חתול פרסי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה וניסוחים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה וניסוחים. | |
 | |
| ארץ מוצא | פרס (איראן) |
|---|---|
| תכונות | |
| משקל |
3.5 ק"ג  |
| תוחלת חיים | 12 שנים |
| מיון | |
| משפחה | חתוליים |
| מין | חתול הבית |
  | |
.jpg)
חתול פרסי הוא גזע של חתול הבית שהתפתח לראשונה בפרס (איראן).
היסטוריה של הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאו של החתול הפרסי, או כפי שנקרא בזמנו, "חתול ארוך שיער", הוא בפרס ובארצות אסיה התיכונה. בספרות המקצועית הוזכר ה"פרסי" בפעם הראשונה ב-1876 בשם "החתול האסיאתי", אך כבר כ-300 שנה לפני כן, במאה ה-16, נראו חתולים אלה באירופה, בתחילה באיטליה וצרפת. לשם הגיעו על ידי דיפלומטים שביקרו בפרס וסביבתה, התלהבו ושלחו אותם לארצותיהם באירופה. בתקופה זו מוכרים חתולים ארוכי פרווה נוספים - חתולי האנגורה. מוצאם בטורקיה, והם אבות אבותיהם של החתולים מגזע ה-Turkish Angora. גם חתולים אלה הגיעו לארצות אירופה ובעיקר לאנגליה.
יש הטוענים כי אבותיהם של החתולים הפרסיים הם דווקא אותם חתולי אנגורה, שזווגו עם חתולי בית קצרי פרווה או עם חתולים בעלי פרווה חצי ארוכה (באירופה). אחרים טוענים כי החתולים, שהגיעו לאירופה מפרס וסביבתה, זווגו עם חתולי האנגורה, ומשם הכול החל. יש להניח שכולם "התערבבו עם כולם", וזו הייתה תחילת הדרך. לאנגליה הגיעו שני סוגי החתולים. אלה שהגיעו מצרפת (וקודם מפרס) היו בעלי מבנה גוף יותר גוץ, והאחרים, חתולי האנגורה, היו בעלי מבנה גוף וראש יותר צרים ומוארכים.
מבנה הגוף ה"צרפתי" וגם הפרווה של חתולים אלה, שהייתה יותר מלאה וארוכה, התחבבו במהרה, ומלאכת גידול החתולים הותאמה למראה הזה.
החתולים הפרסיים הפכו לאהובים ופופולריים, והאופנה בימים ההם הכתיבה להצטלם עמם בכל הזדמנות. בד בבד גם עלתה הפופולריות של החתולים הפרסיים בתערוכות, והם היוו את גולת הכותרת, בתחילה באנגליה ובהמשך גם במקומות אחרים בעולם. כאילו לא די בכך, הם אף קיבלו חסות מלכותית מהמלכה ויקטוריה באנגליה, כאשר בבעלותה היו שני חתולים פרסיים כחולים. המלך אדוארד השביעי תרם פרסים מיוחדים לחתולים הפרסיים, אשר זכו בתערוכות בימים ההם.
בסוף המאה ה-19 הגיעו החתולים הפרסיים לאמריקה, וגם שם התחבבו במהרה. אז החלו לגדלם גם שם, ובהצלחה הולכת וגוברת, עד עצם היום הזה. בתערוכות בארצות הברית תפסו חתולים אלה תנופה והצלחה כה רבה, עד כי תשומת הלב אליהם עלתה אפילו על זו שניתנה לחתולי המיין קון המפורסמים בארצות הברית.
בתחילה כל החתולים עם פרווה ארוכה הוגדרו כחתולים ארוכי פרווה. עם הזמן הועדף המראה הגוצי יותר והחתולים ארוכי הפרווה התפצלו לשני גזעים; האחד הוא הפרסי הגוצי והרחב והשני הוא האנגורה הדק והעדין יותר במראהו. המראה העכשווי של החתול הפרסי הוא תוצאה של הרבעות מבוקרות שנעשו על ידי מגדלים במאה השנים האחרונות.
מראה כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחתול הפרסי מבנה ראש עגול, עיניים פתוחות וגדולות, שנמצאות לצידי הפנים. צבע העיניים תואם בדרך כלל את צבע הפרווה. צבעי הפרווה הם רבים ומגוונים: לבנים, שחורים, כתומים, אפורים, בצבע לילך, טאבים או טריקולורים (3 צבעים). הגוף מוצק וקצר, האף גבוה ופחוס מאוד, אוזניו נמוכות וקטנות. בשל פרוותו הארוכה במיוחד ופניו הקצרות החתול הפרסי זקוק לטיפוח יומיומי.
בדרך כלל אנשים נוטים להתבלבל בין החתול הפרסי לחתול הסיאמי, החתול הסיאמי הוא הניגוד הגמור לחתול הפרסי הן במראהו והן באופיו. החתול סיאמי בעל פרווה קצרה, מבנה ראש מוארך ומחודד, ואילו החתול הפרסי, כפי שניתן לראות בתמונות, הוא בעל פרווה ארוכה ופנים שטוחות.
אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
החתולים הפרסיים הם חתולים שקטים, בעלי אופי נוח ואינם תוקפניים. לרוב יסתדרו עם חתולים ובעלי חיים אחרים, והם מרגישים בנוח בקרבת בני אדם. חתולים פרסיים רבים מעבירים חלק ניכר משעות היממה בשינה.
חתולים פרסיים אוהבים שמטפחים ומסרקים אותם, מסתדרים עם ילדים אך נמנעים ממשחקים רועשים וקולניים עימם. הם בעלי קולות שקטים ונעימים אך מתקשרים בעיקר באמצעות העיניים שלהם.
חתולים פרסיים אוהבים את הביטחון של הקרקע ולרוב אינם נוהגים לקפוץ על מדפי ספרים גבוהים. הם נלהבים מאוד ממשחק עם צעצועים אך באותה מידה ניתן למצוא אותם שרועים ללא מעש על רצפת הבית ועל הספה בסלון.
חתול פרסי לא ידרוש מבעליו תשומת לב בלתי נדלית אך יתענג על תשומת הלב שתינתן לו. חתולים פרסיים הם עדינים ונהנים בביתם בין אם בעליהם נמצאים בדירה ובין אם לא, אך הם ישמחו לראות אותם שבים הביתה. החתול הפרסי הוא זן חתול הבית שמנשיר הכי מעט שיער.
צבעי חתולים מוכרים של החתול הפרסי[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבעי החתול הפרסי מגוונים מאוד כך שכמעט כל צבעי החתולים מוכרים לחתול הפרסי. לרוב צבע העיניים יהיה צבע נחושת-כתום.
חלוקת הצבעים נחלקת למספר סוגים:
צבע חלק (solid)[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחור, לבן, כחול, קרם (צבע), אדום, שוקולד ולילך. ללבן יכולות להיות גם עיניים בצבע כחול, או צבעי עיניים שונים (odd eyes) עין נחושת ועין כחולה.
כסוף וזהוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלי עיני הטורקיז. החתול בעל פרווה תחתית לבנה וקצוות שיער שחורים. החתול הזהוב בעל פרווה תחתית בגוון דבש וקצוות שיער שחורים. ישנם גם חתול שיידד וזהוב שיידד הם נבדלים מהצ'ינצ'ילות בקצוות השיער עמוקים יותר.
שיידד ועשן (Smoke)[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתולים בעלי פרווה תחתית לבנה, כאשר קצות השיער צבועים בצבע שונה. שחור, כחול, אדום, קרם, טורטי, כחול-קרם.
טאבי (Tabby)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לטאבי שתי דוגמאות עיקריות בפרסים. טאבי מקרל וטאבי קלאסי. ההבדל הוא בדוגמת הפסים.
פרטי קולור (Particolor)[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבעים אלו יהיו כמעט תמיד נקבות מסיבות גנטיות. בין צבעים אלה נמנה צבע הטורטי. הטורטי הוא שילוב של שחור ואדום. הטורטי הכחול הוא שילוב של כחול וקרם. כמו כן בקטגוריה זו נמנים גם לילך טורטי ושוקולד טורטי.
ביקולור וקליקו (Bicolor and Calico)[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבע הביקולור הוא למעשה כל צבע שהוא כולל כיתום לבן. כך שניתן למצוא את כל הצבעים והדוגמאות עם כיתום לבן. שילוב של הכיתום הלבן והטורטי יוצר את הצבע המכונה קליקו. כמו הטורטיות, אלה יהיו כמעט תמיד חתולות מסיבות גנטיות.
ישנם חתולים עם צבעי עיניים שונים (odd eyes) או צבע כחול.
הימלאיה או פרסי כהה חודים (Color Point)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההימלאיה הוא תוצאה של הכלאה מבוקרת של החתול הפרסי עם החתול הסיאמי. כיום ההימלאי מוכר על ידי ארגוני החתולים כחתול פרסי בעל חודים כהים. דוגמת החודים המוכרת לתצוגה היא כל הצבעים החלקים וצבעי הטאבי. דוגמת חודי ביקולור או כסופה אינה מוכרת.
זנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתול פרסי אקזוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריה של הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]
החתול האקזוטי נמנה עם הגזעים יצירי האדם. הרצון בחתול פרסי אך סדר יום עמוס מונע מהרבה אנשים לטפל בפרווה הארוכה הדורשת טיפוח יומיומי הובילו ליצירת הגזע בעל המראה והאופי של החתול הפרסי אך בעל פרווה קצרה.
ההתחלה של הגזע, לפני כ- 40 שנה, לא הייתה מכוונת ליצירת חתול פרסי בעל פרווה קצרה אלא להכניס צבעים חדשים לגזע אחר, קצר השיער האמריקאי. מגדלי הגזע האמריקאי החלו לזווג חתולים קצרי פרווה אמריקאי (American Shorthair) עם חתולים פרסים כדי "להכניס" לגזע צבעים של החתול הפרסי. תוצאת זיווגים אלה לא עלתה בקנה אחד עם רצון המגדלים לחתול בעל מראה הגזע האמריקאי, מבנה הגוף של הצאצאים ומרקם הפרווה לא תאמו את הגזע ולכן לא יכלו להשתלב בתוכניות גידול של קצר השיער האמריקאי. ב-1966, דבר זה הביל מגדלים לנסות וליצור גזע חדש בעל המראה של החתול הפרסי אך בעל פרווה קצרה וסמיכה. הגזעים שהשתתפו ביצירת הגזע האקזוטי בנוסף לקצר השיער האמריקאי היו הרוסי הכחול והבורמזי. כמו כן המשיכו לזווג צאצאים קצרי פרווה עם חתולים פרסים והימלאים. זיווגים אלה מתבצעים עד היום כדי לשמר את המראה הגוצי והפנים הרחבות והקצרות.
סטנדרט הגזע, בדומה לחתול הפרסי קורא לחתול בכל מבנה קצר ורחב עם עיניים גדולות, אזניים קטנות הממוקמות רחוק זו מזו אך בעל פרווה קצרה וסמיכה. כיום החתולים האקזוטים מתחרים בתערוכות בהצלחה רבה, הם נשפטים בקטגוריה של ארוכי הפרווה כאשר הצבעים הפופולריים הם דוגמאות הטאבי למיניהן.
מראה כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחתול האקזוטי מבנה ראש עגול, עיניים פתוחות וגדולות, שנמצאות לצידי הפנים. צבע העיניים תואם, בדרך כלל את צבע הפרווה. צבעי הפרווה הם רבים ומגוונים: לבנים, שחורים, אדומים, כחולים, בצבע לילך, טאבים או טריקולורים (3 צבעים). הגוף מוצק וקצר, האף גבוה ופחוס מאוד, אוזניו נמוכות וקטנות.
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפוקימון פרסיאן מבוסס על החתול הפרסי[דרוש מקור].
