פרנקו פאצ'ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Francofaccio.jpg

פרנקו פאצ'ואיטלקית: Franco Faccio, ‏ 8 במרץ 1840 - 21 ביולי 1891) היה מלחין ומנצח איטלקי.

פאצ'ו נולד בוורונה ועשה לו שם כמנצח על המוזיקה של ורדי. הוא למד מוזיקה במילאנו ואחרי סיום לימודיו החל בקריירה של מלחין, בחיבור I Profughi Fiamminghi ("הפלמים הנמלטים", מילאנו 1863) ו"אמלטו" (גנואה 1865), אחת מאופרות רבות המבוססות על המלט של ויליאם שקספיר. שתי האופרות לא נחלו הצלחה בקרב מבקרי המוזיקה או הקהל הרחב. עם זאת, מארש האבל שנכתב ל"אמלטו" נחשב לדוגמה חשובה לליריות של פאצ'ו. הפופולריות של המארש באה לביטוי ברור בעיבוד שנעשה לו להרכב כלי נשיפה מעץ בשלהי המאה ה-19. את החלק הזה של האופרה אפשר עדיין לשמוע בקורפו בתקופה הפסחא, שם מבצעת אותו תזמורת כלי הנשיפה של "האגודה הפילהרמונית של קורפו" בתהלוכה לכבוד הקדוש של קורפו, סנט ספירידון. מכל מקום, בשנת 2004 ערך המנצח אנתוני בארז את הפרטיטורה של "אמלטו" להצגה, ובכך איפשר הערכה מחודשת של האופרה, שהייתה זנוחה ונשכחת עד לא מכבר.

בשנת 1867 התמנה פאצ'ו למנהל בקונסרבטוריון של מילאנו וב-1872 למנהל לה סקאלה במילאנו. פאצ'ו ניצח על הביצוע הראשון של אותלו מאת ורדי (1887) וכן על הצגת הבכורה של האופרה בלונדון. קודם לכן ניצח על הביצוע הראשון באיטליה של אאידה (1872) ועל הצגת הבכורה של הגרסה המתוקנת של "סימון בוקנגרה" (1881). פרצ'ו מת במונזה בגיל 51.