פרקי דרבי אליעזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פִּרְקֵי דְּרַבִּי אליעזרראשי תיבות: פדר"א) הוא ספר מדרשים ואגדות על התורה, והוא מן החיבורים הנפוצים שבספרות האגדה היהודית. על פי המסורת החיבור מיוחס לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס ולבית מדרשו, אך במחקר מקובל שהוא חיבור פסאודואפיגרפי מתקופת הגאונים שנכתב במאה השמינית בארץ ישראל או בסביבתה.

שער מהדורת סביוניטה שכ"ז של פרקי דרבי אליעזר

שם החיבור וייחוסו לרבי אליעזר בן הורקנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור מכונה בכתבי יד ואצל חכמי ימי הביניים "פרקי (או: פרקים) דרבי אליעזר", או "פרקי רבי אליעזר" וכדומה, ולעתים "פרקי דרבי אליעזר הגדול", אבל גם "ברייתא דרבי אליעזר". חכמי ימי הביניים ייחסו את החיבור לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס, אך בעקבות יום-טוב ליפמן צונץ מקובל במחקר שפרקי דרבי אליעזר הוא חיבור פסאודואפיגרפי מאוחר בהרבה.

שני הפרקים הראשונים של החיבור מוקדשים לסיפור התקרבותו לתורה של רבי אליעזר בן הורקנוס, והסיפור משמש כמעין הקדמה לחיבור וכרקע על אודות המחבר. פרקים אלה שאובים מאבות דרבי נתן נוסח ב' פרק י"ג, ושאלת מקוריותם בפרקי דרבי אליעזר שנויה במחלוקת בין החוקרים. חוקרים רבים משערים כי פרקים אלה הם הוספה מאוחרת ואינם מקוריים בחיבור.‏[1] השערה זו מתבססת על כך שברשימת ספרים מן הגניזה הקהירית ישנה עדות על כתב יד שבו החיבור מתחיל בפרק ג'. בנוסף, באחד מכתבי היד נמצאת כותרת החיבור רק בפרק ג'. על פי השערה זו אין כל עדות פנימית בחיבור עצמו על ייחוסו לרבי אליעזר דווקא, ושם החיבור "פרקי דרבי אליעזר" נקבע משום שהוא החכם הראשון המוזכר בו בראש פרק ג': "רבי אליעזר בן הורקנוס פתח...", וכפי המקובל לקרוא את שמות החיבורים על שם החכם הראשון המוזכר בהם.‏[2] אליעזר טרייטל חולק על כך, ולדעתו אין להוציא את הפרקים מחזקתם, וזאת משני נימוקים: פרקים אלה מופיעים בכל כתבי היד השלמים של החיבור הקיימים; לשון הפרקים שונה במקצת ממקורו באבות דרבי נתן בצורה המתאימה ללשונו המיוחדת של פרקי דרבי אליעזר.‏[3]

זמן החיבור ומקומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיפת הסלע בהר הבית - אזכורה בחיבור קובע את זמן חיבורו

רבי אברהם זכות בספר יוחסין השלם מטיל ספק בייחוס המסורתי לרבי אליעזר בן הורקנוס ומעיר: "כבר ידוע שאף על פי שהוא מכונה לרבי אליעזר - האחרונים עשו פרקיו".‏[4] מי שביסס את איחורו של החיבור לראשונה הוא צונץ ובעקבותיו הדעה המקובלת במחקר היא שהחיבור נכתב במאה השמינית בערך. הראיות שצונץ מביא לכך הן: המחבר מרבה להתייחס בדרשותיו לישמעאל ולמלכות בני ישמעאל, ולגנות את שלטונם. השם ישמעאל נדרש בראש פרק ל"ב כך: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים". בסוף פרק ל' בא בחיבור החזון אפוקליפטי הבא:

רבי ישמעאל אומר: חמישה עשר דברים עתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, ואלו הן: ימדדו הארץ בחבלים, ויעשו בית הקברות למרבץ צאן אשפתות, וימדדו בהן ומהן על ראשי ההרים, וירבה השקר, ויגנז האמת, וירחק חק מישראל, ותרבה עונות בישראל, שני תולעת כצמר, ויקמל הנייר והקולמוס, ויפסל סלע מלכות, ויבנו הערים החרבות, ויפנו הדרכים, ויטעו גנות ופרדסים, ויגדרו פרצות חומות בית המקדש, ויבנו בניין בהיכל, ושני אחים יעמדו אליהם נשיאים בסוף, ובימיהן יעמד צמח בן דוד (=המשיח).

לדברי צונץ, ה"בניין בהיכל" הוא כיפת הסלע שנבנתה בהר הבית בסוף המאה השביעית ופסילת "סלע מלכות" מתייחסת לטביעת מטבעות מוסלמיות, שאף היא אירעה בסוף אותה מאה. מכך יש ללמוד שהחיבור לא נכתב לפני סוף המאה השביעית. פירקוי בן באבוי[5], שפעל בסוף המאה השמינית או בראשית המאה התשיעית, מצטט מפדר"א, ומכאן שאין החיבור מאוחר למאה התשיעית.

