פרס אורנג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרס אורנג' לספרות בדיוניתאנגלית: Orange Prize for Fiction (נקרא Orange Broadband Prize for Fiction בשנים 2007 ו-2008) הוא אחד הפרסים היוקרתיים ביותר בבריטניה, ‏[1][2][3] הוא ניתן מדי שנה לסופרת (אישה) ממדינה כלשהי על הרומן המקורי הטוב ביותר שנכתב באנגלית ופורסם בבריטניה בשנה הקודמת.

הפרס אמור היה להינתן החל משנת 1994 בידי חברת מיצובישי, אבל המחלוקת ציבורית שהתעוררה באשר לערכו של הפרס גרמה לחברה לחזור בה ממתן החסות. ‏[4] חברת אורנג' הבריטית, המפעיל הסלולרי וספקית שירותי אינטרנט לקחה על עצמה את מימון הפרס. הוא הוענק לראשונה ב-1996. חבר השופטים היה ועדה של "עיתונאים, מבקרים, סוכנים ספרותיים, מוציאים לאור, ספרנים, מוכרי ספרים" בני שני המינים, בכללם יושבת הראש הנוכחית, הסופרת והשדרנית קיית מוס. ‏[5]

הפרס נועד להעלות על נס את תרומתן של נשים כותבות, שמוס האמינה שנוטים לפסוח עליהן במתן פרסים חשובים. ‏[6] בתגובה לרשימה הקצרה של זוכי פרס מאן בוקר ב-1991 שהייתה כולה על טהרת המין הגברי. ‏[7] הזוכה בפרס מקבלת 30,000 פאונד לצד פסל ארד המכונה "בסי" (Bessie) שיצרה האמנית גרייזל ניבן (Grizel Niven), אחותו של השחקן והאמן דייוויד ניבן. בדרך-כלל מתפרסמת מדי שנה בחודש מרץ רשימת המועמדים המלאה ובחודש יוני רשימת המועמדים הקצרה, וכעבור ימים ספורים מכריזים על הזוכה. הזוכה נבחרת מדי שנה בידי צוות של "חמש נשים מובילות". ב-2005 ציינו השופטות את הספר "Small Island" של אנדריאה לוי כ-"Orange of Oranges", הרומן הטוב ביותר של העשור החולף. ‏[8]

הBBC טוען שפרס אורנג', יחד עם פרס בוקר הגברי ופרס קוסטה (Costa Book), מהווה שלישייה של פרסי ספרות יוקרתיים. מכירות ספרי המועמדים לפרסים הללו נסקו במידה משמעותית. ‏[9] ספרה של לוי משנת 2004 נמכר בקרוב למיליון עותקים (בהשוואה לפחות מ-600,000 של זוכה פרס מאן בוקר באותה שנה), ‏[10] בעוד מכירות הספר A Spell of Winter של Helen Dunmore הוכפלו בארבע אחרי שהיא הייתה הזוכה הראשונה בפרס, ‏[11] מכירות ספרה של ואלרי מרטין שזכתה בפרס ב-2003 עלו פי עשרה בעקבות הזכייה. ‏[12] והספריות הבריטיות, הנוהגות לתמוך בפרס בדרכים שונות, דיווחו על הצלחתן בהצגת סופר חדש בפני הקוראים: "48% אמרו שהם ניסו סופר חדש בעקבות היוזמה ו-42% אמרו שינסו ספרים אחרים של הסופרים החדשים שקראו." ‏[13]

אולם העובדה שבפרס יכולות לזכות רק נשים מעוררת מחלוקת. ‏[14] לאחר ייסוד הפרס כינה אותו אוברון וו "פרס הלימון" בעוד ג'רמיין גריר טענה שבמהרה יחלקו פרס ל"סופרים ג'ינגים". ‏[15] א. ס. בייאט, הזוכה בפרס מאן בוקר לשנת 1990, כינתה אותו "הפרס הסקסיסטי", וטענה "שמעולם לא היינו זקוקים לכזה פרס" ‏[16] לולה יאנג, יושבת ראש חבר השופטים, טענה ב-1999, שספרות הנשים הבריטית מתחלקת לשתי קטגוריות: "קרתנית וצרת-אופקים" או "משפחתית באופן שטחי". ‏[17] לינדה גראנט הואשמה בגניבה ספרותית בעקבות זכייתה בפרס בשנת 2000, ‏[18] בעוד בשנה שאחריה, הרכב מבקרים גברים הרכיב רשימת מועמדים משלהם וביקר קשות את רשימת המועמדים המקורית. ‏[19] רשימת המועמדים לשנת 2007 גונתה כנובעת מ... "פסולת רבה..." בידי יושבת ראש חבר השופטים מיוריאל גריי ‏[20] בעוד סיימון ג'נקינס, העורך הקודם של הטיימס, כינה אותו "סקסיסטי". ‏[21] ב-2008 טים לוט כינה את הפרס "תעלול סקסיסטי" והציע ש"פרס אורנג' הוא סקסיסטי ומפלה, וצריך להתרחק ממנו". ‏[22][23]

