פרנק אושן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנק אושן
Frank Ocean Coachella 2012 (cropped).jpg
פרנק אושן בפסטיבל קוצ'אלה ב-2012
מידע כללי
שם לידה כריסטופר ברו
תאריך לידה 28 באוקטובר 1987 (בן 26)
מקום לידה לונג ביץ', קליפורניה
מקור ניו-אורלינס, לואיזיאנה
שנות פעילות 2007 - הווה
סוגה PBR&B
חברת תקליטים Odd Future Records
Def Jam Records
שיתופי פעולה בולטים אוד פיוצ'ר, ג'יי זי, קניה וסט
Frankocean.com

כריסטופר פרנסיס אושןאנגלית: Christopher Francis Ocean‏; נולד ב-28 באוקטובר 1987) המוכר בשם הבמה פרנק אושן הוא זמר-יוצר וראפר אמריקאי. אושן חבר בקולקטיב ההיפ-הופ האלטרנטיבי אוד פיוצ'ר. מיקסטייפ ואלבום הבכורה שלו זכו שניהם לשבחי הביקורות. ב-2012 הגיע אושן למקום השני בתחרות "Sound of 2012" של ה-BBC.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושן נולד בשם כריסטופר "לוני" ברו ב-28 באוקטובר 1987 בלונג ביץ', קליפורניה[1]. בהיותו בערך בן 5 שנים, הוא עבר עם משפחתו לניו אורלינס, לואיזיאנה.‏[1] הוא גדל סביב סצנת הג'אז בעיר והאזין לדיסקים של אימו, דוגמת סלין דיון, פנטום האופרה, אניטה בקר, ברכב שלה.‏[2] כנער מתגבר הוא עבד במגוון עבודות (דוגמת שטיפת מכוניות) על מנת לממן זמן באולפן הקלטות. ב-2005 הוא החל ללמוד באוניברסיטת ניו-אורלינס, אך בעקבות הוריקן קתרינה הוא עבר לאוניברסיטת לואיזיאנה שבלאפייט.

2005-2010: תחילת הקריירה בלוס אנג'לס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 הוריקן קתרינה הכה בניו-אורלינס והסטודיו בו עבד נהרס כליל בהצפה וביזה.‏[2] על מנת להמשיך ליצור מוזיקה, הוא עבר ללוס אנג'לס. הנסיעה, שתוכננה במקור להימשך שישה שבועות,‏[3] נמשכה על מנת להמשיך להקליט ועל מנת ליצור קשרים עם אנשים בתעשיית המוזיקה. אושן הקליט דמואים אצל חבר וניסה לשווק אותם ברחבי העיר.‏[3]

הוא השיג חוזה כתיבה וכתב שירים עבור ג'סטין ביבר, ג'ון לג'נד, ברנדי וביונסה,‏[2][3][4] אך במקביל שאף להמשיך לפתח את היצירה העצמאית שלו ולא להישאר לנצח בכתיבה והלחנה עבור אחרים: "לא בשביל זה עזבתי את הלימודים והמשפחה".‏[2]

אושן הצטרף לקולקטיב ההיפ-הופ האלטרנטיבי אוד פיוצ'ר, אותם פגש ב-2009.‏[5] בסוף 2009 הוא פגש את המפיק והיוצר טריקי סטיוארט, שעזר לו להשיג חוזה כאומן סולו בחברת התקליטים דאף ג'אם.‏[5][6]

2011: פריצה לתודעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 בפברואר 2011, שחרר אושן את מיקסטייפ הבכורה שלו, Nostalgia, Ultra וזכה לביקורות מהללות.‏[5][6] המיקסטייפ התרכז בקשרים בינאישיים, ביקורת חברתית והתבוננות עצמית.‏[5] באתר Metacritic עומד הציון הממוצע למיקסטייפ על 83, מה שמעיד על ביקורות חיוביות באופן מוחלט.‏[7] בינואר 2012, אושן ציין שמערכת היחסים שלו עם חברת התקליטים שלו התחזקה מאז שחרור המיקסטייפ,‏[2] שהופץ בחינם דרך חשבון הטאמבלר שלו.‏[8] המיקסטייפ חשף את אושן, עד אז כותב צללים אנונימי, לקהלים רחבים והפך אותו למפורסם.