אשר למקום החיבור, ההתייחסות הרבה לשלטונו של ישמעאל מלמדת שהוא נתחבר באחת מארצות האסלאם – ככל הנראה בארץ ישראל או בסביבתה. דבר זה עולה גם מכך שהחיבור (בפרק ח') מדגיש ביותר את זכותם הבלעדית של חכמי ארץ ישראל לקבוע את לוח השנה, ולדבריו אפילו רועי צאן ובקר והדיוטות בארץ ישראל עדיפים על צדיקים ונביאים שבחוצה לארץ, ורק לתושבי ארץ ישראל הזכות לקבוע את לוח השנה. כמו כן מוזכרים בו מנהגים ארץ-ישראליים שונים. כך, למשל, המנהג להוציא את הבתולים באצבע שנזכר בחיבור בפרק ט"ז (מצוטט בהמשך) מוזכר במפורש בספרות החילוקים כמנהג ארץ-ישראלי.‏[6]

מבנה החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל במחקר שפרקי דרבי אליעזר הוא פרי יצירתו של יוצר יחיד, ובכך הוא שונה ממדרשי האגדה האחרים שקדמו לו (ובכלל מחיבורי חז"ל הקלאסיים), שאין להם מחבר יחיד והם מוגדרים כיצירה קיבוצית.‏[7] החיבור כולל חמישים וארבעה פרקים (או חמישים ושניים פרקים על פי חלוקה שונה מעט של הפרקים, כך למשל במהדורת היגר ובכתבי יד אחרים) שבהם דורש המחבר את פרשות התורה החל מימי הבריאה ועד קורות ישראל במדבר. בתוך כך משלב המחבר גם דרשות ופרקים שלמים על פרשות שונות מספרי הנביאים והכתובים.

שאלת שלמות החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור כפי שהוא בידינו היום הוא בעל מבנה חסר, והשאלה אם כך נכתב או שמא במשך הדורות אבדו ממנו פרקים שנויה במחלוקת בין החוקרים. צונץ היה הראשון שחשף את הבעייתיות של מבנה החיבור: ראשית, הוא מצא שהטקסט (בדפוסים הרגילים, שהיו לפניו) מסתיים במקום בלתי אפשרי – באמצע עניין ממש. בנוסף על כך הוא הצביע על שני קווים מבריחים, דהיינו, מעין שני יסודות שעליהם מבסס המחבר את פרקי החיבור השונים, שהם חסרים בסופם:

  • בראש פרק י"ד מביא המחבר מסורת על אודות ירידת אלוהים לארץ עשר פעמים, והירידות הללו מתוארות בהמשך, כל ירידה במקומה – אבל הירידה האחרונה היא הירידה השמינית (בפרק נ"ד), ואילו שתי הירידות האחרונות חסרות.
  • החל באמצע החיבור מסתיימים חלק מהפרקים במטבעות ברכות מתוך תפילת שמונה עשרה. הברכה הראשונה, "מגן אברהם", מופיעה בסוף פרק כ"ז, הברכה השנייה באמצע פרק ל"א, וכך הלאה. אבל הברכה האחרונה היא ברכת רופא חולים, ושאר הברכות חסרות. מכאן ביקש צונץ להעלות בהיסוס את ההשערה שהחיבור לא שרד בשלמותו.

רד"ל חיזק את השערת צונץ ובהקדמה לפירושו הביא למעלה מתריסר ציטוטים מפדר"א בכתבי חכמי ימי הביניים, שאינם נמצאים בחיבור הקיים כיום – ומכאן הוא למד שבעבר היה החיבור שלם ומלא יותר, והיו בו פרקים נוספים. לדעת רד"ל, שבעת פרקי רבי אליעזר שצורפו למדרש סדר אליהו מקורם בחיבור זה. הוא מבסס את הצעתו על דבריהם של בעל הרוקח (רבי אלעזר מוורמייזא) ושל בעל ילקוט שמעוני, שמצטטים משבעה פרקים אלו תוך כדי שהם מכנים אותם לעתים "פר"א" (פרקי רבי אליעזר).

צילום עותק פדר"א האישי של חיים מאיר הורוביץ, והיא דפוס ונציה (הדפוס השני) עם חילופי נוסח והשלמות מכתבי יד. בשוליים הצפופים שבתחתית העמוד ניתן להבחין שהורוביץ השלים את החסר על פי כתבי יד (הדף נדפס לראשונה אצל ורטהיימר, והוא כלול במהדורת תשס"ה-תשס"ו)

תפיסה זו של צונץ ושל רד"ל, שלפיה אבדו מהחיבור המקורי פרקים וחלקים במהלך הדורות, נפוצה ביותר במחקר. טרייטל חולק על כך, ולדעתו החיבור כפי שהוא כיום יצא כך מתחת ידי המחבר, ומעולם לא היו בו פרקים נוספים. לטענתו, בדיקה מקיפה של כל כתבי היד של פרקי דרבי אליעזר והתחקות אחר סגנונו המיוחד של החיבור מערערת את השערת צונץ ורד"ל, ובדיקה מדוקדקת של הציטוטים שרד"ל מסתמך עליהם מעלה כי רובם ככולם אינם ציטוטים מפרקי דרבי אליעזר.‏[8] טענת צונץ שהחיבור נקטע באמצע עניין מתבססת על מהדורת דפוס משובשת, שנדפסה על פי כתב יד שהיה חסר בסופו קטע גדול שמצוי בכל שאר כתבי היד השלמים, ושם באה הדרשה במלואה וכן דרשות נוספות.

אשר לטענת צונץ בדבר ה"קווים המבריחים" הקטועים, מצביע טרייטל על כך שחסרות שתי חתימות ברכות גם באמצע – ברכת הסליחה וברכת הגאולה – ושלפיכך סביר יותר להניח שלא עלה בידי המחבר עצמו להשלים את יצירתו. ראיה נוספת לעניין זה היא ברכת "על הגרים גרי הצדק" הארץ-ישראלית הנמצאת כבר בפרק י' (והיא ברכה שאמורה הייתה להיות הרבה לאחר הברכה המופיעה אחרונה בחיבור), שכשלעצמו נראה תלוש מההקשר הכללי, מה שמעלה אפשרות שהמחבר תכנן חיבור ארוך יותר וכבר הכין את הפרק הזה מראש, אך שמשלא עלה בידו להשלים את תוכניתו המקורית, סיפח את הפרק למקום שנראה לו ההולם ביותר.

