פרשיות ריגול בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשיות ריגול בישראל - מאז הקמתה משכה ישראל את עיניהן של סוכנויות מודיעין. הסכסוך הישראלי-ערבי ומיקומה האסטרטגי הפכו אותה ליעד מודיעיני מועדף. ארגוני הביון הזרים לא חסכו במאמצים כדי להחדיר מרגלים לתוך ישראל. מידת הצלחתם הייתה לרוב מוגבלת, אך היו להם גם הישגים בולטים.

פרשיות ריגול נודעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תיאור שנת מעצרו גזר דינו שוחרר מכלאו
זאב אבני דיפלומט יהודי ישראלי שפעל בישראל בשירות הביון הסובייטי מתוך רגשות אהדה לקומוניזם. 1956 14 שנות מאסר 1965
רפעאת אל גמאל מרגל מצרי ששוכנע להיות סוכן כפול עבור ישראל. לדיסאינפורמציה שמסר היה חלק מכריע בהטעיה שקדמה למלחמת ששת הימים. הפך לסוכן כפול  
אלכסנדר יולין ישראלי שבשנות החמישים הציע שירותיו כמרגל לשירותי מודיעין שונים 1956 5 שנות מאסר  
אברי אלעד מהמעורבים בעסק הביש 1957 10 שנות מאסר  
קורט סיטה פרופסור בטכניון שהורשע בריגול למען צ'כוסלובקיה 1960 5 שנות מאסר 1963
ישראל בר ממקורביו של דוד בן-גוריון, שהורשע בריגול למען ברית המועצות. 1961 15 שנות מאסר מת בכלא
קבוראק יעקוביאן ארמני יליד מצרים שנשלח לישראל כסוכן של המודיעין המצרי 1963 18 שנות מאסר שוחרר ב-1966 בעסקת חילופי שבויים
מרקוס קלינגברג עובד של המכון למחקר ביולוגי בישראל שמסר מידע רב לברית המועצות. 1983 20 שנות מאסר 2003
אודי אדיב יליד קיבוץ גן שמואל שריגל למען סוריה. 1972 17 שנות מאסר 1984
שבתאי קלמנוביץ' עולה מליטא, בעל עסקים חובקי עולם, שיתף פעולה עם השלטונות הסובייטים במסירת מידע. 1987 9 שנות מאסר 1993
שמעון לוינזון יליד ירושלים, אלוף-משנה בצה"ל, שירת בשב"כ ובמוסד וכקב"ט משרד ראש הממשלה, ריגל לטובת ברית המועצות 1991 12 שנות מאסר 1999

שמואל סמי ברוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש עסקים ישראלי שכשל בעסקיו. בשנת 1963 יצר קשר עם המודיעין המצרי באירופה והציע את שירותיו. חזר לארץ כסוכן מצרי ובמימון המצרים הקים מפעל טקסטיל בקריית גת, ששימש כתחנה של המודיעין המצרי. נחשף, נשפט ונדון ל-18 שנות מאסר. שוחרר לאחר 10 שנים ומאז לא ידוע עליו מאומה.

לוי לוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי לוי (לוציאן לוי איגנצי לוי) נולד ב-5 בספטמבר 1922 הוא היה פעיל ציוני בפולין ובתקווה להיחלץ מהרשעה באחזקת נשק שלא כחוק הסכים לשרת את המודיעין הפולני. במהרה הפך לסוכן נאמן ונהנה ממענקים כספיים נכבדים. בו בזמן הגיע לתפקידים בכירים בתנועת הנוער הציונית גורדוניה, שעליה סיפק מידע.

ב-1948 עלה לארץ ובשל תהליכי הסינון המינימליים לא התקשה להתקבל לשירות הביטחון, ודווקא ליחידה שעסקה בסיכול ריגול נגדי. בזבזנותו הכספית ומנהגו להסתובב בכל מקום עם מצלמה לא עוררו את חשדם של עמיתיו. זה התעורר רק ב-1957 אחרי שלוי שירת כבר שמונה שנים.

בתשאולים שנערכו לעולים מפולין התברר כי ידוע להם על מרגל פולני בכיר המועסק בשירות הביטחון הישראלי. הסימנים הצביעו על לוי לוי, והוא נעצר. אולם בהיעדר ראיות התקשו להרשיעו במשפט, מה עוד שהוא גייס לעזרתו עורכי דין בולטים כשמואל תמיר ואריה מרינסקי.

