פרעות דורוחוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקום דורוחוי על מפת רומניה

פרעות דורחוי הן פוגרום שערכו יחידות צבא רומניות ביהודי העיירה דורוחוי (Dorohoi) שברומניה, ביום 1 ביולי 1940 ובמהלכו. לפי דו"ח רומני רשמי, נרצחו בפרעות 53 יהודים ועשרות נפצעו. לדברי יהודי המקום, מספר הנרצחים נע בין 165 ל-200. מעשים אלה נעשו ברומניה, בטרם נכנסה למלחמת העולם השנייה, לפני שכרתה ברית עם גרמניה הנאצית ובטרם דרך חייל גרמני על אדמת רומניה.

הרקע לפרעות דורוחוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולטימטום הסובייטי מיום 26 ביוני 1940 אילץ את רומניה לוותר על בסרביה (Basarabia) ועל חלקים מבוקובינה (Bucovina). הפישור/הדיקטט של גרמניה ואיטליה בנושא הסכסוך של רומניה עם הונגריה על טרנסילבניה ועם בולגריה על דוברוג'ה, הביאו לקריעת חבלים נרחבים מן המולדת הרומנית והעברתם להונגריה ולבולגריה. העם הרומני, שעבר טראומה כשנאלץ לוותר על חבלים אלה ללא מלחמה, חיפש שעיר לעזאזל ומצא אותו ביהודים. במהלך נסיגת הצבא הרומני מחבלי בסרביה ובוקובינה, היו תושבים מקומיים, לא רומנים, שהפגינו את שמחתם ואף פגעו בחיילים הנסוגים. הדיווחים העדיפו להגדיר את כל אלה כ"יהודים", למרות שביניהם היו אוקראינים, רוסים, בעלי השקפות אוהדות לקומוניזם וגם פושעים ששוחררו מבתי הסוהר. סביר להניח שגם חלק מהיהודים, שסבלו מהאנטישמיות הרומנית, שמחו לקראת שינוי השלטון, אך היו גם יהודים שחששו מכך ואפילו עזבו את החבלים האלה, כדי לא לחיות תחת משטר קומוניסטי.

הרומנים המוסתים ובמיוחד החיילים הרומנים, חיפשו דרכים לנקום ביהודים. בשנת 1930 חיו בדורוחוי 15,866 תושבים, 5,788 מתוכם יהודים. בדורוחוי הייתה אווירה אנטישמית מאז ומתמיד. שנאת היהודים הוגברה מאוד בגלל מעבר שיירות הפליטים הרומנים, שעזבו את שטחי בסרביה ובוקובינה ועברו דרך דורוחוי, תוך כדי הפצת סיפורי התנכלות היהודים לרומנים.

ההכנות לפוגרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 30 ביוני חיילים משתי החטיבות שהוצבו באזור עברו מבית לבית והזהירו את התושבים הרומנים מפני ה"נקמה" שעומדת להיעשות ביהודים. הנוצרים הציבו בחלונותיהם איקונינים או שציירו על בתיהם צלבים כדי לסמנם כך שלא ייפגעו על ידי הפורעים ביהודים. היו מקומות בהם נכתב על הבתים שגרים בהם רומנים והיו שהניפו דגלי לאום רומניים. בתוך העיירה נפוצה השמועה שניתן רשות לפרוע ביהודים למשך 24 שעות.

מהלך הפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקרית בין אנשי צבא רומנים ואנשי צבא סובייטים ביישוב חרצה (Herţa) הסמוך לדורוחוי (שעבר לשלטון ברית המועצות), הרגו הסובייטים קצין רומני וחייל יהודי רומני בשם ינקו סולומון (Iancu Solomon), שניסה לגונן על הקצין. השניים הובאו לקבורה בהלוויות נפרדות. ללוויית החייל היהודי נשלחה כיתת יורים המורכבת מ-10 חיילים יהודים מהגדודים שחנו באזור. בהלוויה השתתפו גם יהודים מבני המקום. מיד לאחר שארון הקבורה הורד לבור נשמעו יריות רבות שהפחידו את היהודים המקומיים, שברחו והתחבאו בבית הטהרה. החיילים היהודים, שפנו אל שער בית העלמין הוקפו על ידי משמרות חיילים מגדוד משמר הגבול מספר 3 ובראשם קצין בדרגת קולונל. היהודים שהציצו מבית הטהרה ראו איך פורקים את החיילים היהודים מנשק ומאלצים אותם לפשוט את מדיהם. החיילים היהודים הועמדו ליד הקיר האחורי של בית העלמין ושם ירו בהם החיילים הרומנים. שבעה יהודים נהרגו במקום ושלושת הנותרים נפצעו. הרומנים שמו בידי החייל היהודי הבכיר, אמיל ברקוביץ' (Emil Bercovici), שכבר היה מת, תת-מקלע, כדי לביים ירי כלפי הרומנים. גשם חזק במיוחד, שהחל לרדת הפסיק את ההרג לזמן מה ואיפשר לחלק מהקהל היהודי לחמוק מהמקום. חיילים רומנים רבים, בפיקודו של סגן, הוציאו במכות ובאיומים את היהודים מבית הטהרה. היהודים הובלו אל תעלה מחוץ לבית הקברות. שני זקנים וילד אחד הצליחו לברוח מהתעלה לפני שהחלו היריות. החיילים המשיכו לצוד את היהודים שהסתתרו בבית העלמין בעזרת השומר הרומני של המקום.

