Donald Pitkin Tucker, אלברט אנדו, Daniel Rie, Adam Lerrick, Watkins Leigh Ribble, Daniel Edward O’Neill, David Wiley Mullins, Jr., Barry Lowell Friedman, Benjamin William Wurzburger, Enrico Camillo Perotti, לוקאס פפדמוס, לורנס מאייר, מריו דראגי, רוברט שילר, Elijah Brewer, ג'אמפאולו גאלי, John Hayhurst Hand, John Muth, Walter E. Nicholson, Charles Steindel, Arlie Graham Sterling
פרסים והוקרה	פרס נובל לכלכלה (1985); עמית החברה האקונומטרית (1949); עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה ;

פרנקו מודיליאני (באיטלקית: Franco Modigliani;‏ 18 ביוני 1918 – 25 בספטמבר 2003) היה מקרו-כלכלן יהודי-אמריקאי, יליד איטליה. בשנת 1985 זכה בפרס נובל לכלכלה על "ניתוחיו החלוציים בתחום החיסכון והשווקים הפיננסיים"^[1].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודיליאני נולד ברומא לאב רופא ילדים ואם עובדת סוציאלית. משפחתו ייעדה אותו ללכת בדרכי האב, שמת כשפרנקו היה בן 13, אך הוא החליט ללמוד משפטים במקום רפואה, משום שלא היה יכול לסבול את מראה הדם ומשום שתואר במשפטים נחשב אז כאמצעי שיכול לפתוח דלתות רבות.

בשנתו השנייה באוניברסיטה השתתף בתחרות ארצית לכתיבת עבודות בכלכלה וזכה במקום הראשון. לאחר מכן, במקביל ללימודי המשפטים (אותם השלים ב-1939) למד מודיליאני כלכלה באופן עצמאי ובהדרכתם של כלכלנים שהכיר.

מודיליאני היה פעיל אנטי-פשיסטי ועם חקיקת חוקי הגזע באיטליה ב-1938 הצטרף לחברתו סרנה קלבי והוריה - גם הם מתנגדים למנהיג האיטלקי וראש המפלגה הפשיסטית, בניטו מוסוליני - בפריז. באביב 1939 הם נישאו ולאחר ביקור קצר במולדת על מנת לקבל את תוארו במשפטים מאוניברסיטת רומא, היגרו לארצות הברית כדי להימלט ממלחמת העולם הקרבה ובאה.

את שנותיו הבאות העביר במכירת ספרים למחייתו ביום ולימודי כלכלה בלילה. לאחר שהשלים את השכלתו האקדמית בבית הספר ניו סקול למדעי החברה בניו יורק הצטרף ב-1948 לסגל אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. ב-1952 עבר לאוניברסיטת קרנגי-מלון, שם לימד וחקר במשך כעשור.

ב-1946 התאזרח בארצות הברית.

תחנתו האקדמית האחרונה הייתה MIT, שם כיהן כפרופסור מ-1962 עד מותו. שם גם העמיד תלמידים רבים ובהם רוברט סי. מרטון, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1997.

במקביל לקריירה האקדמית, המשיך מודיליאני להיות מעורב בפוליטיקה. סמוך למותו גייס את חבריו ל-MIT פול סמואלסון ו-רוברט סולו, גם הם כמוהו חתני הפרס, לכתוב יחד מכתב שפורסם בניו יורק טיימס במחאה נגד התבטאותו של סילביו ברלוסקוני כי "מוסוליני לא רצח אף אחד".

מודיליאני לא היה תאורטיקן בעלמא, אלא עסק בכלכלה מעשית: הוא היה שותף בשנות השישים לפיתוח המודל המקרו כלכלי המשמש את הבנק המרכזי באמריקה. כמו כן היה שותף פעיל לדיון הציבורי בענייני מדיניות כלכלית באיטליה וארצות הברית, מומחה לאינפלציה ונזקיה ומטיף תמידי כנגד גירעונות ממשלתיים מוגזמים^[1].

מודיליאני נפטר ב-25 בספטמבר 2003 בקיימברידג' שבמסצ'וסטס.

תרומותיו למדע הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודיליאני עסק בחקר האינפלציה, בסוגיות שונות במקרו-כלכלה, מימון ואקונומטריקה. אך עיקר תהילתו הייתה על שתי עבודות להן היה שותף בשנות החמישים, אותן ציינה האקדמיה השוודית המלכותית למדעים בעת שהעניקה לו את הפרס:

משפט מודיליאני-מילר M&M (בשיתוף עם מרטון מילר), הביא למסקנה מהפכנית שעוררה תשומת לב רבה לפיה ערכה של חברה אינו תלוי באופן שבו היא מממנת את פעילותה, על ידי הון, מכירת מניות או על ידי חוב. מודיליאני ומילר הראו גם כי מחירי מניות בפועל אינם מושפעים ממבנה החוב של החברות המנפיקות את המניות, אלא מרווחיותן העתידית הצפויה. למשפט מצדו התאורטי יש ערך רב למרות שתנאיו המוקדמים (העדר מיסוי, העדר עלות עסקה ומידע מושלם) אינם מתקיימים במציאות משום שהוא מספק כלים לקביעת מבנה ההון של החברה מתוך הבנת ההשפעה שיש לו על ערכה.
השערת "מחזור החיים" - ההשערה קובעת כי פרטים מחלקים את הכנסתם הצפויה לאורך ימי חייהם באופן שווה על פני השנים. תוצאה תאורטית חשובה של ההשערה היא שיעור חיסכון שלילי לצעירים וזקנים המלווה בשיעור חיסכון חיובי גבוה בגילאי הביניים. תוצאה זו יכולה להסביר מדוע לתושבי מדינות שונות שיעורי חיסכון שונים, אף כי מחקרים אמפיריים גילו כי גיל בוודאי אינו הגורם היחיד המשפיע על חיסכון. ההשערה היא הבסיס עליו פיתח מילטון פרידמן את תאוריית ההכנסה הפרמננטית שלו. ההבדל הוא שאצל פרידמן מחלק הפרט את הכנסתו לשני גורמים: גורם קבוע וגורם מזדמן. הנטייה השולית לצרוך מתוך הגורם המזדמן תהיה לפי פרידמן נמוכה מאוד, משום שהפרט מחלק את ההכנסה על פני שנים רבות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פרנקו מודיליאני בוויקישיתוף

פרנקו מודיליאני, באתר פרס נובל (באנגלית)
פרנקו מודיליאני, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
פרנקו מודיליאני, אתר זיכרון מטעם MIT.
השערת מחזור החיים ביתר פרוט.
פרנקו מודיליאני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פרנקו מודיליאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² דן דגוני, חתן פרס נובל בנובלה: אשתי מבינה בכסף טוב ממני, מעריב, 16 באוקטובר 1985

[דגוני-1] ¹ ² דן דגוני, חתן פרס נובל בנובלה: אשתי מבינה בכסף טוב ממני, מעריב, 16 באוקטובר 1985

[1]

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975	פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000	פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך	אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022)