פרנק זאפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרנק זאפה
זאפה בהופעה, 1977
מידע כללי
תאריך לידה	21 בדצמבר 1940
מקום לידה	בולטימור, מרילנד
תאריך פטירה	4 בדצמבר 1993
מקום פטירה	לוס אנג'לס, קליפורניה
סוגה	רוק מתקדם, פיוז'ן-ג'אז, ארט רוק, אוונגרד
כלי נגינה	גיטרה, שירה, גיטרה באס, תופים
שיתופי פעולה בולטים	קפטן ביפהארט, סטיב ואי
אתר אינטרנט	http://zappa.com/

פרנק זאפה (Frank Zappa;‏ 21 בדצמבר 1940 - 4 בדצמבר 1993) היה מלחין, גיטריסט וזמר אמריקאי. מרבית יצירותיו הן סאטירות פוליטיות נוקשות, מלאות בהומור שחור, עם דגש על הממסד והממשל האמריקאי. על כן זכה לביקורות נוקבות מארגונים רבים ולמעמד שנוי במחלוקת.

זאפה היה מוזיקאי חלוצי, אשר שילב בין סגנונות רבים, בהם: בלוז, רוק, ג'אז ומוזיקה קלאסית. למרות שמעולם לא זכה להצלחה רבה מבחינה כלכלית, זכו אלבומיו למעמד פולחני בקרב מעריציו הרבים, כשהמפורסמים בהם הם ג'ימי הנדריקס, הביטלס ובמיוחד ג'ון לנון, שטען שהאלבום Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band הושפע בצורה משמעותית מיצירותיו של זאפה.

[עריכה] קריירה וסגנון מוזיקלי

זאפה נולד בבולטימור, מרילנד ב-21 בדצמבר 1940. הוא פרץ לראשונה בשנת 1966 עם אלבומו הראשון "!Freak Out". כבר באלבום זה ניתן לראות את ניצני הסאטירה של זאפה, כאשר למעט כמה יצירות, האלבום בנוי כולו משירי אהבה בנאליים ברוח התקופה (אותם תיעב זאפה), כאשר כל שיר הוא בעצם פרודיה לסגנון זה.

לאורך הקריירה המוזיקלית שלו, ניגן זאפה עם מספר הרכבים שחלקו את השם "Mothers of Invention" בואריאציות שונות. זאפה הלחין, עיבד, הפיק, ניצח וניגן בגיטרה חשמלית. מגזין הרולינג סטון דירג אותו במקום ה-45 ברשימת "100 הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים".

עם הזמן התאפיין זאפה בסאטירה חברתית כללית ומגוונת יותר, שהייתה תמיד חריגה ביחס לתקופה. זאפה השתמש בצלילים "משונים" יותר, שינויי קצב רבים ומפתיעים יותר ועשה שימוש בסגנונות מוזיקליים מגוונים יותר, כולל רית'ם אנד בלוז, מוזיקה אטונלית, מוזיקה מודרנית, רוק מתקדם, פופ, פיוז'ן, פאנק, מוזיקת בארים ועוד. לעתים קרובות עשה זאת תוך עירוב מספר סגנונות, מלודיות ומקצבים שונים באותו שיר (השיר Brown Shoes Don't Make It הוא דוגמה קיצונית ביותר לכך). Absolutely Free הוא האלבום הראשון מתוך רבים, בהם יצר זאפה קולאז' מוזיקלי ורעיוני בין השירים ואף בתוכם. הוא החל להכניס ביצירותיו ציטוטים מיצירות קלאסיות (של סטרווינסקי, הולסט, בולז, וארז) ומיצירות אחרות (כמו השיר "לואי לואי" בביצוע Kingsmen, שירים של ה-Bee Gees ועוד). בהמשך הלחין יצירות מובנות יותר, בהן חלק מהשירים מאורגנים בטרילוגיות ("Duke of prunes", "Call any vegetable") או במבנים מורכבים יותר, כמו אופרת רוק ואף הלחין אלבומי קונספט (כמו Joe's Garage). עם הזמן הרחיב זאפה גם את אופי התזמור של הלחנתו ובכך הפכה המוזיקה שלו לצבעונית עוד יותר, וכללה כלי נגינה רבים, כמו כלי קשת, כלי נשיפה מעץ (woodwinds), כלי נשיפה ממתכת (Brass), כלי הקשה כרומטיים וקלידים מסוגים שונים. לקראת סוף הקריירה המוזיקלית שלו כתב זאפה יצירות לתזמורת שלמה, הידועה שבהן נקראת The Yellow Shark.

זאפה נודע בהופעות והצהרות פרובוקטיביות שנבעו מהשקפת עולם ביקורתית, אותה לא נרתע לבטא בהזדמנויות רבות. את רוב חיצי הביקורת שלו הפנה כלפי התרבות האמריקנית בה חי, על רבדיה השונים ותת-התרבויות שבה (תרבות ההיפים, תרבות הרוק, תרבות הצריכה ועוד). כך ניתן לראות למשל באלבום "Absolutely Free", אשר כבר בכותרתו, המזכירה הכרזות על פרסים ומבצעי מכירות ניתן לראות ביקורת על תרבות הצריכה האמריקנית. זאפה גם היה אחד הדוברים הבולטים בעד חופש הביטוי באמנות וכנגד כל סוגי הצנזורה.

הלך לעולמו ב-4 בדצמבר 1993, מסרטן הערמונית והשאיר אחריו אלבומים רבים (מעל 70 אלבומי אולפן) ומורשת - הן מוזיקלית והן תרבותית. זאפה נקבר בבית העלמין "ווסטווד" בלוס אנג'לס. לפי בקשתו, לא הונחה כל מצבה על מקום מנוחתו האחרון.

[עריכה] מוזיקאים שהושפעו מפרנק זאפה

כמעט כל האמנים שעימם עבד זאפה התפרסמו לאחר העבודה איתו ולא לפניה. יוצאי דופן יחידים הם הווארד קיילן ומארק וולמן, יוצאי להקת ה-Turtles שכינו את עצמם "פלו ואדי" והצטרפו לזאפה לתקופה קצרה שבין 1970 ל-1972, והכנר-קלידן אדי ג'ובסון, שליווה את זאפה בראשית שנות השמונים של המאה ה-20, אחרי שכבר הופיע עם הלהקות UK, ג'ת'רו טאל, רוקסי מיוזיק ואחרות.

בין האמנים שהקריירה שלהם זינקה לאחר עבודה עם זאפה ניתן למנות את קלידן הג'אז ג'ורג' דיוק, כנר הג'אז ז'אן לוק פונטי, המתופף לשעבר של ג'נסיס צ'סטר תומפסון, גיטריסט הרוק האינסטרומנטלי סטיב ואי, הזמר והיוצר דון ואן וליט ("קפטן ביפהארט"), והויבראפוניסטית רות אנדרווד. הלהקה החובבנית השאגס זכתה להכרה עולמית לאחר שזאפה הודיע כי אלבומם הוא התקליט השלישי האהוב עליו בכל הזמנים.

[עריכה] טריוויה

עד גיל מאוחר יחסית סבר זאפה כי שם לידתו היה "פרנסיס" וכך גם הציג עצמו. משגילה כי הוטבל בשם "פרנק" הקפיד להזכיר שמעולם לא היה "פרנסיס".

זאפה ואשתו גייל נתנו לילדיהם את השמות הבאים: מון-יוניט (שזכתה לפארודיה על שמה בסרט הראשון בסדרת "אוסטין פאוורס"), דוויזל, אהמט (על שם מייסד "אטלנטיק רקורדס", אהמט ארדוגאן) ודיווה.

הופעתו הטלוויזיונית הראשונה של זאפה הייתה ב-1963 בתוכנית האירוח הפופולרית "המופע של סטיב אלן". זאפה הופיע לבדו, כשכלי הנגינה שלו הוא אופניים הפוכים על גבם, מהם הוציא זאפה שלל צלילים תוך שימוש בגלגל ככלי הקשה ובכידון ככלי נשיפה, בין השאר.

האירוע המונצח ביותר בתרבות המערבית בקשר לזאפה התפרסם בכלל בזכות להקת רוק בריטית. בלהיט "עשן על המים" (Smoke on the water) של להקת "סגול כהה" מצוין כי "פרנק זאפה ולהקתו שהו במקום הכי טוב בעיר".

זאפה היה אתאיסט מוצהר.

הקטע Peaches En Regalia מתוך האלבום HOT RATS שימש בטלוויזיה החינוכית בשנות השבעים והשמונים כפתיחה לתוכנית "אנחנו" (על גוף האדם) בכיכובו של ספי ריבלין, וקטע קצרצר מתוכו אף כיכב בסדרת זהירות בדרכים (בסצנה עם הרמזור) בכיכובו של ישראל גוריון.

הקטע SOFA No. 1 מתוך האלבום ONE SIZE FITS ALL, שימש כמוזיקת הפתיחה/סיום של הסדרה "גבי ודבי". בקטע הפתיחה משולב גם חלק מן הקטע Inca Roads מאותו האלבום.

בספטמבר 2010 נחנך בבולטימור, עיר הולדתו של זאפה, רחוב על שמו - Frank Zappa Way. פסל דיוקן של זאפה הוצב ברחוב.

[עריכה] לקריאה נוספת

"הספר האמיתי של פרנק זאפה" מאת פרנק זאפה ופיטר אוקיוגרוסו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פרנק זאפה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנק זאפה

פרנק זאפה

תוכן עניינים

[עריכה] קריירה וסגנון מוזיקלי

[עריכה] מוזיקאים שהושפעו מפרנק זאפה

[עריכה] טריוויה

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

כלים אישיים

גרסאות שפה

מרחבי שם

חיפוש

פעולות

צפיות

ניווט

קהילה

תיבת כלים

דף זה בשפות אחרות

הדפסה/יצוא