לדעת טרייטל אפשר למצוא לטענה שהחיבור חסר מראשיתו רמז בדרשה החותמת את החיבור:

רבי יוסי אומר אם ישכור אדם פועל זריז ויקיפהו ויתן לו שכרו מושלם מה טובה מחזיקין לזה? אבל אם ישכור אדם פועל עצל ויקיפהו ויתן לו שכרו מושלם – ודאי לזה מחזיקין טובה. כך אמר שלמה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים, אברהם ויצחק ויעקב פועלין זריזין היו, אתה נתת להן שכרם מושלם – משלהם נתת להם. אבל אנו פועלין עצילין אנחנו וכשתרפאנו תתן לנו שכרינו מושלם וודאי יהיו הכל מקלסין אותך ומברכין אותך ואומרין לך ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל.

להשערת טרייטל, סיום החיבור בדרשה זו אינו מקרי, אלא בכך מבקש המחבר לרמוז לקורא שלא עלה בידו לסיימו והחיבור תם ולא נשלם.‏[9]

הסוגה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקי דרבי אליעזר שונה מן הספרות המדרשית הקלאסית: אין בו דרשות על כל פסוק ופסוק (כמו שיש למשל בבראשית רבה ובשיר השירים רבה) והוא גם אינו ערוך על פי פרשות ועניינים נבחרים (כמו ויקרא רבה או פסיקתא דרב כהנא למשל). אף על פי שנתחבר בידי אדם אחד אין הוא עשוי מקשה אחת ויש בו סגנונות שונים, ולפיכך החוקרים אינם תמימי דעים בשאלה לאיזה סוגה יש לשייך את החיבור. יוסף היינימן ואחרים נוטים לראות את פדר"א כקרוב לסוגה המכונה "מקרא משוכתב" (סוגה שלהּ שייכים כמה מהספרים החיצוניים, כגון ספר היובלים וספר הישר המאוחר), שכן היסוד הזה של שכתוב סיפורי מקרא בהרחבות דרשניות, בקיצורים ובשינויי סדר, בולט בחיבור ביותר. רינה דרורי חולקת על היינימן, ולדעתה לפנינו מדרש חכמים רגיל. היא מבליטה את דרכו של החיבור לייחס דרשות רבות לחכמים שונים ואת שימושו המרובה במונח המדרשי "שנאמר", המופיע בו פעמים רבות. רחל אדלמן מציעה לראות את החיבור כ"מדרש סיפורי".

החיבור ופרקיו - מבט כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקי דרבי אליעזר אינו בעל מבנה אחיד ומסודר. החיבור נפתח בשני פרקים המספרים את תולדותיו של רבי אליעזר בן הורקנוס. בפרק ג' באות דרשות אודות ימי הבריאה, ומכאן ואילך הוא משכתב פרשות מספרי בראשית ושמות. שני הפרקים האחרונים (נ"ג-נ"ד) הם חטיבה שעוסקת בענייני לשון הרע – "הלשנה", בטרמינולוגיה הייחודית של החיבור; חטיבה זו מסתיימת בדרשות על ההלשנה של בני ישראל בסיפור נחש הנחושת, והדרשה האחרונה כוללת את משל הפועלים הזריזים והפועלים העצלים.

החיבור משכתב ומרחיב את ספרי בראשית ושמות בעיקר, פעם באריכות ופעם בקצרה, אבל אין הוא דורש את כל ספר בראשית, והוא גם אינו צמוד תמיד לסדר המקרא. מדי פעם עורך המחבר את דרשותיו על פי חטיבות נושא, ועובר גם לדרוש פרשות שונות מן הנביאים ומן הכתובים. לדוגמה, המחבר מקדיש את עשרים הפרקים הראשונים לדרשות על פרשת בראשית, ובאמצע פרק כ"ב הוא עובר לפרשת נח. אבל בתוך כך הוא משלב פרק שלם לסיפור קורותיו של יונה במעי הדג (פרק י'); ושני פרקים שלמים (ט"ז-י"ז) הם חטיבה שעניינה גמילות חסדים לחתנים ולאבלים. בהמשך, כשבא המחבר לספר את תולדות אברהם אין הוא הולך על פי סדר המקרא אלא מעדיף לסדר את קורות אברהם על פי מסורת "עשרה הניסיונות" שנתנסה בהם אברהם. הפרקים האחרונים של ספר בראשית (יהודה ותמר, התוודעות יוסף לאחיו ועוד) אינם נזכרים בחיבור כלל, ומאידך גיסא המחבר משלב בחיבורו את מגילת אסתר בהרחבה רבה (פרק נ').

שמות החכמים בחיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרשות רבות בחיבור מיוחסות לרבי אליעזר ולחכמים שונים שחלקם מאוחר בהרבה לרבי אליעזר בן הורקונוס. רד"ל, שביקש להגן על התפיסה המסורתית המייחסת את החיבור לרבי אליעזר, טען שרוב השמות שנראים כשמות אמוראים הם בעצם שמות תנאים בעלי שם דומה. הוא ייחס את גיבוש החיבור לבית מדרשו של רבי אליעזר שפעל גם בדורות שאחריו, ואת שמות החכמים המאוחרים הסביר כתוספות מאוחרות שחדרו לחיבור. דעה זו אינה מקובלת במחקר.‏[10] מאז צונץ מקובל לראות את הייחוסים הללו כפסאודואפיגרפיים. כך למשל בפרק מ"ג מספר החיבור בהרחבה על מעשיהם של ריש לקיש ורעיו ועל חזרתו בתשובה, כשאת דברי השבח על ריש לקיש הוא שם בפיו של התנא בן עזאי שחי דורות רבים לפניו. דוגמה נוספת: רבי לויטס איש יבנה נזכר פעם אחת ויחידה במשנת אבות ושוב אין הוא נזכר בשום מקור תלמודי, אבל החיבור מצטט מפיו דרשות אחדות שבמקורות קדומים הן מיוחסות לחכמים אחרים.