אף אישה לא זכתה בפרס יותר מפעם אחת, אבל מרגרט אטווד הייתה מועמדת שלוש פעמים מבלי שזכתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיונה פרייר, "החיים אחרי הזכייה בפרס אורנג'", BBC‏, 28 בדצמבר 2007
  2. ^ נייג'ל ריינולדס, "הספר "Small Island" זכה נבחר לספר הטוב ביותר בעשר השנים האחרונות מטעם פרס אורנג'", דיילי טלגרף, 12 באפריל 2008
  3. ^ אמינטה פורנה, "יותר בדוי מהדמיון", הגארדיאן, 11 ביוני 2005
  4. ^ Zangen, Britta (April/May 2003). "Women as Readers, Writers, and Judges The Controversy about the Orange Prize for Fiction". Women's Studies 32 (3): 281–299. doi:10.1080/00497870310066. ISSN 00497878.
  5. ^ "ספרי הקיץ של טיים מגזין: סיפורים שכתבה קיית מוס", טיים מגזין, 3 ביולי 2008
  6. ^ סטפני מריט, "דיוקן של קיית מוס: המופת לכתיבה מודרנית", הגארדיאן, 28 באוקטובר 2007
  7. ^ "הוכרזה רשימת מועמדות פרס אורנג'", הגארדיאן, 20 במרץ 2000
  8. ^ ג'ון אזארד, "שופטי אורנג' הכתירו את הסופרת הטובה ביותר של העשור", הגארדיאן, 3 באוקטובר 2005
  9. ^ "עשר דרכים לגרום לך לקרוא ספר", 16 באוקטובר 2007
  10. ^ "פרס מדעי מחפש ממן חדש", 16 במאי 2005
  11. ^ Zangen, Britta (April/May 2003). "Women as Readers, Writers, and Judges The Controversy about the Orange Prize for Fiction". Women's Studies 32 (3): 281–299. doi:10.1080/00497870310066. ISSN 00497878.
  12. ^ Orange authors eye bright futures". Bookseller: p. 17. 7 May 2004.
  13. ^ Library triumph for Orange". Bookseller: p. 31. 1 February 2002.
  14. ^ ג'יימס פרסלי, "רובינסון פלדמן מגיעה לגמר בפרס אורנג', בלומברג, 21 באפריל 2009
  15. ^ ז'ראלדין בדל, "פוליטיקה טקסטואלית", הגארדיאן, 6 במרץ 2005
  16. ^ דליה אלברז', א. ס. בייאט מוקיעה את פרס אורנג' "הסקסי", טיים מגזין, 18 במרץ 2008
  17. ^ פיצ'רה גיבונס, "הבריטית הקרתנית מספידה לאמריקאית", הגארדיאן, 10 במאי 1999
  18. ^ מייב קנדי, "הזוכה בפרס אורנג' דוחה האשמות של גניבה ספרותית", הגארדיאן, 8 ביוני 2000
  19. ^ פישרה גיבנס, "התנשות מינים בקשר לפרס אורנג'", הגארדיאן, 19 במאי 2001
  20. ^ פול מז'נדרין, "סופרת ניגרית זוכה בפרס הספרותי החשוב ביותר לנשים", רויטרס, 6 ביוני 2007
  21. ^ נייג'ל ריינולדס, "זוכת פרס בוקר מצטרפת לרשימת המועמדים של פרס אורנג'", דיילי טלגרף, 18 באפריל 2007
  22. ^ קאתי גסט, "השאלה הגדולה: האם הגיע הזמן לסתום את הגולל על פרס הספרות הנשי", האינדיפנדנט, 6 ביוני 2008
  23. ^ קלי אוקס, "כתיבת הסיפורת בידי נשים", BBC, ‏3 ביוני 2003