בו-זמנית להרג בבית הקברות, חיילים שהובלו על ידי קצינים ורבי-סמלים, פרצו לתוך העיירה בצעקות "הבולשביקים באים". החיילים אנסו, שדדו, עינו ורצחו יהודים במהלך 24 שעות. חיי יהודים רבים ניצלו בגלל תשומת הלב היתרה שנתנו החיילים לשוד חפצי היהודים. נעשו מעשי אכזריות רבים, לדוגמה:

  • היהודי אברהם קלמנוביץ (A. Calmanovici) נורה לאחר שכרתו את אשכיו.
  • זוג זקנים בשם אלי ופייגה ריזל (Rizel), נרצחו לאחר שכרתו את אוזניהם.
  • ליהודיה רבקה קרויטורו (R. Croitoru) כרתו את השדיים.
  • ליהודי הרשקו קרויטורו (H. Croitoru) שפכו בנזין על הזקן והציתו אותו.

יושב ראש הקהילה המקומית, אקסלר (Axler), נחון לאחר שהצליח להוכיח לחיילים שעצרו את מרכבתו שהוא השתחרר מהצבא הרומני בדרגת קולונל וזכה לשני אותות גבורה.

יהודים שעברו ברחוב נעצרו על ידי קצינים שבדקו את תעודותיהם, כדי לוודא שמדובר ביהודים ונרצחו.

בשלב זה התחילה התערבות של חטיבת רגלים מספר 29 המקומית, שלא הייתה בסוד קשר הרצח. החטיבה שלחה פלוגה כדי לסייר בעיר ולהשיב את הסדר על כנו. לאחר שרומנים מקומיים צעקו אל החיילים ואמרו שהיהודים יורים בחיילים, נקט סגן וסילה איסצ'יאנו (Vasile Isăceanu) צעדי מנע - הוא ציווה על עשרה חיילים יהודים, שפורקו מתחמושת, לצעוד בראש היחידה. במהרה נסחפו גם חיילי יחידה זו לרדיפת היהודים ומעצרם בטענות שווא של השתתפות בירי נגד החיילים הרומנים. סגן מפקד הגדוד, מאיור סטינו (Stino), מנע מהחיילים להוציא להורג את היהודים העצורים והציל ממוות בטוח כעשרים חיילים יהודים שכבר הופשטו עירומים והמתינו להוצאתם להורג.

גשם חזק הפסיק את מעשי ההרג, אך לא את הביזה. לביזה הצטרפו גם צוענים מקומיים שגנבו ככל יכולתם מבתי היהודים והודו לחיילים (על כך שאיפשרו להם את הביזה) בשירים ובריקודים.

הפוגרום נפסק בהוראתו של גנרל קונסטנטין סנטסקו (Constantin Sănătescu), שגילה את המתרחש באקראי, כשראה יהודים פצועים. הגנרל ציווה על קולונל אילסייביץ' (Ilasievici) לערוך חקירה בנושא.

ה"טיוח"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 2 ביולי, למחרת הפרעות, רמטכ"ל צבא רומניה דיווח שחטיבה 3 "התנקמה" ביהודים בגלל הקשיים הגדולים שהיו לה עם היהודים בבסרביה. על פי הדו"ח שלו הרגו החיילים 4 יהודים, פצעו 15 ושדדו כמה חנויות.

ועדה בראשות התובע הצבאי של הקורפוס השמיני ובהשתתפות נציגי העיירה ורופאים, חקרה את האירועים. ביום 3 ביולי מצא התובע הצבאי חמישים גוויות ובהן 11 נשים, חמישה ילדים ושישה חיילים יהודים לא מקומיים שלא זוהו. התובע לא קבע את זהות הרוצחים והסתפק בקביעה שהמוות היה תוצאה של פצעי ירי. ניתן אישור לעיירה לקבור במהירות את הגוויות בגלל הריקבון המתקדם ולשם כך נשלחה פלוגת חיילים. באופן רשמי נקבע שנרצחו 53 יהודים, אך היהודים טענו, על פי פנקסי הקהילות, שמספר הנרצחים נע בין 165 ל-200. הגופות שהיו בתעלה שליד בית הקברות לא הוצאו מקברן המשותף ולא נספרו.

מפקד המשטרה המקומית, גאורגה פמפיל (Gheorghe Pamfil), חיבר דו"ח על "תקרית התכתשות" שהסתיימה במותם של כמה יהודים. מדו"ח זה לא ניתן היה להבין שהיו פרעות.

קציני חטיבה 3 הועברו לתפקידים אחרים והחטיבה עזבה את היישוב כשעגלותיה עמוסות בביזה. בין יתר הגניבות היו גם קופסאות צבע, שלא נסגרו היטב, לכן נתיב עגלות החטיבה סומן בצבעים אלה שנשדדו מהיהודים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]