מקורות החיבור וזיקתו לספרות לא-תלמודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור שואב את מסורותיו מן המקורות התלמודיים: משנה ומדרשי אגדה ארץ-ישראליים.‏[11] אף שהחיבור הוא ארץ-ישראלי, במספר מקומות נראה שאף התלמוד הבבלי שימש לו כמקור.‏[12] החיבור מרבה להשתמש גם בספרות לא-תלמודית, וזו אחת מהתופעות המייחדות אותו.

זיקתו לספרות החיצונית של ימי בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור כולל מסורות אגדה המשתלשלות מהספרות החיצונית של ימי בית שני. כך למשל בפרק כ"ב מזהה פדר"א את "בני האלהים" שנזכרו בבראשית (ו', א) עם המלאכים שנפלו מן השמים, כרווח בספרות החיצונית, ובניגוד לדעת חכמים, שהתנגדו נחרצות לפירוש זה.‏[13]

זיקתו לספרות האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאגדה על אודות גירוש הגר וישמעאל (פרק ל') יש רקע מוסלמי ברור, כפי שעולה משמות הנשים עיישה (כשם אשתו של מוחמד) ופאטמה (כשם בתו של מוחמד), המיוחסות בידי המחבר לנשותיו של ישמעאל (אגדה זו קיימת גם בתרגום המיוחס ליונתן, וראו להלן). לאגדה זו מקבילות מוסלמיות, והדעה הרווחת שמקורה מוסלמי. לדעת שוסמן, מקור הסיפור יהודי.‏[14]

זיקתו לתרגום המיוחס ליונתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשרות רבות של מקבילות קיים דמיון עז, לעתים עד כדי זהות מילולית, בין פרקי דרבי אליעזר ובין התרגום הארמי לתורה המיוחס ליונתן (תרגום שחובר כנראה בערך באותה תקופה ואזור שבהם חובר פדר"א), ועמד על כך לראשונה צונץ. רד"ל סבור שהתרגום תלוי בחיבורנו ושואב ממנו, וכך סבור גם אביגדור שנאן, אבל לא כל החוקרים מקבלים הכרעה זו.‏[15]

זיקתו לפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחיבור גם זיקה לפיוט הארץ-ישראלי הקדום, הבאה לידי ביטוי הן במסורות משותפות הן בקרבה הלשונית.‏[16] כך, למשל, המסורת הנזכרת בחיבור (פרק מ"ו) שיש לעמוד על הרגליים ביום כיפור משום שישראל דומים ביום זה למלאכים, קרובה למסורת הפייטנים יניי ורבי אלעזר בירבי קליר. (על הקרבה הלשונית ראו להלן.)

הלכה חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים החיבור מציע מסורות שאין מקורן בהלכה ובמסורת הרבנית. להלן דוגמה אחת: החיבור משתמש בדרשותיו כדי לנגח את השלטון החדש – האסלאם – והוא מוצא במקרא רמזים בגנותו של ישמעאל. העובדה שישמעאל נולד לפני שאברהם נימול משמשת בידיו כלי לניגוח, וכך הוא דורש בפרק כ"ט את הכתוב "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת-פִּרְיוֹ" (ויקרא י"ט, כג):

אין עץ האמור כאן אלא עץ הגפן; אם אינן כורתין את עץ ערלתו, כל הפירות שהוא עושה - עוללות קטופין ולא טובים למראה, ונפסל יינו מעל גבי המזבח (דהיינו, אסור להביא אותו כנסכים בבית המקדש); ואם כורתין את עץ ערלתו, כל פירות שהוא עושה - טובים למראה, ונבחר יינם על גבי המזבח. כך אבינו אברהם, עד שלא נימול - הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח, וכשנימול - הפרי שעשה טוב במעשיו ונבחר יינו על גבי המזבח כיין נסך (דהיינו יין של נסכים), שנאמר "וְיַיִן לַנֶּסֶךְ" (במדבר ט"ו, ה).

בכך מסביר המחבר מדוע נבחר דווקא יצחק להיעקד על המזבח ולא ישמעאל: מכיוון שישמעאל הוא "בן הערלה" (כך מתבטא המחבר במפורש בפרק ל"א על ישמעאל), דהיינו שהוא נולד לאברהם כאשר היה עדיין ערל. אבל ההלכה כאן היא חריגה ביותר ואינה ידועה משום מקום בספרות התלמודית. על פי האמור כאן, איסור ערלת העץ מתבטא בכך שיש לכרות את פירות העץ בשלוש השנים הראשונות; דבר זה אינו מתאים להלכה הרבנית – אבל מסורת זו עולה בקנה אחד עם המסורת המובאת אצל פילון האלכסנדרוני ואצל החכם הקראי יפת בן עלי.‏[17]

הלכה ומנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לדרשות האגדה הרגילות, שהן עיקר מניינו ובניינו של החיבור, מכיל פדר"א גם תכנים אחרים. במיוחד יש לציין את הפרקים העוסקים בענייני אסטרונומיה ובקביעת לוח השנה. פדר"א הוא החיבור העברי המוכר הראשון‏[18] שמזכיר את מחזור העיבור של שבע פעמים בתשע עשרה שנים (פרק ח'). ההלכה והמנהג תופסים בחיבור מקום מרכזי ביותר. מחבר פדר"א נוהג לארוג את סיפורי האגדה שלו מתוך מטרה ברורה‏[19] לבסס את מנהגי זמנו ומקומו. הוא רגיל לייחס מנהגים שונים לימי המקרא, ומתוך כך הוא מסיק: "מכאן התקינו חכמים..." ולשונות כיוצא באלה. וכך מתאר פדר"א בפרק ט"ז את מעשיו של יצחק ונישואיו עם רבקה:

