פרשיות ריגול בישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשיות ריגול בישראל - מאז הקמתה משכה ישראל את עיניהן של סוכנויות מודיעין. הסכסוך הישראלי-ערבי ומיקומה האסטרטגי הפכו אותה ליעד מודיעיני מועדף. ארגוני הביון הזרים לא חסכו במאמצים כדי להחדיר מרגלים לתוך ישראל. מידת הצלחתם הייתה לרוב מוגבלת, אך היו להם גם הישגים בולטים.
תוכן עניינים |
[עריכה] פרשיות ריגול נודעות
| שם | תיאור | שנת מעצרו | גזר דינו | שוחרר מכלאו |
|---|---|---|---|---|
| זאב אבני | דיפלומט יהודי ישראלי שפעל בישראל בשירות הביון הסובייטי מתוך רגשות אהדה לקומוניזם. | 1956 | 14 שנות מאסר | 1965 |
| רפעאת אל גמאל | מרגל מצרי ששוכנע להיות סוכן כפול עבור ישראל. לדיסאינפורמציה שמסר היה חלק מכריע בהטעיה שקדמה למלחמת ששת הימים. | הפך לסוכן כפול | ||
| אלכסנדר יולין | ישראלי שבשנות החמישים הציע שירותיו כמרגל לשירותי מודיעין שונים | 1956 | 5 שנות מאסר | |
| אברי אלעד | מהמעורבים בעסק הביש. | 1957 | 10 שנות מאסר | |
| ישראל בר | ממקורביו של דוד בן-גוריון, שהורשע בריגול למען ברית המועצות. | 1961 | 15 שנות מאסר | מת בכלא |
| קבוראק יעקוביאן | ארמני יליד מצרים שנשלח לישראל ככסוכן של המודיעין המצרי | 1963 | 18 שנות מאסר | שוחרר ב-1966 בעסקת חילופי שבויים |
| מרקוס קלינגברג | עובד של המכון למחקר ביולוגי בישראל שמסר מידע רב לברית המועצות. | 1983 | 20 שנות מאסר | 2003 |
| אודי אדיב | יליד קיבוץ גן שמואל שריגל למען סוריה. | 1972 | 17 שנות מאסר | 1984 |
| שבתאי קלמנוביץ' | עולה מליטא, בעל עסקים חובקי עולם, שיתף פעולה עם השלטונות הסובייטים במסירת מידע. | 1987 | 9 שנות מאסר | 1993 |
[עריכה] שמואל סמי ברוך
איש עסקים ישראלי שכשל בעסקיו. בשנת 1963 יצר קשר עם המודיעין המצרי באירופה והציע את שירותיו. חזר לארץ כסוכן מצרי ובמימון המצרים הקים מפעל טקסטיל בקרית גת, ששימש כתחנה של המודיעין המצרי. נחשף, נשפט ונדון ל 18 שנות מאסר. שוחרר לאחר 10 שנים ומאז לא ידוע עליו מאומה.
[עריכה] לוי לוי
סיפורו של לוי לוי (לוציאן לוי איגנצי לוי) , שהותר לפרסום רק בשנת 1991 למעלה מ-30 שנה אחרי מאסרו, הוא מהמדהימים שבסיפורי הריגול. לוי לוי, נולד ב-5 בספטמבר 1922, שהיה פעיל ציוני בפולין, הסכים לשרת את המודיעין במדינה זו, בתקווה להיחלץ מהרשעה באחזקת נשק שלא כחוק. במהרה הפך לסוכן נאמן ונהנה ממענקים כספיים נכבדים. בו בזמן הגיע לתפקידים בכירים בתנועת הנוער הציונית גורדוניה, שעליה סיפק מידע.
ב-1948 עלה לארץ ובשל תהליכי הסינון המינימליים לא התקשה להתקבל לשירות הביטחון, ודווקא ליחידה שעסקה בסיכול ריגול נגדי. בזבזנותו הכספית ומנהגו להסתובב בכל מקום עם מצלמה לא עוררו את חשדם של עמיתיו. זה התעורר רק ב-1957 אחרי שלוי שירת כבר שמונה שנים.
בתשאולים שנערכו לעולים מפולין התברר כי ידוע להם על מרגל פולני בכיר המועסק בשירות הביטחון הישראלי. הסימנים הצביעו על לוי לוי, והוא נעצר. אולם בהיעדר ראיות התקשו להרשיעו במשפט, מה עוד שהוא גייס לעזרתו עורכי דין בולטים כשמואל תמיר ואריה מרינסקי.
