פרס גֶדֶל (Gödel) הוא פרס המוענק אחת לשנה, החל משנת 1993, עבור מאמר בולט באיכותו בתחום מדעי המחשב. הפרס מוענק על ידי ההתאחדות האירופית לתאוריה של מדעי המחשב (EATCS)[1] וה-ACM[2]. מעמד הענקת הפרס מתחלף מדי שנה בין כנס ICALP (השייך ל-EACTS) לבין הכנס היוקרתי STOC (אשר שייך ל-ACM). גובה הפרס עומד על 5,000 דולר ארצות הברית. הפרס הוא השני בחשיבותו בתחום מדעי המחשב, לאחר פרס טיורינג.
הפרס קרוי על שם הלוגיקן האוסטרי קורט גדל, לאור תרומותיו הרבות בתחום הלוגיקה המתמטית, ולאור הגדרת אחת הבעיות הפתוחות המרכזיות במדעי המחשב, זו שנודעה לימים כשאלה האם P=NP[3].
מבין 49 הזוכים בפרס עד שנת 2012, 14 הם ישראלים (כ־30 אחוז).
ארבעה מהזוכים - שפי גולדווסר, ג'ואן הסטאד, סנג'יב ארורה ומריו סגדי - זכו בפרס פעמיים כל אחד.
הזוכים בפרס [עריכה]
| שנה |
שמות הזוכים |
הסיבה לזכייה |
| 1993 |
לסלו בבאי, שפי גולדווסר, סילביו מיקאלי, שלמה מורן, צ'ארלס ראקוף |
פיתוח המושג של מערכת הוכחה אינטראקטיבית |
| 1994 |
ג'ואן הסטאד |
על מציאת חסם תחתון אקספוננציאלי על גודלם של מעגלים בוליאניים קבועי-עומק לחישוב פונקציית זוגיות |
| 1995 |
ניל אימרמן, רוברט סלפצ'ני |
על ההוכחה כי מחלקות סיבוכיות מקום אי-דטרמיניסטיות סגורות לפעולת המשלים (משפט אימרמן) |
| 1996 |
מארק ג'רום, אליסטר סינקלייר |
על עבודתם בנושא שרשראות מרקוב וקירוב בעיית הפרמננטה |
| 1997 |
ג'וזף הלפרן, יורם מוזס |
על הגדרת "ידע" במערכות מבוזרות |
| 1998 |
סינוסוק טודה |
על הוכחת הקשר בין מחלקת הסיבוכיות PP וההיררכיה הפולינומית (משפט טודה) |
| 1999 |
פיטר שור |
עבור פיתוח אלגוריתם קוונטי למציאת גורם ראשוני בזמן פולינומי (אלגוריתם שור) |
| 2000 |
משה ורדי, פייר וולפר |
על בדיקות מודאליות בעזרת אוטומט סופי |
| 2001 |
סנג'יב ארורה, אוריאל פייגה, שפי גולדווסר, קארסטן לאנד, לסלו לובאס, ראג'יב מוטוואני, שמואל ספרא, מדו סודן, מריו סגדי |
על משפט ה-PCP והשלכותיו באלגוריתמי קירוב |
| 2002 |
ג'ראד סניזרגוס |
על הוכחת כריעות של בעיית השקילות, בשפות של אוטומט מחסנית |
| 2003 |
יואב פרוינד, רוברט שפיר |
עבור המצאת אלגוריתם AdaBoost |
| 2004 |
מאוריס הרלי, מייק זאקס, ניר שביט, פוטיוס זהרוגלו |
על אפליקציות בטופולוגיה של חישוב מבוזר |
| 2005 |
נגה אלון, יוסי מטיאס, מריו סגדי |
על תרומתם היסודית בתחום אלגוריתמים לזרמי מידע |
| 2006 |
מנינדה אגרוול, נירג' קייל, ניטין סקסנה |
על אלגוריתם AKS לבדיקת ראשוניות של מספר בזמן פולינומי |
| 2007 |
אלכסנדר רזבורוב, סטיבן רודיך |
על הוכחות טבעיות |
| 2008 |
שאנגואה טאנג, דניאל ספילמן |
על שיטת ניתוח האלגוריתמים Smooth Analysis |
| 2009 |
עומר ריינגולד, סליל ואדן, אבי ויגדרזון |
על מכפלות "זיג-זג" של גרפים |
| 2010 |
סנג'יב ארורה, ג'וזף מיטשל |
על פיתוח אלגוריתמי קירוב יעילים עבור בעיית הסוכן הנוסע במרחב אוקלידי |
| 2011 |
ג'ואן הסטאד |
על תוצאות אי-קיום של אלגוריתמי קירוב (בעלי פרמטרים "טובים") עבור בעיות NP קשות |
| 2012 |
אליאס קוטסופיאס, כריסטוס פאפאדימיטריו, טים ראפגרדן, אוה טרדוש, נעם ניסן, אמיר רונן |
על הנחת היסודות בתחום תורת המשחקים האלגוריתמית |
תהליך הזכייה בפרס [עריכה]
מועמדות וזכאות [עריכה]
הפרס מוענק למאמר או סדרת מאמרים הכתובים על ידי כותב יחיד או קבוצה, שהופיעו בכתבי-עת המקבלים מאמרים בשיטת ביקורת עמיתים, אך בתנאי שלא עברו 14 שנה מיום פרסום המאמר הראשון בסדרה. פרק זמן זה הוגדר מתוך הכרה שלעתים נדרש זמן על מנת להעריך את חשיבותה של תגלית מסוימת. אין הגבלה על השפה בה כתוב המאמר.
כל חבר בקהילה המדעית רשאי להציע מאמר כמועמד לפרס. מאמר יחשב כמועמד אם שני אנשים שונים הציעו אותו כמועמד.
החלטה על זוכה [עריכה]
המאמר הזוכה נבחר על ידי ועדה בת שישה חברים. הרכב הוועדה מתחלף מדי שנה, כאשר ליו"ר ACM וליו"ר EATCS זכות לבחור 3 חברים לוועדה, כל-אחד.
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