רבי ישמעאל אומר: אמר אברהם ליצחק בנו, העבד הזה חשוד על העבירות הוא ומרמה בידו, שנאמר: "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב" (הושע י"ב, ח), ראה שמא נגע בצינור. אלא הבא את הנערה האוהלה, והוצא את בתוליה באצבע. אם טהורה בבתוליה – הרי היא לך מפי הגבורה. הכניסה האוהלה, והוציא את בתוליה באצבע, והראה אותן לאברהם אבינו, ואחר כך לקחה, שנאמר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כ"ד, סז)... וכך היו ישראל נוהגין להוציא את הבתולים באצבע.

בסיפור אגדה זה מבקש המחבר לחזק את מנהג מקומו שהיו מוציאים את הבתולים באצבע.

כיסא אליהו הנביא, מנהג שמקורו בחיבור

גם מנהג כיסא של אליהו בברית מילה נזכר לראשונה בפרקי דרבי אליעזר (סוף פרק כ"ט):

אמר לו הקדוש ברוך הוא (לאליהו): לעולם אתה מקנא, קנאת בשיטים על גילוי עריות... וכאן אתה מקנא. חייך, שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים שיהיו עושים מושב כבוד למלאך הברית.

מנהגים נוספים שמקורם בפרקי דרבי אליעזר והובאו משם לספרות ההלכה: מנהג לעמוד על הרגליים במשך כל יום הכיפורים,‏[20] הסתכלות בציפורניים בעת ההבדלה,‏[21] אבלים הולכים לבית הכנסת בשבת,‏[22] חתן לא יוצא לבדו לשוק,‏[23] תקיעת שופר באלול.‏[24]

האגדות בחיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן דוגמאות אחדות ממסורותיו של החיבור שמתוכן ניתן לעמוד על דרכו ועל סגנונו המיוחד.

המקרא אינו מספר את קורותיה של דינה בת יעקב לאחר שנאנסה. החיבור משלים את החסר, ובתוך כך הוא גם מבהיר שיוסף לא נשא אישה מבנות מצרים אלא אישה ממשפחתו – אסנת בת דינה. וכך הוא אומר בראש פרק ל"ח:

"וּבָא אל הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" (עמוס ה', יט) – וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש? זה שכם בן חמור. שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאה לחוץ, מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים, ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת.

ואמרו בני ישראל להורגה, שאמרו: עכשיו יאמרו כל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב. מה עשה יעקב? הביא ציץ של זהב ושם הקודש כתוב בו ותלה על צווארה, ושלחה והלכה לה. והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבית פוטיפרע, שהייתה אסנת ראויה ליוסף לאישה, והייתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת. וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה, שנאמר "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה" (בראשית מ"א, מה).

כך דרכו של החיבור במקומות נוספים לזהות קשר משפחתי בין דמויות שהוזכרו במקרא בהקשרים נפרדים. למשל לפי החיבור, בעלת האוב שהלך אליה שאול הייתה אמו של אבנר בן נר; האישה הצרפית מסיפורי אליהו הייתה אמו של יונה הנביא; האישה השונמית מסיפורי אלישע הייתה אחותה של אבישג השונמית ששירתה את דוד; האיש שנגעו עצמותיו בקבר אלישע וחיה הוא שלוּם בן תקווה בעלה של חולדה הנביאה, והוא גם אביו של חנמאל בן שלוּם בן דודו של ירמיהו הנביא.

אגדה אופיינית נוספת בחיבור מספרת על ביקוריו של אברהם אצל בנו ישמעאל לאחר שנאלץ לגרש אותו במצוות שרה:

שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב, ועיישה שמה. לאחר שלוש שנים רצה אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם את אשתו של ישמעאל. אמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: יצא הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומעט מים, כי עייפה נפשי מדרך המדבר. אמרה לו: אין לי לא לחם ולא מים. אמר לה: כשיבוא ישמעאל מן המדבר, הגידי לו שבא זקן אחד מארץ כנען לראותך, ואמר חלף מפתן ביתך שאינה טובה לך. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדברים הללו, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה. ושלחה אמו ולקחה לו אישה מבית אביה, ופאטמה שמה. ולאחר שלוש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה כפעם הראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם אשתו של ישמעאל. ואמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומעט מים, כי עייפה נפשי מדרך המדבר. הוציאה ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו, שנאמר: "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים" (תהילים ק"ג, יג).

גם במקומות נוספים מכנה החיבור שמות לדמויות אנונימיות במקרא. לאמו של אברהם הוא קורא עתריי (בניגוד למה שמוזכר בתלמוד ששמה היה אמתלאי‏[25]), לאשתו של לוט - עירית, לביתו של לוט - פליטת, ולחכמים שהורו לכותים את "משפט אלוהי הארץ" - רבי דוסתאי ורבי ינאי.

מספר אגדות שמקורן בפרקי דרבי אליעזר התפרסמו במיוחד, על ידי כך שרש"י הביא אותן בפירושו למקרא:

  • מות שרה נגרם על ידי סמאל שסיפר לה על עקידת יצחק, ופרחה נשמתה (פרק ל"ב).
  • ההסבר לכך שרבקה ביקשה מיעקב להביא שני גדיי עזים כדי להכין מטעמים ליצחק: "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא להקריב אחד קרבן פסחים, ואחד עשה מטעמים" (פרק ל"ב).
  • היבוסים ששלטו בירושלים בתקופת דוד היו צאצאיהם של החתים, והברית שאברהם כרת אתם כשקנה את מערת המכפלה היא זו שמנעה את כיבוש העיר מאתם בתקופת השופטים. (פרק ל"ו; הובא ברש"י על ספר דברים י"ב, י"ז)
  • כשהספינה שהיה בה יונה נטרפה בים, ראו המלחים ששאר הספינות בים שטות במים רגועים, ורק הים שסביבם סוער (פרק ט).