בסופו של דבר הורשע לוי לוי בבית המשפט המחוזי בשל ראיות נסיבתיות, אך הראיה המכריעה שהבטיחה שפסק הדין לא ייהפך בבית המשפט העליון באה דווקא מצרפת. עריק מהביון הפולני סיפק פרטים שהרשיעו בוודאות את לוי לוי. הוא אומנם לא הסכים בשום פנים שאלו ייחשפו בבית משפט, אולם עד מועד הערעור חוסל העריק בידי הפולנים כנקמה על בגידתו, והשירות היה משוחרר מהבטחתו לו.

אומנם הראיה עצמה לא הוצגה בבית המשפט העליון, בשל הקושי המשפטי להציג ראיות חדשות בערכאת ערעור, אך עורך הדין מרינסקי שיכנע את לוי לוי להודות, והושגה עסקה על עונשו.

לוי לוי השתחרר מהכלא לאחר שבע שנות מאסר והשתקע באוסטרליה, שם נפטר ממחלה ממארת באמצע שנות השמונים. הפרשה הותרה לפרסום רק בשנת 1991, למעלה מ-30 שנה אחרי מאסרו.

יורי לינוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגירת שגרירות ברית המועצות בישראל, תוצאת מלחמת ששת הימים, העמידה את הסובייטים במצוקה חמורה. לא היה מי שיפעיל את הסוכנים שלהם בארץ. לפיכך נשלח לישראל קולונל בכיר בק.ג.ב. בשם יורי לינוב, שבמקור יועד לשמש כמרגל בארצות הברית. הוא ערך בארץ כמה ביקורים החל מ-1970. הנזק שגרם היה מועט ביותר וגם לסוכנים שהפעיל לא היה ערך רב.

בתחילת 1973 הגיע מידע שאפשר את לכידתו, לא לפני שגולדה מאיר, ראש הממשלה, נתנה אישור מיוחד לפעולה. לינוב נשבר בחקירה בקלות רבה. במשפטו הוא נידון ל-18 שנות מאסר. לפי דברי סניגורו, עו"ד אריה מרינסקי, הוא חפץ מלכתחילה בעונש כבד, כזה שיחייב את ארצו להתאמץ ולעשות עסקה לשחרורו. בסופו של דבר, לינוב אכן הוחלף באוגוסט 1974 בסילווה זלמנסון, אחת מחוטפי המטוס בלנינגרד ובהיינריך שפטר - יהודי בולגרי עובד או"ם שנעצר על ידי שירות הביטחון הבולגרי ונידון למוות בעוון ריגול, כנראה אך ורק לשם סחיטת שחרורו של לינוב. גולדה מאיר הורתה לפעול לשחרורו של שפטר, שהשתקע בארץ אחרי שחרורו.

שולחיו של לינוב לא שבעו נחת מתפקודו ומאי עמידתו בחקירה, ומשחזר לברית המועצות - קנסו אותו והשפילוהו, הוא פוטר והורד בדרגה.

בשנות התשעים ליווה אותו צוות ערוץ 2 לארץ במסגרת תוכנית תחקיר, והוא סיפר כי אילו היה הדבר תלוי בו, היה שב לישראל ומעביר בה את שארית חייו.

יוסף עמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רס"ן יוסף עמית (ליזרע) נולד ב-1945 בחיפה היה איש צבא ותיק. הוא למד בפנימיה צבאית בכרמל, התגייס לצנחנים ועבר לחיל הים, שם סיים קורס חובלים. לאחר שחרורו עבר למשמר הגבול ומשם לסיירת אגוז. במלחמת יום הכיפורים נפצע עמית בקרב על החרמון, ולאחר המלחמה עבר לשרת בחיל המודיעין במערך האיסוף של אמ"ן. הוא נעצר בשנת 1986 בחשד כי פנה אל שגרירות ארצות הברית והציע למסור שם מידע מודיעיני. על פי הידוע, פנייתו התקבלה בהתעניינות מלווה בחשדנות ובסופו של דבר לא נעשה בו שימוש.

בחיפוש שנערך בביתו לאחר מאסרו נמצא חומר מסווג. עמית נשפט בשנת 1987 ל-12 שנות מאסר בגין ריגול חמור ומגע עם סוכן זר. במשך תקופה ארוכה ניסה עמית לעניין בסיפורו עיתונאים, מאחר שהיה סבור כי נעשה לו עוול, אך משלמדו השלטונות על מגעיו עם העיתונאים הוטל צו איסור פרסום על הפרשה.

