פרנקו מודיליאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנקו מודיליאני

פרנקו מודיליאניאיטלקית: Franco Modigliani;‏ 18 ביוני 1918 - 25 בספטמבר 2003), היה מקרו-כלכלן אמריקאי יהודי, יליד איטליה. בשנת 1985 זכה בפרס נובל לכלכלה על "ניתוחיו החלוציים של החיסכון ושל שווקים פיננסיים".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודיליאני נולד ברומא לאב רופא ילדים ואם עובדת סוציאלית. משפחתו ייעדה אותו ללכת בדרכי האב, שמת כשפרנקו היה בן 13 וללמוד רפואה אך הוא החליט ללמוד משפטים במקום, משום שלא יכל לסבול את מראה הדם ומשום שתואר במשפטים נחשב אז כאמצעי שיכול לפתוח דלתות רבות.

בשנתו השנייה באוניברסיטה השתתף בתחרות ארצית לכתיבת עבודות בכלכלה וזכה במקום הראשון. לאחר מכן, במקביל ללימודי המשפטים (אותם השלים ב-1939) למד מודיליאני כלכלה באופן עצמאי ובהדרכתם של כלכלנים שהכיר.

מודיליאני היה פעיל אנטי-פאשיסטי ועם חקיקת חוקי הגזע באיטליה ב-1938 הצטרף לחברתו סרנה קלבי והוריה - גם הם מתנגדים למוסוליני - בפריז. באביב 1939 הם נישאו ולאחר ביקור קצר במולדת על מנת לקבל את תוארו במשפטים מאוניברסיטת רומא, היגרו לארצות הברית כדי להמלט ממלחמת העולם הקרבה ובאה.

את שנותיו הבאות העביר במכירת ספרים למחייתו ביום ולימודי כלכלה בלילה. לאחר שהשלים את השכלתו האקדמית בבית הספר ניו סקול למדעי החברה בניו יורק לימד במספר מוסדות אקדמיים עד שהגיע לאוניברסיטת קרנגי-מלון היוקרתית ב-1952, שם לימד וחקר במשך כעשור.

ב-1946 התאזרח בארצות הברית.

תחנתו האקדמית האחרונה הייתה MIT, שם כיהן כפרופסור מ-1962 עד מותו. שם גם העמיד תלמידים רבים ובהם רוברט סי. מרטון, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1997.

במקביל לקריירה האקדמית, המשיך מודיליאני להיות מעורב בפוליטיקה. סמוך למותו גייס את חבריו ל-MIT פול סמואלסון ו-רוברט סולו, גם הם כמוהו חתני הפרס, לכתוב יחד מכתב שפורסם בניו יורק טיימס במחאה נגד התבטאותו של סילביו ברלוסקוני כי "מוסוליני לא רצח אף אחד".

מודיליאני לא היה תאורטיקן בעלמא, אלא עסק בכלכלה מעשית: הוא היה שותף בשנות השישים לפיתוח המודל המקרו כלכלי המשמש את הבנק המרכזי באמריקה. כמו כן היה שותף פעיל לדיון הציבורי בענייני מדיניות כלכלית באיטליה וארצות הברית, מומחה לאינפלציה ונזקיה ומטיף תמידי כנגד גרעונות ממשלתיים מוגזמים.

מודיליאני נפטר ב-25 בספטמבר 2003 בקיימברידג' שבמסצ'וסטס.

תרומותיו למדע הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודיליאני עסק בחקר האינפלציה, בסוגיות שונות במקרו-כלכלה,מימון ואקונומטריקה. אך עיקר תהילתו הייתה על שתי עבודות להן היה שותף בשנות החמישים, אותן ציינה האקדמיה השבדית המלכותית למדעים בעת שהעניקה לו את הפרס:

  • משפט מודיליאני-מילר M&M (בשיתוף עם מרטון מילר), הביא למסקנה מהפכנית שעוררה תשומת לב רבה לפיה ערכה של חברה אינו תלוי באופן שבו היא מממנת את פעילותה, על ידי הון, מכירת מניות או על ידי חוב. מודיליאני ומילר הראו גם כי מחירי מניות בפועל אינם מושפעים ממבנה החוב של החברות המנפיקות את המניות, אלא מרווחיותן העתידית הצפויה. למשפט מצדו התאורטי יש ערך רב למרות שתנאיו המוקדמים (העדר מיסוי, העדר עלות עסקה ומידע מושלם) אינם מתקיימים במציאות משום שהוא מספק כלים לקביעת מבנה ההון של החברה מתוך הבנת ההשפעה שיש לו על ערכה.
  • השערת "מחזור החיים" - ההשערה קובעת כי פרטים מחלקים את הכנסתם הצפויה לאורך ימי חייהם באופן שווה על פני השנים. תוצאה תאורטית חשובה של ההשערה היא שיעור חיסכון שלילי לצעירים וזקנים המלווה בשיעור חיסכון חיובי גבוה בגילאי הביניים. תוצאה זו יכולה להסביר מדוע לתושבי מדינות שונות שיעורי חיסכון שונים, אף כי מחקרים אמפיריים גילו כי גיל בוודאי אינו הגורם היחיד המשפיע על חיסכון. ההשערה היא הבסיס עליו פיתח מילטון פרידמן את תאוריית ההכנסה הפרמננטית שלו. ההבדל הוא שאצל פרידמן מחלק הפרט את הכנסתו לשני גורמים: גורם קבוע וגורם מזדמן. הנטייה השולית לצרוך מתוך הגורם המזדמן תהיה לפי פרידמן נמוכה מאוד, משום שהפרט מחלק את ההכנסה על פני שנים רבות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]