הרמב"ם הקדיש פרק שלם במורה נבוכים (חלק ב', פרק כ"ו) לדון באגדה אחת מפרקי דרבי אליעזר שלדבריו היא המאמר התמוה ביותר שראה בכל הספרות היהודית: "שמים מאי זה מקום נבראו? מאור לבושו שהוא לבוש... הארץ מאי זה מקום נבראת? משלג שתחת כיסא כבודו" (פרק ג'). הרמב"ם התקשה מבחינה פילוסופית להבין מה היה הצורך של המחבר להניח שהעולם נברא מחומר קדום יותר.‏[26] גם הרמב"ן בפירושו על התורה נדרש להסביר את המדרש הזה.‏[27]

סגנון ולשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו של החיבור הוא ייחודי. המחבר רגיל להתנסח בסגנון המקרא‏[28] ובסגנון הפיוט הקלאסי שקדם לו אך במעט.‏[29] להלן כמה דוגמאות:

  • האישה מכונה בחיבור "עזר". כך למשל מונה החיבור את ארבעת הזוגות שקבורים במערת המכפלה: "אדם ועזרו, אברהם ועזרו, יצחק ועזרו, יעקב ועזרו" (סוף פרק כ);
  • עשרה הניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו מכונים בחיבור בלשון יחיד "נס": "הנס הראשון; הנס השני";
  • בית קברות מכונה "בית מלון" (וכך מתנסח גם הפייטן יוסי בן יוסי); לאחר שאדם הראשון גורש מגן עדן אומר החיבור: "ישב אדם ודרש בלבו, ואמר: "כי ידעתי מוות תשיבני ובית מועד לכל חי" (איוב לג כג), עד שאני בעודי, אבנה לי בית מלון לרבצי";‏[30]
  • לעתים משתמש החיבור בסמיכות נרדפים כדרך שנמצא אצל הפייטנים. כך למשל במקום "עץ" כלשון המקרא או "אילן" כלשון חכמים הוא מעדיף לומר: "עץ אילן": "עץ אילן עושה פרי למינו" (פרק ה).

בפרק מ"א מתאר החיבור את מעמד הר סיני בסגנון נשגב זה:‏[31]

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך
יצא קול ראשון
השמים והארץ רעשו
והימים והנהרות ברחו
ההרים והגבעות נתמוטטו
וכל האילנות כרעו
והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם

להלן דוגמאות לשימושי לשון ייחודיים שאין כמותם ביתר הספרות המדרשית: המונח "ולא עוד אלא" משמש לעתים קרובות בחיבור בהוראת "דבר אחר" ובהוראת "ויש אומרים", ולא בהוראה הרגילה שלו של תוספת וחידוש על מה שנזכר לפניו.‏[32] בספרות המדרשית משתמשים במילה "נימים" למיתרי הכינור, ואילו מחבר פדר"א מכנה אותם "נבלים"; כך בפרק י"ט הוא מציין שהכינור שניגן בו דוד היה בעל עשרה "נבלים", והכוונה היא למיתרים.

תפוצת החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקי דרבי אליעזר הוא ממדרשי האגדה הנפוצים ביותר. הוא מצוטט רבות בכתביהם של גאונים וראשונים מכל תפוצות ישראל, זכה לכתבי יד ודפוסים רבים ביותר (ראו להלן) וכמה מנהגים הנפוצים היום מקורם בחיבור זה (ראו לעיל). כבר רבנו תם עמד על חשיבותו של החיבור בענייני מנהג, וראה אותו כאחד מן המקורות הקדומים בני הסמכא ש"הרבה מנהגים בידנו על פיהם".‏[33]

כתבי יד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדר"א בולט בין מדרשי האגדה במספר הרב של כתבי היד שזכה בהם. במכון לתצלומי כתבי יד עבריים בירושלים מקוטלגים למעלה ממאה כתבי יד של החיבור. מהם שלמים ומהם למחצה, לשליש ולרביע. כמו כן שרדו מעט קטעי גניזה. כתבי היד המרובים נבדקו לראשונה בידי לואיס בארת (Lewis M. Barth), והשינויים הרבים בין כתב יד אחד למשנהו גרמו לו לתהות שמא יש לפנינו חיבורים דומים אך לא זהים שנקבצו תחת שם זהה. על פי מחקר פילולוגי של טרייטל, כתבי היד העיקריים של החיבור – שמספרם מסתכם בלמעלה משני תריסרים – מתפלגים עקרונית לשלושה ענפי נוסח, בנוסף לכתבי יד נוספים שזיקתם לענפי הנוסח השונים אינה מובהקת. לחלק ניכר מכתבי היד אין ערך טקסטואלי משום שהועתקו מן הדפוסים השונים ומכתבי יד אחרים.

שני כתבי יד של החיבור סרוקים באתר האינטרנט של לואיס בארת‏[34].

מהדורות דפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז המצאת הדפוס נדפס החיבור יותר מחמישים פעמים.‏[35] הוא נדפס לראשונה בקושטא בשנת ה'רע"ד, ולאחריו בוונציה בשנת ה'ש"ד עם תיקונים של חלק מהשיבושים שנפלו בדפוס הראשון. כל הדפוסים האחרים מקורם בדפוס ונציה. הדפוסים הנפוצים בימינו סובלים מצנזורה קשה (גם במהדורה החדשה והמושקעת שיצאה לאור על ידי הוצאת זיכרון אהרן בשנת תשס"ה-תשס"ו נותרו שיבושים קשים שמקורם בצנזורה).