Nostalgia, Ultra הוביל לשורת קשרים מקצועיים ואישיים עבור אושן. קניה וסט דווח כמעריץ של המיקסטייפ והזמין את אושן להשתתף ב-Watch The Throne, שיתוף הפעולה שלו עם ג'יי זי. אושן התארח בשני שירים, Made In America וNo Church in The Wild (שהוא גם השתתף בכתיבתו).‏[9] על האחרון אושן זכה בגראמי, בקטגוריית Best Rap/Sung Collaboration.‏[10] שיתוף פעולה נוסף שנוצר היה עם הזמרת ביונסה, אשתו של ג'יי-זי. שיר שאושן כתב, I Miss You, מופיע באלבומה "4". "לג'יי [-ז'י] היה את הדיסק הזה שהתנגן לו במכונית יום ראשון אחד כשנסענו לברוקלין. שמתי לב לטון שלו, לעיבוד המוזיקלי שלו, לדרך בה הוא מספר סיפורים. פניתי אליו מיד - ממש למחרת בבוקר. ביקשתי ממנו לטוס לניו-יורק ולעבוד על התקליט שלי".‏[11]

ב-2011 השתתף אושן ב-"She", שיר וקליפ של הראפר טיילר, דה קריאייטור, מנהיג אוד פיוצ'ר, מאלבומו השני Goblin‏[12]. ב-28 ביולי דלף לאינטרנט שיר של אושן, "Thinkin Bout You". לאחר מכן התגלה כי מדובר ברצועת רפרנס שכתב אושן עבור הזמרת ברידג'ט קלי, ששינתה את שם השיר ל-"Thinking About Forever". בספטמבר 2011 שוחרר קליפ בבימוי High5Collective לשיר, בביצועו של אושן. השיר נכלל באלבומי הבכורה, הן של אושן והן של קלי.

באוגוסט 2011, אושן הופיע לראשונה על שער מגזין, בגיליון ה-75 של The FADER‏[13].

הסכסוך עם האיגלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושן סימפל את שירם של האיגלס, Hotel California, בשירו American Wedding, מתוך מיקסטייפ הבכורה שלו Nostalgia, Ultra. בפוסט בטמבלר שלו סיפר אושן שחבר האיגלס, דון הנלי ״כנראה מאוים מהביצוע שלי להוטל קליפורניה. הוא איים לתבוע אם אבצע אותו שוב [...] הם גם ביקשו שאשחרר הצהרה ואביע את הערצתי למר הנלי ושאסייע להם להוריד את השיר מהרשת מהר ככל הניתן [...] הבחור הזה לא עשיר כקורח? למה לתבוע את הבחור החדש? לא הרווחתי דיים מהשיר הזה. שחררתי אותו בחינם. אם כבר, זאת מחווה״.‏[14]

בתגובה לדברי אושן, נציגם של האיגלס שחרר הצהרה לתקשורת: ״פרנן אושן לא רק סימפל חלק מהוטל קליפורניה של האיגלס, הוא לקח את כל רצועת המאסטר, בנוסף ללחן הקיים של השיר, והחליף את המילים במילים משלו. זה לא יצירתי, שלא לדבר על לא מאיים. זה לא חוקי. לשם הפרוטוקול - דון הנלי לא איים או יזם מהלכים משפטיים כלשהם נגד אושן, אם כי האיגלס שוקלים כעת האם עליהם לעשות זאת״‏[15].

