פרעות "הפ-הפ"

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרעות "הפ-הפ" בפרנקפורט.

פרעות "הֶפּ-הֶפּ" (Hep-Hep) הן כינוי לפרעות שנערכו ביהודי גרמניה בשנת 1819. הפרעות החלו בשני לאוגוסט 1819 בעיר וירצבורג (Wurzburg) והתפשטו משם לכל שטח הקונפדרציה הגרמנית. הפרעות נמשכו עד חודש אוקטובר של אותה שנה. בפרעות נפגעו ונבזזו בתים פרטיים, בתי עסק ומוסדות דת ותרבות יהודיים. לפי חלק מהמקורות, היו גם אבדות בנפש אך מספר הקרבנות לא ידוע. בחלק ממדינות גרמניה נשלחו כוחות צבא לדכא את הפרעות.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "פרעות הפ-הפ" (Hep-Hep riots) הופיע לראשונה בעיתון בריטי כבר באוגוסט 1819. מקור המושג "הפ-הפ" אינו ברור אך קיימים מספר הסברים לגביו:

  • השם נובע מקריאות הקרב של הפורעים "הפ-הפ" ויש שהוסיפו "יוּדֶה פֶרֶק" (Jude verreck בגרמנית בתרגום חופשי "מוות ליהודים").
  • הסבר אחר טוען ש"הפ" (HP) הם ראשי התיבות של ההיגד בלטינית Hierosolyma est perdita – "ירושלים אבודה", קריאה שקראו החיילים הצלבנים בעת כיבוש ירושלים. רוב החוקרים שוללים הסבר זה, אשר הופיע לראשונה זמן רב לאחר הפרעות.
  • "הפ-הפ" היא קריאה שהשמיעו רועי צאן בגרמניה כדי לכנס את עדריהם. ייתכן שהפורעים השתמשו בקריאה זו כדי לשים ללעג את היהודים.

הרקע לפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות נערכו בתקופת מתח פוליטי וחברתי שלאחר סיום המלחמות הנפוליאוניות ב1815 והתחלת ההרסטורציה האירופית של מטרניך. בשנת 1819, בתקנות קרלסבאד, הביא מטרניך לפיטורי פרופסורים ליברליים מהאוניברסיטאות הגרמניות ולהגברת הצנזורה על התקשורת. במקביל, בארצות הגרמניות החלו הצעדים הראשוניים של מתן זכויות אזרח ליהודים. בחלק מ- 36 המדינות והערים החופשיות הגרמניות, ניתנו זכויות ליהודים ובשאר, הזכויות הוצגו אך נשארו על הנייר בלבד. עם כל זאת, עדיין ברוב השטחים הגרמניים נאסר על היהודים להחזיק משרות בשירות בציבורי, בצבא, בהוראה ובאוניברסיטאות. בהשפעת עידן הנאורות, המהפכה הצרפתית והצהרת זכויות האדם והאזרח היהודים החלו לדרוש את מימוש קבלת הזכויות (למשל, בקונגרס וינה ב-1815). עקב דרישות אלו, התקשורת האנטישמית החלה להציג את היהודים כשואפים להשתלט על הכלכלה וההון הגרמני. בקרב הסטודנטים הגרמניים החל להתבלט ארגון סטודנטים חדש - "בורשנשפטן" (Burschenschaften) אשר חרת על דגלו רעיונות לאומניים ורומנטיים כמו חזרה לחיי אדמה ולמסורות ומיתוסים גרמניים עתיקים, מלחמה נגד הרציונליזם והתרכזות בחיי התבוננות רוחנית ורגשית. באווירה זאת, היהודים נתפסו כזרים לפולק (Volk) הגרמני ולמנטליות הגרמנית וכנטע זר מסוכן ובוגדני. שנת 1816 התאפיינה בבצורת וברעב בחלק ממדינות גרמניה. שילוב גורמים אלו - תחושת ההשפלה מימי כיבושי נפוליאון, המתח הפוליטי שלאחר נפוליאון, ההתנגדות למתן זכויות ליהודים, התפתחות הלאומנות והרומנטיציזם הגרמני והמצב הכלכלי הקשה, הביא לאווירה אשר איפשרה את פרעות ההפ-הפ.

הפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהומות החלו ב-2 באוגוסט 1819 בעיר וירצבורג שבחבל פרנקוניה אשר במדינת בוואריה. המון שכלל פועלים, בעלי עסקים קטנים וסטודנטים פרץ לחנויות של יהודים. הרס, בזז והכה יהודים. לדברי ההיסטוריון צבי גרץ יהודים אף נרצחו. הצבא התערב ודיכא את הפרעות. יחד עם זאת נאלצו כ-400 מיהודי העיר להימלט מהעיר ולגור מספר ימים בכפרי הסביבה או באוהלים

המהומות התפשטו לערים ומדינות נוספות בגרמניה. באמברג וערים נוספות בחבל פרנקוניה ובמדינת בוואריה היו הבאות בתור. לאחריהן הגיעו המהומות ללמברג (לבוב), ביירוית, דרמשטדט, קרלסרוהה, מנהיים ופרנקפורט. פרנקפורט הייתה מקום מושבו של הברון רוטשילד אשר בבנק שלו נשמרו כספי מועצת הקונפדרציה הגרמנית. האירועים בפרנקפורט הביאו יהודים רבים ובהם משפחת רוטשילד לעזוב את העיר. השלטונות מיהרו להביא גדודי צבא לדכא את המהומות. בהיידלברג נזעקו דווקא הסטודנטים ובראשם שני פרופסורים להגן על היהודים.

מהמבורג נמלטו יהודים אל מעבר לגבול לדנמרק. אלא שגם לקופנהגן בירתה הגיעו הפרעות. גם בחבלים מסוימים של פולין פרצו פרעות באותה עת.

השפעת הפרעות על יהדות גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב היהודים היו תגובות לשני כיוונים:

  • התבוללות מוחלטת בקרב הגרמנים ואף המרת דת. הדוגלים בקו זה רצו לראות ביהודי גרמניה גרמנים לכל דבר, בעלי תרבות ומנטליות גרמנית.
  • פיתוח חברה יהודית עם תרבות יהודית חילונית, חברה מודרנית החיה כשווה לצד החברה הגרמנית אך אינה מתבוללת בה.

שניים מבכירי אנשי הרוח של גרמניה באותה העת, הסופרים ממוצא יהודי לודוויג ברנה והיינריך היינה, היו בין אלו שיחד עם יום טוב ליפמן צונץ וחבריו הקימו את האיגוד לתרבות ומדע של היהודים (Verrein fur Cultur und Weissenschaft der Juden) שמטרתו הייתה פיתוח תרבותי ומדעי חילוני בקרב היהודים.

לקריאה נוספת מומלצת[עריכת קוד מקור | עריכה]