מהדורות מחקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל היגר פרסם מהדורה בכתב העת "חורב" והיא כוללת חילופי נוסח מכתבי יד אחדים, אך כולם קרובים יחסית לכתב היד שבגוף המהדורה. בכתב היד שעומד ביסוד מהדורה זו נפל שיבוש משמעותי בפרקים ל"ה-ל"ו שנבע מסדר שגוי של דפי כתב היד שממנו הועתק. מהדורת פדר"א של פרויקט השו"ת מבוססת על מהדורת היגר. קיימת גם מהדורה אלקטרונית במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, המבוססת על כתב יד תימני, כשהשיבושים הגלויים שנפלו בכתב היד מתוקנים בדרך כלל על פי כתבי יד תימניים אחרים.

עד כה לא זכה החיבור למהדורה מדעית. חיים מאיר הורביץ התעתד להוציא מהדורה חדשה של החיבור אך הדבר לא יצא אל הפועל. בשנת תשל"ב יצא לאור טופס פדר"א האישי שלו והוא דפוס ונציה עם חילופי נוסח מכתבי יד אחרים וכן מאות מראי מקומות לכתבי הראשונים הדנים בחיבור, שנרשמו בשולי הדפים.

פירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון יצחק אברבנאל כתב במאה ה-14 פירוש ארוך על פרק כ"ט בפרקי דרבי אליעזר העוסק בברית בין הבתרים ובארבע המלכויות, וזהו החלק הראשון של הספר "ישועות משיחו". הפירוש הסדיר הראשון לחיבור הוא זה של רבי אברהם אהרן ברודא שנדפס בווילנה בשנת תקצ"ח, והוא ידוע בשם "ביאור מספיק". פירוש חשוב ומקיף על החיבור נכתב בידי רבי זאב וולף איינהורן בשנת תקצ"ט תחת השם "מדרש תנאים".

הפירוש המעמיק והמקיף ביותר לפדר"א הוא זה של רבי דוד לוריא (רד"ל) שיצא לאור בוורשה בשנת תרי"ב (1852). פירוש זה כולל דיונים נרחבים במקורות וכן מקבילות מן הספרות התלמודית הענפה לדרשות החיבור, ולא פוסח גם על פרטים ופרטי פרטים הן מצד התוכן והן מצד הלשון. בהקדמה הוא כותב שבהתאם לכך שהחיבור שימש רבות את המקובלים הראשונים, קיימות לדעתו מקבילות רבות בין פרקי דרבי אליעזר לספר הזוהר ולכתבי האר"י ותלמידיו, ובפירושו הוא עורך השוואות רבות כאלו. המהדורה כוללת הגהות ותיקונים רבים לנוסח הדפוס שעמד לפניו, שנעשו על פי גרסות הילקוטים השונים, מובאות בספרות הראשונים ועל פי סברה, אך רק חלקן מקובלות על החוקרים.‏[36]

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור תורגם ללטינית בידי וִילֶם הֶנְרִיקוּס ווֹרְסְטיּוס (Willem Henricus Vorstius) בשנת 1644. תרגום אנגלי של פדר"א על פי כתב יד נעשה בשנת 1916 בידי ג'רלד פרידלנדר (Gerald Friedlander), שגם צירף למהדורה מעט חילופי נוסח, וכן פירוש ומראי מקומות נרחבים למקורות ומקבילות מן הספרות החיצונית. בשנת 1983 תרגמו מרק-אלן ואקנין (Marc-Alain Ouaknin) ואֵריק סְמילֶביץ' (Eric Smilévitch) את החיבור לצרפתית. מיגל פרס פרננדס (Miguel Perez Fernandez) תרגם את החיבור לספרדית בשנת 1984. בשנת 2004 תורגם הספר לגרמנית על ידי דאגמר בֶּרְנֶר-קליין (Dagmar Börner-Klein), ויצא לאור בברלין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים על פרקי דרבי אליעזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב אלבוים, "המליצה המוטיב והעניין: לדרך עיצובו של הסיפור בפרקי דרבי אליעזר", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, יג-יד (תשנ"ב), עמ' 99–126.
  • יעקב אלבוים, "משיחיות בפרקי דרבי אליעזר אפוקליפסה ומדרש", תעודה יא (תשנ"ו), עמ' 245–266.
  • יוסף היינימן, אגדות ותולדותיהן: עיונים בהשתלשלותן של מסורות, ירושלים: כתר, תשל"ד, עמ' 181 ואילך.
  • שלמה אהרן ורטהיימר, "פרק האחרון מפרקי רבי אליעזר", בתי מדרשות, א, מהדורה חדשה (ירושלים: תשכ"ח), עמ' רלח-רמג.
  • אליעזר טרייטל, פרקי דר' אליעזר: נוסח, עריכה ודוגמת סינופסיס של כתבי היד, האוניברסיטה העברית ויד יצחק בן צבי, ירושלים תשע"ג 2012. ISBN 9789652173447.
    הספר הוא הדפסה מחודשת של עבודת הדוקטור שהוגשה באותו שם לסינט של האוניברסיטה העברית במרחשוון תשע"א [2010].
  • יום טוב ליפמן צונץ (עם השלמות של חנוך אלבק), הדרשות בישראל, ירושלים: תש"ז, פרק טז, עמ' 134–140.
  • אביבה שוסמן, מקורו היהודי ומגמתו של סיפור ביקורי אברהם אצל ישמעאל, תרביץ מט (תש"מ), עמ' 325–345.
  • דינה שטיין, מימרה, מגיה מיתוס: פרקי דרבי אליעזר לאור מחקר הספרות העממית, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשס"ה.
  • דינה שטיין, "פרקי דרבי אליעזר וסדר אליהו: הערות מקדימות על פואטיקה ומרחב מדומיין במדרש המאוחר", מחקרי ירושלים בספרות עברית כד, תשע"א (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • אביגדור שנאן, "בין מדרש לתרגום, על תרגום התורה המיוחס ליונתן ומדרש פרקי דרבי אליעזר", תעודה יא (תשנ"ו), עמ' 231–243.
  • Rachel Adelman, The Return of the Repressed: Pirque de-Rabbi Eliezer and the Pseudepigrapha, Leiden Brill, 2009
  • Robert Hayward, "Pirqe de Rabbi Eliezer and Targum Pseudo Jonathan", Journal of Jewish Studies, 42 (1991), pp. 215-246
  • Bernhard Heller, "Muhammedanisches und Antimuhammedanisches in den Pirke Rabbi Eliezer", Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, LXIX (1925), pp. 47-54.
  • Steven Daniel Sacks, Midrash and Multiplicity: Pirke de-Rabbi Eliezer and the Renewal of Rabbinic Interpretive Culture, 2009.