2012: יציאה מהארון ו-"Channel ORANGE"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציאה מהארון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושן כתב מכתב פתוח, שנועד להערות האלבום שלו, בנושא הספוקלצית לגבי נטייתו המינית. ב-4 ביולי, יום העצמאות של ארה״ב, פרסם אושן את המכתב, תחת הכותרת "Thank You's״, בטמבלר שלו.‏[16] במכתב אושן מספר על האהבה הראשונה האמיתית שלו - אהבה נכזבת שהייתה לו לגבר צעיר אחר, כשהיה בן 19. הוא מודה לאותו אדם על ההשפעה שלו עליו וכותב ״אני לא יודע מה קורה עכשיו, וזה בסדר. אין לי יותר שום סודות שאני צריך להסתיר כל הזמן [...] אני מרגיש כמו אדם חופשי.‏[17]

תעשיית ההיפ-הופ הגיבה באופן חיובי, בסך הכל, להכרזה של אושן. ראסל סימונס (שהקים את Def Jam עם ריק רובין), טייקון ההיפ-הופ, כתב במאמר בGlobal Grind:

Cquote2.svg

היום הוא יום גדול להיפ-הופ. זהו יום שיגדיר מי אנחנו באמת. כמה חמלה יש בנו? כמה אוהבים אנו יכולים להיות? כמה מכילים אנו? [...] ההחלטה שלך לדבר בציבור לגבי הנטייה המינית שלך נותנת תקווה ואור לכל כך הרבה אנשים צעירים שעדיין חיים בפחד.

Cquote3.svg
– ראסל סימונס, ״האומץ של פרנק אושן בדיוק שינה את המשחק״

מלבד סימונס, תגובות חיוביות בולטות הגיעו גם מטיילר, דה קריאייטור, שהואשם בעבר בהומופוביה, מג'יי זי ומביונסה, שפרסמה באתרה תמונה של אושן עם הכיתוב "Be fearless/ Be honest/ Be generous/ Be brave/ Be poetic/ Be open/ Be free/ Be yourself/ Be in love/ Be happy/ Be inspiration."[18]

אלבום בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 יולי שחרר אושן את אלבום הבכורה שלו, Channel ORANGE, שזכה לשבחים אוניברסליים. הוא דורג כאלבום הטוב ביותר של 2012 ב״סקר הסקרים״ של HMV, אשר מצליב בין כ-30 מגזינים, אתרים ובלוגים חשובים העוסקים מוזיקה במטרה לקבוע מה האלבום המוערך ביותר של השנה, והיה מועמד לשישי פרסי גראמי - ביניהם ב-3 מ-4 הקטגוריות החשובות ביותר: אלבום השנה, תקליט השנה ותגלית השנה. חרף הערכות המבקרים, אושן זכה רק בקטגוריית ה-Best Urban Contemporary Album, שהושקה באותו הטקס‏[19].

Channel Orange זכה לשבחים על ההפקה שלו, על היותו מותח גבולות בתחומי זאנר הR&B (וֹבפרט על השפעות הסול וההיפ-הופ שבו) ועל הטקסטים שלו, שנעים בין צריכת סמים, ביקורת חברתית ושירי אהבה - לגברים ונשים כאחד. גם שירתו של אושן ואופי האומנותי הלא מתפשר של האלבום (ובפרט השיר Pyramids, שאורכו קרוב ל10 דקות) זכו לשבחים‏[20][21][22]. הוא דורג כאלבום השנה של 2012 של Paste, Spin, בילבורד, The A.V Club, הגרדיאן, לוס אנגל'ס טיימס, הניו-יורק טיימס ורבים אחרים. פיצ'פורק, רולינג סטון, BBC, Mojo ונוספים דירגו אותו כאלבום השני הטוב ביותר של השנה.