בסופו של דבר הורשע לוי לוי בבית המשפט המחוזי בשל ראיות נסיבתיות, אך הראיה המכריעה שהבטיחה שפסק הדין לא ייהפך בבית המשפט העליון באה דווקא מצרפת. עריק מהביון הפולני סיפק פרטים שהרשיעו בוודאות את לוי לוי. הוא אומנם לא הסכים בשום פנים שאלו ייחשפו בבית משפט, אולם עד מועד הערעור חוסל העריק בידי הפולנים כנקמה על בגידתו, והשירות היה משוחרר מהבטחתו לו.
אומנם הראיה עצמה לא הוצגה בבית המשפט העליון, בשל הקושי המשפטי להציג ראיות חדשות בערכאת ערעור, אך עורך הדין מרינסקי שיכנע את לוי לוי להודות, והושגה עסקה על עונשו.
לוי לוי השתחרר מהכלא לאחר שבע שנות מאסר והשתקע באוסטרליה, שם נפטר ממחלה ממארת באמצע שנות השמונים.
[עריכה] שמעון לוינזון
שמעון לוינזון נולד ב-1932 בירושלים. הוא קיבל חינוך דתי אך התקשה להתאים עצמו למסגרתו. הוא התגייס לצה"ל ב-1950 ונשלח לשרת כפקיד בוועדת שביתת הנשק הירדנית-ישראלית. על אף שלא עבר קורס קצינים, שירותו המוצלח בוועדה זו הביא לכך שבמשך שנים רבות התקדם במערכת הביטחון בתפקידי קישור, עד שהגיע לדרגת ייצוג של אלוף משנה.
משפרש בשנת 1982 הוצע לו תפקיד באו"ם ב"משולש הזהב", אזור האופיום בגבול תאילנד. משעזב משרה זו נקלע לקשיים כספיים ופנה לשגרירות ברית המועצות בתאילנד. תמורת מאה אלף דולר הסכים לשתף פעולה עם הק.ג.ב. ולמסור לו ידיעות.
בשנת 1984, מונה לקצין ביטחון במשרד ראש הממשלה, זאת בעזרת ידידיו בשירות הביטחון ובהסתמכות על רשימת ממליצים שכללה את שמעון פרס. בתפקיד זה העביר מסמכים בעלי סיווג גבוה מאוד לידי הק.ג.ב.. לוינזון כיהן זמן קצר במשרתו ואחריה שב לתאילנד וניתק את הקשרים עם הק.ג.ב..
מידע שהגיע למוסד ב-1990 גרם למעצרו. הוא הובא לארץ בפיתיון של הצעת עבודה, נחקר ומיהר להתוודות. נפסקו לו 12 שנות מאסר והוא ריצה 8 מהן בכלא "שקמה" באשקלון. בין אלו שהעידו לטובתו עדות אופי היו אריאל שרון ומחותנו רפי איתן.
נראה שקוצר ידם של מפעיליו הוא שגרם שהמידע ששאבו ממנו יהיה מוגבל יחסית לפוטנציאל הטמון בגיוס דמות בכירה כזו במערכת הביטחון.
[עריכה] יורי לינוב
סגירת שגרירות ברית המועצות בישראל, תוצאת מלחמת ששת הימים, העמידה את הסובייטים במצוקה חמורה. לא היה מי שיפעיל את הסוכנים שלהם בארץ.
לפיכך נשלח לישראל קולונל בכיר בק.ג.ב. בשם יורי לינוב, שבמקור יועד לשמש כמרגל בארצות הברית. הוא ערך בארץ כמה ביקורים החל מ-1970. הנזק שגרם היה מועט ביותר וגם לסוכנים שהפעיל לא היה ערך רב.
בתחילת 1973 הגיע מידע שאפשר את לכידתו, לא לפני שגולדה מאיר, ראש הממשלה, נתנה אישור מיוחד לפעולה.
לינוב נשבר בחקירה בקלות רבה. במשפטו הוא נידון ל-18 שנות מאסר. לפי דברי סניגורו, עו"ד אריה מרינסקי, הוא חפץ מלכתחילה בעונש כבד, כזה שיחייב את ארצו להתאמץ ולעשות עסקה לשחרורו.
בסופו של דבר, לינוב אכן הוחלף באוגוסט 1974 בסילווה זלמנסון, אחת מחוטפי המטוס בלנינגרד ובהיינריך שפטר - יהודי בולגרי עובד או"ם שנידון למוות בעוון ריגול, כנראה אך ורק לשם סחיטת שחרורו של לינוב.
גולדה מאיר הורתה לפעול לשחרורו של שפטר, שהשתקע בארץ אחרי שחרורו.
שולחיו של לינוב לא שבעו נחת מתפקודו ומאי עמידתו בחקירה, ומשחזר לברית המועצות - קנסו אותו והשפילוהו, הוא פוטר והורד בדרגה.