מחקרים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רינה דרורי, ראשית המגעים של הספרות העברית עם הספרות הערבית במאה העשירית. תל אביב: המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי יד ודפוסים של פרקי דרבי אליעזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות
פרקי דרבי אליעזר (חלק ראשון), הופיע בתוך כתב-עת "חורב", ניו-יורק, אלול תש"ד / 1944, באתר HebrewBooks
פרקי דרבי אליעזר (המשך), פרקים י- כה, הופיע בתוך כתב-עת "חורב", ניו-יורק, ניסן תש"ו/ 1946, עמ' 94 -166, באתר HebrewBooks
פרקי דרבי אליעזר (המשך), מפרק כו עד סופו, הופיע בתוך כתב-עת "חורב", ניו-יורק, אלול תש"ח / 1948, עמ' 185 - 294, באתר HebrewBooks

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ"ב לרנר, עיונים ברשימת ספרים מהגניזה, תעודה א (תש"ם) עמ' 49
  2. ^ קיסטר, עיונים באדר"ן, עמ' 15
  3. ^ טרייטל, פרקי דרבי אליעזר, נוסח, עריכה ודוגמת סינופסיס של כתבי היד, ירושלים תשע"ג, עמ' 26-25
  4. ^ אברהם זכות, ‏ספר יוחסין, באתר HebrewBooks
  5. ^ גינצברג, גנזי שכטר, עמ' 544
  6. ^ מרדכי מרגליות, החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל, עמ' 87, 160.
  7. ^ אלבוים, עיצוב הסיפור בפדר"א, עמ' 125; יהלום, אז באין כל, עמ' 47
  8. ^ טרייטל, שם, עמ' 32-30.
  9. ^ טרייטל, שם, עמ' 39-38.
  10. ^ בהקדמתו לחיבור ובעשרות מקומות בגוף הפירוש מתאמץ רד"ל רבות להוכיח ולתרץ את התפיסה המסורתית הרואה בפדר"א חיבור שהוא ביסודו תנאי, אבל אלבק, השלמות לצונץ, עמ' 423 מתנגד לכך בחריפות.
  11. ^ רד"ל בפירושו מרבה לציין למקורות אלה.
  12. ^ אלבק, השלמות לצונץ, עמ' 422 הערה 47.
  13. ^ דוגמאות רבות לזיקה זו מביא אלבק בהשלמותיו לחיבורו של צונץ.
  14. ^ לכל זה ראו: אביבה שוסמן, "מקורו היהודי ומגמתו של סיפור ביקורי אברהם אצל ישמעאל", תרביץ מט (תש"מ) עמ' 345-325.
  15. ^ טרייטל, שם, עמ' 230 ואילך, מראה שיש גם מקרים הפוכים שבהם פדר"א תלוי בתרגום.
  16. ^ יוסף יהלום, אז באין כל, ירושלים: תשנ״ז, עמ' 46–54.
  17. ^ אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו, חלק ג, עמ' 259; טרייטל, שם, עמ' 243–244.
  18. ^ אברהם אפשטיין, מקדמוניות היהודים, עמ' יז-כא
  19. ^ אלבק, השלמות לצונץ, עמ' 138.
  20. ^ בית יוסף, אורח חיים, סימן תרי"ט
  21. ^ טור, אורח חיים, סימן רצו
  22. ^ בית יוסף, יורה דעה, סימן שצג
  23. ^ בית יוסף, אבן העזר, סימן סד
  24. ^ על המנהגים השונים ועל המנהג המיוחס לחיבורנו ראו בדף השיחה סעיף 18
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'
  26. ^ רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב, פרק כו
  27. ^ פירוש הרמב"ן על התורה, ספר בראשית, פרק א', פסוק ז'
  28. ^ רד"ל בפירושו מרבה להביא דוגמאות לכך.
  29. ^ טרייטל, שם, עמ' 267 ואילך.
  30. ^ עמד על כך אהרן מירסקי, במהדורתו לפיוטי יוסי בן יוסי.
  31. ^ עמד על כך אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו, חלק ג, עמ' 259
  32. ^ טרייטל, שם, עמ' 148 ואילך.
  33. ^ רבנו תם, ספר הישר סימן מה ג, עמ' 81.
  34. ^ כתבי יד של פרקי רבי אליעזר, באתר של לואיס בארת
  35. ^ ראו בקטלוג של הספרייה הלאומית בירושלים.
  36. ^ טרייטל, שם, עמ' 6.
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg