פרנק מייקלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרנק מייקלמןאנגלית: Frank Michelman; נולד ב-26 במאי 1936) הוא פרופסור ומופקד הקתדרה על שם רוברט ואלמסלי בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1962-1961 היה מייקלמן לבלרו של השופט ויליאם ברנן. מלמד באוניברסיטת הרווארד החל משנת 1963. תחומי הוראתו ומחקריו כוללים דיני קניין, משפט חוקתי ותאוריה דמוקרטית.

מייקלמן כתב מאמר ידוע בכתב העת למשפטים של אוניברסיטת הרווארד: 'קניין, תועלת והוגנות' (Property, Utility and Fairness) (80 Harvard Law Review 1165 (1967)) הבודק את הסיבות הכלכליות לפיצוי הוגן שמגיע לפי התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית של ה-Takings clause לפי חוקת ארצות הברית. המאמר צוטט בפסק דין הרוב בחוות הדעת במשפט Penn Central Transportation Co. v. New York City, בבית המשפט העליון של ארצות הברית שעסק בסמכותה של עיריית ניו יורק במשפט שהוא ציון דרך שאוסר על חברת הרכבות להקים גורד שחקים מעל המבנה ההיסטורי של מסוף ה-Grand Central. ניתוחו של מייקלמן מבוסס על ההערכה אם עלויות המפגע ועלותו לחברה מצדיקות זאת.

ספרו "ברנן ודמוקרטיה" (Brennan and Democracy) בוחן את רעיון הדמוקרטיה הקונסטיטוציונית מבעד לפריזמה של עבודת שופט בית המשפט העליון האמריקאי האקטיביסט ויליאם ברנן. מייקלמן בודק את פסקי הדין של ברנן בסוגיות כמו העדפה מתקנת, הזכות להפלות ואת יישומם של התיקונים לחוקה. באמצעותם סקירת הקריירה השיפוטית של ברנן מנסה מייקלמן לבחון יישומם של מונחים סותרים של קהילתיות וליברטריאניזם ובודק כיצד ברנן מפרש את מושג הצדק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]