בשנות התשעים ליווה אותו צוות ערוץ 2 לארץ במסגרת תוכנית תחקיר, והוא סיפר כי אילו היה הדבר תלוי בו, היה שב לישראל ומעביר בה את שארית חייו.
[עריכה] קורט סיטה
קורט סיטה (יליד 1910) היה פרופסור בטכניון שעסק בחקר קרינה קוסמית. סיטה נולד בחבל ריכנברג. הוא לא היה יהודי, אולם נישא לאישה יהודייה.
לפני מלחמת העולם השנייה כבר שימש כמרצה באוניברסיטה בפראג, ולאחר הכיבוש הנאצי נכלא יחד עם אשתו היהודייה במחנה הריכוז בוכנוואלד, שם שהו יחד 6 שנים. בתחילת שנות החמישים הגיע לארצות הברית ופעל שם למען הביון הצ'כי, כשהוא משטה ב-FBI שניסה לגייסו לשירותיו.
ב-1954 הגיע לטכניון, לאחר פנייה של ראשי המוסד האקדמי שחיפשו מדענים בתחום התמחותו. הוא נחשב מדען בעל שם עולמי ונחל הצלחה אקדמית, התמנה לראש החוג לפיזיקה גרעינית, ושימש כחבר בוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית. הצ'כים החליטו לנצל את הפוטנציאל הגלום בו וגייסו אותו שוב לשורותיהם. סיטה קיבל מהם תגמולים כספיים נאים, אך למידע שמסר לא היה ערך ביטחוני רב.
פעילות הריגול של סיטה נחשפה ב-1960 על ידי שרותי הביטחון והוא נעצר ב-14 ביוני 1960 וב-5 בנובמבר 1960 נפתח משפטו. הוא נידון לחמש שנות מאסר, אך בזכות פעילות ידידיו ריצה שלוש שנים בלבד. ב-2 באפריל 1963 הוא עזב את ישראל לשווייץ ומשם לגרמניה, שם העביר את שארית חייו כאיש אקדמיה.
אנשי הטכניון פעלו למען סיטה, אם מתוך שהאמינו בחפותו, ואם מתוך הרצון להימנע מלהדביק למכון את השערורייה. בין המתגייסים למען סיטה היה ערי ז'בוטינסקי, בנו של זאב ז'בוטינסקי, שהקים ועד למען המואשם בריגול.
[עריכה] יוסף עמית
רס"ן יוסף עמית (ליזרע) נולד ב-1945 בחיפה היה איש צבא ותיק. הוא למד בפנימיה צבאית בכרמל, התגייס לצנחנים ועבר לחיל הים, שם סיים קורס חובלים. לאחר שחרורו עבר למשמר הגבול ומשם לסיירת אגוז. במלחמת יום הכיפורים נפצע עמית בקרב על החרמון, ולאחר המלחמה עבר לשרת בחיל המודיעין במערך האיסוף של אמ"ן. הוא נעצר בשנת 1986 בחשד כי פנה אל שגרירות ארצות הברית והציע למסור שם מידע מודיעיני. על פי הידוע, פנייתו התקבלה בהתעניינות מלווה בחשדנות ובסופו של דבר לא נעשה בו שימוש.
בחיפוש שנערך בביתו לאחר מאסרו נמצא חומר מסווג. עמית נשפט בשנת 1987 ל-12 שנות מאסר בגין ריגול חמור ומגע עם סוכן זר. במשך תקופה ארוכה ניסה עמית לעניין בסיפורו עיתונאים, מאחר שהיה סבור כי נעשה לו עוול, אך משלמדו השלטונות על מגעיו עם העיתונאים הוטל צו איסור פרסום על הפרשה.
עמית שוחרר מן הכלא בשנת 1993. אז עתר לבג"ץ והצליח להסיר את צו איסור הפרסום, ובעקבות כך נחשפה הפרשה.
מצבו הנפשי של עמית לא היה תקין ובמהלך שהותו בבית הסוהר נכלא באגף הפסיכיאטרי.
מדינת ישראל לא השתמשה בפעולותיו של עמית כדי לתת איזון מה לפרשיית ג'ונתן פולארד, אף שהיו שהציעו זאת.
[עריכה] אולריך שנפט
אולריך שנפט היה חייל גרמני באס אס. בתום המלחמה, משסבר שאין לו עתיד בגרמניה, החליט ללבוש זהות של פליט יהודי ולזכות בהטבות שהיו כרוכות אז במעמד זה. הוא שינה את שמו לגבריאל זיסמן, עלה ארצה והיה לקצין בתותחנים.
בשהותו בארץ התאהב באישה נשואה, עולה מגרמניה שבביתה התגורר. זו נפרדה מבעלה לטובתו, אך חזרה אל הבעל מאוחר יותר. בשנת 1950, לאחר שנתגלתה זהותו האמיתית, גורש מהארץ.
שנפט חפץ לחזור למולדתו, אולם הקונסוליה הגרמנית באיטליה סירבה להתיר לו להיכנס לארצו (לא ניתן היה להיכנס אז לגרמניה בדרכון ישראלי, שהיה מיועד ל"כל הארצות פרט לגרמניה"). שנפט נתקע באיטליה, פנה לצירות המצרית שם, הציע את שירותיו והעניק למצרים מידע שאליו נחשף בתור קצין. שנפט עבר קורס לסוכני מודיעין בקהיר ובשנת 1957 חזר לארץ למטרת ריגול, עם דרכון מזויף ע"ש דוד וייצברג, נתפס, נשפט וריצה חמש שנות מאסר. אחר כך שב לגרמניה ועקבותיו נעלמו.
על פי גילויים חדשים על הפרשה, חזרתו של שנפט לארץ הייתה למעשה בשליחות איש מודיעין ישראלי שהתחזה לסוכן עיראקי. הוא פיתה את שנפט לשוב לישראל על מנת שניתן יהיה למצות איתו את הדין בארץ.
[עריכה] פרשיות נוספות
ב-1956 נחשפה רשת ריגול שפעלה בישראל למען המודיעין הפולני. לפי הערכת שירות הביטחון, הנזק שגרמה רשת זו לא היה חמור[1].
פרשיות נוספות בתולדות המדינה, אף על פי שלא היו כרוכות בריגול ממש, גרמו לדליפת מידע חמורה: למשל, המידע שמסר עמוס לוינברג לשוביו (ובכך גרם נזק עצום, אף על פי שבהתחשב בנסיבות לא ניתן לראות את בו מרגל) או הידע והציוד הכימי שמכר נחום מנבר.
בולט המקרה של מרדכי ואנונו שאולי תמורת בצע כסף, אולי מסיבות אידאולוגיות, הדליף ל"סאנדיי טיימס" את המידע יקר־הערך שהחזיק על סודות הגרעין של ישראל.
[עריכה] ריגול בקרב ערביי ישראל
מאז ביטול הממשל הצבאי ב-1966 היו נתונים ערביי ישראל בבעיה של זהות - ואף נאמנות - כפולה. מצד אחד, הם היו אזרחי מדינת ישראל, והיו מחויבים לשמור נאמנות לערכיה וחוקיה, מה עוד שתנאי המחיה שלהם היו טובים ביותר לעומת שאר ערביי המזרח התיכון. מצד שני, ערביי ישראל ראו את עצמם כחלק מהעם הפלסטיני, שדוכא ונגזל על ידי הציונות ב"נכבה" של 1948. החל מסוף שנות ה-70 חלה בקרב ערביי ישראל תסיסה לאומית, שהתבטאה באירועי יום הנכבה. תסיסה זו המשיכה להתחזק גם אחרי הקמת הרשות הפלסטינית ולובתה על ידי מנהיגי הציבור הערבי.
לאורך השנים, מדינות ערב וארגוני הטרור הערביים (בעיקר פת"ח, חמאס והג'יהאד האיסלאמי) ניסו לנצל תחושות אלה על מנת להשתמש בערבים ישראלים כמרגלים או סוכנים חשאיים (ראו למשל: חביב ונאיפה קהוואג'י), ואף מחבלים שיקימו תאי-טרור בפנים ישראל ויבצעו פיגועים. בגבול לבנון, נהג ארגון חזבאללה להפעיל ערבים ישראלים כדי לרגל כנגד ישראל ואף כדי לבצע פיגועים. התמריצים שסיפק חזבאללה לא היו לאומיים בלבד, ולרוב כללו גם תמריץ כלכלי: כסף וסמים. כמו כן, ידוע על מקרה בו דרוזים ישראלים (משפחת לטיף מכפר ראמה) העבירו נשק לארגון הטרור. [1]
במהלך אינתיפאדת אל אקצה חשף השב"כ עשרות התארגנויות טרוריסטיות של ערביי ישראל - חלקן אף הספיקו לבצע פיגועים לפני תפיסתן, ועצר מספר מרגלים שעבדו עבור חזבאללה, אחד מהם אף היה קצין בצה"ל. בעקבות דבריו של עזמי בשארה בשבח חזבאללה, החלו מספר פעילי בל"ד בסיוע פעיל לארגון באספקת מודיעין לביצוע פיגועים ואף סיוע להכנת הפיגועים עצמם[2]. בשנת 2007 פורסם כי בשארה חשוד שסייע לחזבאללה בזמן מלחמת לבנון השנייה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] לקריאה נוספת
[עריכה] הערות שוליים
- ^ רשת הריגול הפולנית של בני הזוג פ' (1956), באתר השב"כ