מבחינה מסחרית Channel Orange הצליח מאד. הוא מכר 113,000 עותקים בשבוע הראשון והתמקם במקום השני במצעד האלבומים של Billboard[23]. הוא התמקם במקום ה-2 במצעד האלבומים הבריטי, השלישי בקנדי והראשון בנורבגיה. בסך הכל, Channel Orange מכר למעלה מחצי מיליון עותקים בארה״ב ו-100,000 בבריטניה וצעד במצעדים ב-11 מדינות שונות.

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היציאה מהארון של אושן לצד אלבום הבכורה שלו, שהצליח לסחוף את המבקרים ואת הקהל כאחד, הפכה אותו לאחת הדמויות המדוברות ביותר של 2012. הוא נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2012 של המגזין Time[24] והיציאה מהארון שלו הושוותה לזאת של דיוויד בואי במונחי השפעה וחשיבות תרבותית‏[25]. מספר מגזינים, בכללם פיצ'פורק מדיה ורולינג סטון, שניים ממגזיני המוזיקה הנחשבים והיוקרתיים בעולם, סימנו את אושן כאחד הקולות הבולטים והמעניינים של דורו, מוזיקלית ואישית, תוך הדגשת הפוטנציאל הגלום באושן להפוך למנהיג אמיתי בז'אנר ה-R&B.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 פרנק אושן: ראיון ל-BBC Sound Of 2012, סרטון באתר YouTube סרטונים
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 סאונד אוף 2012: פרנק אושן, באתר הBBC, ב-5 בינואר 2012
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 פרנק אושן: ביוגרפיה, Allmusic
  4. ^ פרנק אושן באולפן עם ביונסה, מגזין Complex, ב-11 במרץ 2011
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 מיהו פרנק אושן?, מגזין Complex, ב-18 במרץ 2011
  6. ^ 6.0 6.1 לשחות עם פרנק אושן - ביקורת על Nostalgia Ultra, באתר Frontier Psychiatrist, ב-15 במרץ 2011
  7. ^ Nostalgia, Ultra באתר Metacritic
  8. ^ כתיבת הR&B החכמה והמעודנת של פרנק אושן, NPR, ב-21 באפריל 2011
  9. ^ פרנק אושן יעבוד עם קניה וסט וג'יי-ז'י על Watch The Throne, מגזין Complex, ב-11 ביוני 2011
  10. ^ והגראמי הלך ל... פרנק אושן, באתר הגראמי, 15 בפברואר 2013
  11. ^ Beyonce: Mighty Fly (כתבת שער), מגזין Complex, ב-19 ביולי 2011
  12. ^ She בביצוע טיילר, דה קריאייטור ופרנק אושן, סרטון באתר YouTube סרטונים
  13. ^ בכורה עולמית! גיליון 75 של The Fader: אופנת סתיו עם פרנק אושן וThe Rupture, מגזין The FADER
  14. ^ ״דון הנלי כנראה מאוים מהביצוע שלי להוטל קליפורניה״, בטמבלר של פרנק אושן
  15. ^ Frank Ocean Vs. the Eagles: The Plot Thickens, באתר פיצ'פורק מדיה, 1 במרץ 2012
  16. ^ Thank You's
  17. ^ R&B Singer Frank Ocean Reveals First Love was a Man, ABC News
  18. ^ פרנק אושן, באתר הרשמי של ביונסה
  19. ^ פרנק אושן, באתר הגראמי
  20. ^ Frank Ocean: Channel Orange – review, באתר הגרדיאן, 11 ביולי 2012
  21. ^ Frank Ocean - Channel Orange, פיצ'פורק מדיה, 12 ביולי 2012
  22. ^ Frank Ocean: Channel Orange, The A.V Club
  23. ^ Zac Brown Band, Frank Ocean Debut at Nos. 1 & 2 on Billboard 200
  24. ^ Frank Ocean - The 2013 Time 100
  25. ^ Frank Ocean records another first as Channel Orange is named album of the year, באתר הגרדיאן, 17 בדצמבר 2012