עמית שוחרר מן הכלא בשנת 1993. אז עתר לבג"ץ והצליח להסיר את צו איסור הפרסום, ובעקבות כך נחשפה הפרשה.

מצבו הנפשי של עמית לא היה תקין ובמהלך שהותו בבית הסוהר נכלא באגף הפסיכיאטרי.

אולריך שנפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולריך שנפט היה חייל גרמני בואפן אס אס. בתום המלחמה, משסבר שאין לו עתיד בגרמניה, החליט ללבוש זהות של פליט יהודי ולזכות בהטבות שהיו כרוכות אז במעמד זה. הוא שינה את שמו לגבריאל זיסמן, עלה ארצה והיה לקצין בתותחנים.

בשהותו בארץ התאהב באישה נשואה, עולה מגרמניה שבביתה התגורר. זו נפרדה למענו מבעלה. בעקבות פרשיית אהבים זו עזבו שניהם את הארץ.

שנפט חפץ לחזור לגרמניה מולדתו, אולם הקונסוליה הגרמנית באיטליה סירבה להתיר לו להיכנס לארצו (לא ניתן היה להיכנס אז לגרמניה בדרכון ישראלי, שהיה מיועד ל"כל הארצות פרט לגרמניה"). שנפט נתקע באיטליה, פנה לצירות המצרית שם, הציע את שירותיו והעניק למצרים מידע שאליו נחשף בתור קצין. שנפט עבר קורס לסוכני מודיעין בקהיר ובשנת 1957 חזר לארץ למטרת ריגול, עם דרכון מזויף ע"ש דוד וייצברג, נתפס, נשפט וריצה חמש שנות מאסר. אחר כך שב לגרמניה ועקבותיו נעלמו.

על פי גילויים חדשים על הפרשה, חזרתו של שנפט לארץ הייתה למעשה בשליחות איש מודיעין ישראלי שהתחזה לסוכן עיראקי. הוא פיתה את שנפט לשוב לישראל על מנת שניתן יהיה למצות איתו את הדין בארץ.‏[1]

פרשיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1956 נחשפה רשת ריגול שפעלה בישראל למען המודיעין הפולני. לפי הערכת שירות הביטחון, הנזק שגרמה רשת זו לא היה חמור‏[2].

ב-1965 נעצר מרגל רומני שנשלח לישראל כמה שנים לפני כן, במסווה של עולה חדש‏[3].

פרשיות נוספות בתולדות המדינה, אף על פי שלא היו כרוכות בריגול ממש, גרמו לדליפת מידע חמורה: למשל, המידע שמסר עמוס לוינברג לשוביו (ובכך גרם נזק עצום, אף על פי שבהתחשב בנסיבות לא ניתן לראות בו מרגל) או הידע והציוד הכימי שמכר נחום מנבר.

בולט המקרה של מרדכי ואנונו שהדליף ל"סאנדיי טיימס" את המידע יקר־הערך שהחזיק על סודות הגרעין של ישראל.

ריגול בקרב ערביי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת מדינת ישראל היו נתונים ערביי ישראל בבעיה של זהות - ואף נאמנות - כפולה. מצד אחד, הם היו אזרחי המדינה, ומצד שני ראו את עצמם כחלק מהעם הפלסטיני שנמצא בסכסוך עם ישראל. החל מסוף שנות ה-70 ניתן לראות תהליך עקבי ומתגבר של התעוררות לאומית של ערביי ישראל.

לאורך השנים, מדינות ערב וארגוני הטרור הערביים (בעיקר פת"ח, חמאס והג'יהאד האיסלאמי) ניסו לנצל תחושות אלה על מנת להשתמש בערבים ישראלים כמרגלים או סוכנים חשאיים (ראו למשל: חביב ונאיפה קהוואג'י), ואף מחבלים שיקימו תאי-טרור בפנים ישראל ויבצעו פיגועים. בגבול לבנון, נהג ארגון חזבאללה להפעיל ערבים ישראלים כדי לרגל כנגד ישראל ואף כדי לבצע פיגועים. התמריצים שסיפק חזבאללה לא היו לאומיים בלבד, ולרוב כללו גם תמריץ כלכלי: כסף וסמים. כמו כן, ידוע על מקרה בו דרוזים ישראלים (משפחת לטיף מכפר ראמה) העבירו נשק לארגון הטרור.‏[4]

