פרסי גריינג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרסי גריינג'ר בשנת 1922 בשיא הפופולריות שלו, כנגן וכמלחין

פרסי גריינג'ראנגלית: Percy Grainger‏; 1882 - 1961) היה פסנתרן ומלחין אוסטרלי. הוא היה מלחין ויוצר מעט יוצא דופן לתקופתו, וסגנונו המוזיקלי היה מחוץ לזרם העיקרי של המוסיקה במאה ה- 20. גריינג'ר כמעט ולא זכה להכרה מוזיקלית בימי חייו, ומבחר היצירות העצום שהשאיר אחריו החל להתגלות רק לאחרונה. חשיבותו כמלחין וסגנונו המיוחד והאקצנטרי במקצת גם הם החלו להתגלות רק לאחרונה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי גריינג'ר נולד במלבורן שבאוסטרליה ב- 8 ביולי 1882. בילדותו הוא התחנך בעיקר על ידי אימו, שהייתה בעלת אישיות דומיננטית והשפיעה רבות על חיי בנה הקטן. כשבגר, גריינג'ר החל ללמוד נגינה בפסנתר וקומפוזיציה בפרנקפורט שבגרמניה, ובשנת 1901 הוא התשקע בלונדון, בירת אנגליה. שם, הוא הופיע בקונצרטים רבים כנגן פסנתר, ויצא לו מוניטין של פסנתרו קונצרטים מלא ברק ולהט. לארח כמה שנים הוא החל להלחין יצירות משלו. גריינג' לא התחבר למסורת הקלאסית שהייתה עוד נפוצה אז, והוא שאף ליצור "מוסיקה חופשית" כדבריו, מוסיקה שלא תיהייה כפופה לכל החוקים והמוסכמות הקלאסיים: המשקל והגובה. הוא שאף שהמוזיקה שלו תחכה תופעות טבע שונות, כמו הגלים, הרוח וכו'.

גריינג'ר היה חובב גדול של מוזיקה עממית. במהלך חייו הוא אסף והלחין שירי עם רבים, כמו יצירתו הגדולה סוויטת שירי עם דניים, שהיא מחרוזת של מספר שירי עם דניים שאותם אהב גריינג'ר. עיבודיו של גריינג'ר לשירי עם כמו "גני כפר", "שמחת רועים" ועוד אחרים מצטיינים באנרגיה ובאינטנסיביות רבה, ולעיתיתם בפתאוס נוקב ועמוק. כל אלו מדיעים על אהבתו הרבה של גריינג' לשירם העממיים, ועל הזדהות אמיתית עם עולמם של הזמרים הכפריים ששרו אותם. כאשר שהה בלונדון הוא נחשף לעבודתם של ווהן וילאמס וססיל שארפ שאספו ושימרו שירי עם אנגליים רבים. גריינגר אף הלחין כמה שירים מתוך קובץ זה, לאחר ששמע את עיבודיו של שארפ לשירים, שהיו עדינים מדי ו"סלוניים" מידי לטעמו של גריינג'ר. גריינג' היה בין היוצרים הראשונים שהשתמשו בפונוגרף להקלטות של יצירותיו בשטח.

גריינגר היה בקשרים טובים עם מלחינים רבים ונוספים שאיתם הוא חלק את אהבתו לשירי העם. בין חבריו המלחינים ניתן למנות את אדוורד גריג ודיליוס, שאותם הוא פגש בשנים 1906 וב- 1907. בשנת 1914 עבר גריינג'ר לאמריקה, והשתקע בעיר ניו יורק. שם, החל גריינג'ר לעבוד על עבודתו התזמורתית הגדולה והשאפתנית "הלוחמים", שאותה כתב להרכב שכולל פסנתרים רבים. לרוב הוא כתב מספר גרסאות שונות לכל יצירה שאותם כתב לכלים שונים, מתוך רצונו לספק מוזיקה למגוון הרכבים גדול ככל האפשר.

בשנת 1926 גריינג'ר התחתן עם המשוררת והאמנית השבדית אלה סטרם- קשר שנראה בעייתי ומוזר בעיני רבים. יש הטוענים כי גריינג'ר התעלל בה והתאכזר אלייה. אישיותו של גריינג'ר הייתה אכן מעט אכזרית והוא היה ככל הנראה אדם עם נטיות גזעניות, בעיקר כלפי התרבויות הלטיניות. גזענות זו באה לידי ביטוי, למשל, בעצם העובדה שגריינג'ר נמנע לשהתמש ביצירותי בהוראות הביצוע באיטלקית, כפי שהיה נפוץ במשך מאות שנים. ביצירותי הוא הרבה לכתוב "להגביר מאוד" במקום "קרשנדו", המונח האיטלקי המקביל והפופולרי הרבה יותר. למרות זאת, הוא הרבה לחקור תרבויות שונות ועמים שונים, דבר שכאמור בא לידי ביטוי ביצירותיו, שהיו בעלי אופי עממי ופלורקלוריסטטי.

את שנותיו האחרונות העביר גריינג' בניסיון לכתוב "מוזיקה חופשית" שאליה הוא כל כך שאף להגיע. ביצירותיו האחרונות הוא שיחרר את המוזיקה מהסולמות ומהגבהים המקובלים. גריינג' נפטר בשנת 1961, בבדידות גדולה והוא נפטר כאדם נשכח שגדולתו המוזיקלית לא הייתה ידועה כמעט בציבור. לאחר מותו, ארכיון כתבי היד והחפצים שצבר במשך תקופת חייו חולקו בין המוזיאון שייסד באוניברסיטת מלבורן, הספרייה שהקים בפוינט פליינס וספריית הקונגרס. גם היום, שנים רבות לאחר שנפטר, עדיין מגלים פרטים חדשים על אישיותו הייחודית והמעניינת, אך יצירותיו הייחודיות והחדשניות הקנו לו מקום של כבוד בין מלחיני המאה ה- 20.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "גני כפר".
  • "הלוחמים".
  • "סוויטת שירי עם דניים".
  • "זר פרחים מלינקולנשייר".
  • "שמחת רועים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנציקלופדיה למוזיקה של המאה ה-20
  • מוסיקה קלאסית - מגדולי המלחינים ויצירות המופת שלהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]