במהלך אינתיפאדה השנייה חשף השב"כ עשרות התארגנויות טרוריסטיות של ערביי ישראל - חלקן אף הספיקו לבצע פיגועים לפני תפיסתן, ועצר מספר מרגלים שעבדו עבור חזבאללה. ב-2002 נחשפה רשת ריגול מבית זרזיר בראשות סא"ל עומר אל-הייב. ב-2005 הורשעו 5 חברי החוליה בריגול ובסחר בסמים ונידונו לעונשי מאסר כבדים.‏[5] בשנת 2005 הורשע ג'סאן עתאמלה, בעבר מזכיר מפלגת בל"ד בנצרת, בכך שפעל כ-3 שנים בשורות ארגון החזבאללה, בסיוע פעיל לארגון באספקת מודיעין לביצוע פיגועים ואף סיוע להכנת הפיגועים עצמם‏[6]. בשנת 2007 פורסם כי בשארה חשוד שסייע לחזבאללה בזמן מלחמת לבנון השנייה.

ריגול בקרב הדרוזים תושבי רמת הגולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרוזים היושבים ברמת הגולן עברו אל תחת שלטון ישראלי לאחר כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. עם זאת, נותרה בקרב אוכלוסייה זו תחושת הזדהות לאומית עמוקה עם סוריה, שבאה לידי ביטוי גם בכמה פרשיות ריגול, אזרחיות וצבאיות.

פרשת השייח כמאל קנג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1971 נעצר השייח כמאל קנג' ממג'דל שמס, שהוגדר כמנהיג הדרוזי הבכיר ביותר ברמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים, באשמת ריגול לטובת סוריה. בכתב האישום שהותר לפרסום רק בחלקו, פורטו האשמות כגון אירוח של חייל סורי קרוב משפחה בביתו שמסר לקנג' מכתבים מראשי המודיעין הסורי, פגישות בדמשק עם אנשי מודיעין סורי, ובניסיון גיוס של ישראלי לאיסוף ידיעות מודיעין. לדברי בנו, טאהר אבו־סאלח, פועלו העיקרי של אביו היה בהעברת ידיעות למודיעין הסורי על הניסיון הישראלי להקמת מדינה דרוזית עצמאית בשטחה של רמת הגולן וסוריה, ניסיון אותו ניסה קנג' לסכל באמצעות דיווח אודותיו לסורים. קנג' שוחרר ביוני 1973 במסגרת עסקת חילופי שבויים שבה הוחלפו 5 קציני מודיעין סוריים שנחטפו במבצע ארגז ב־3 טייסים ישראלים‏[7].

רשת הריגול של שכיב אבו ג'בל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1973 נתפשה רשת ריגול סורית שמרכזה היה במג'דל שמס. ברשת היו חברים כמה עשרות דרוזים מרמת הגולן (רובם תושבי מג'דל שמס), שפעלו במספר תאים עצמאיים נפרדים. בראש התא המרכזי עמד שכיב אבו ג'בל, תושב הגולן ששירת כקצין מודיעין סורי וחזר לתחומי ישראל במסגרת איחוד משפחות ב־1969. התאים פעלו עוד קודם לבואו של אבו ג'בל, אך אבו ג'בל מיקד את התאים באיסוף מודיעין צבאי. רובם של חברי התאים היו פעילים גם כן באופן אזרחי כנגד השלטון הישראלי ברמת הגולן.

הרשת עסקה בריגול אזרחי (איסוף חומרים גלויים כגון תוכניות לימוד של משרד החינוך, צווים של הממשל הצבאי ועיתונות ישראלית), אך בעיקר בריגול צבאי. חבריה עבדו כפועלי ניקיון בבניין הממשל הצבאי בקונייטרה, כפועלי בניין בהקמת מוצב החרמון וקו בר לב, וכנהגי הסעות של עובדי מפעלים צבאיים. במסגרת עבודתם אספו מסמכים צבאיים, גנבו מדי צבא ותחמושת, והעבירו תיאור מפורט של מחנות צבאיים, ריכוזי תחמושת ועמדות. חברי הרשת אספו מידע על שדות מוקשים ישראליים בגולן באמצעות התחזות לרועי צאן.

אחד התאים יצר קשרים עם ארגונים פלסטינים בלבנון, ובמסגרת קשר זה שלח מעטפות נפץ אחדות בתוך ישראל, שגרמו לפציעתה של מורה בקריית גת. חברי התא ניסו לשלוח מעטפות נפץ גם לבכירי הממשל בארצות הברית על מנת להביך את הממשל הישראלי, אך מעטפות הנפץ אותרו בסניף הדואר של קריית שמונה הודות לערנותם של עובדי הדואר. תא אחר ניסה לחטוף קצין ישראלי לסוריה לצורכי מיקוח.

חברי הרשת העבירו את המידע שאספו באמצעות חציית הגבול ופגישה עם קציני מודיעין סוריים, ובאמצעות הטמנת המידע במקומות מוסכמים. במהלך אחד מניסיונות אלו נהרג עיזאת אבו ג'בל, בנו של שכיב אבו ג'בל, ממארב ישראלי. על גופתו נמצאה רשימה שמית של כמה מחברי החולייה שנעצרו גם כן. מעצרם הוביל למעצרים נוספים של חברי התאים השונים, הודות למידור חלש בין התאים. חברי התא נידונו למאסר שבין שנה וחצי לחברי התא שאסף ידיעות אזרחיות, ועד לעשרות שנות מאסר לחברי התאים הצבאיים. שכיב אבו ג'בל עצמו נידון ל־315 שנות מאסר, אך שוחרר ב־1984 יחד עם אחרוני החברים שעוד היו במאסר, במסגרת עסקת שחרור ששת שבויי הנח"ל. אבו ג'אבל חזר לסוריה לאחר שחרורו, זכה לאותות הצטיינות מהנשיא אסד, וכיהן כחבר בפרלמנט הסורי.

אבו ג'אבל כתב בזכרונותיו כי המידע אותו העבירו חברי החוליה סייע לצבאות סוריה ומצרים במהלך מלחמת יום הכיפורים, אך היסטוריונים מפקפקים בהבנתם המקצועית הצבאית של חברי הרשת, שהובילה לטענתם להעברת מידע ולניתוחו באופן לא מדויק ברמה הכללית. עם זאת, מידע נקודתי שאספו חברי הרשת סייע באופן נקודתי במספר קרבות שונים, לדוגמה ירי ארטילרי לעבר עמדות טנקים קשות לאיתור, מצבורי תחמושת ועמדות טיפול בטנקים, זיהוי צירי תנועה נסתרים ומידע על שדות מוקשים ישראליים שהונחו עד למעצר חברי הרשת. בקרב הדרוזים בגולן נפוצה ההשערה כי פעילותה של הרשת סייעה מאוד לכיבוש מוצב החרמון ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, הודות לדיווחים המפורטים שהעבירו חבריה שהועסקו בבניין המוצב כפועלי בניין‏[8].

פרשיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1985 הורשע סיטן ווליוו, תושב מג'דל שמס בעבירות ביטחוניות ונידון ל־27 שנות מאסר. ווליוו שוחרר ב־2008 מסיבות רפואיות.

במהלך שנות ה־80 נעצר מדחת סאלח, תושב מג'דל שמס יליד 1967, וישב במאסר 11 שנים על עבירות ביטחוניות. לאחר שחרורו, עבר סאלח לסוריה ב־1998, שם מונה ליועץ מיוחד לנשיא אסד לענייני רמת הגולן. במסגרת תפקידו זה מעורב סאלח במתן אישורים לייצוא תפוח העץ של מגדלים דרוזים מרמת הגולן לסוריה.

ב־2003 נעצר וויאם עמאשה מבוקעתא, ונידון ל־21 שנות מאסר באשמת תכנון ניסיון לחטיפת חייל ועבירות ביטחוניות שונות. עמאשה שוחרר ב־2011 במסגרת עסקת השבויים לשחרור גלעד שליט.

ב־2008 הורשעו שני תושבים ממג'דל שמס, יוסף שמס ועטא פרחאת באשמת קשר עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאויב בין השנים 2006-2007, ונידונו ל־4 ו־3 שנות מאסר בהתאמה.

באוגוסט 2010 הוגש כתב אישום כנגד פאדה שעאר ואביו מאג'ד, תושבי מג'דל שמס, יחד עם ערבי ישראלי תושב באקה אל-גרבייה, באשמת ריגול חמור, מגע עם סוכן זר ומסירת ידיעות לאויב‏[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]