פרשת הארדן-אוילנבורג
פרשת הַארְדֶן-אוֹיְלֶנְבורג (בגרמנית: Harden-Eulenburg-Affäre), או בקיצור פרשת אוילנבורג, הייתה פולמוס שהתנהל בין השנים 1907–1909 סביב סדרת משפטים צבאיים וחמישה משפטים אזרחיים שנערכו בעקבות האֲשמה בהתנהגות הומוסקסואלית, שאליהם נלוו משפטים בסוגיות לשון הרע, שבהם לקחו חלק חברים בכירים בקבינט של קיסר גרמניה וילהלם השני ופמלייתו.
הפרשה נסבה סביב ההאשמות שפרסם העיתונאי ממוצא יהודי מקסימיליאן הַארְדֶן (אנ') בנושא יחסים הומוסקסואליים בין הנסיך פיליפ מאוילנבורג, מידידיו האישיים הקרובים ויועציו הנאמנים של הקיסר, וגנרל קונו פון מולטקה (Kuno von Moltke). ההאשמות והאשמות-הנגד הלכו והתרבו, והובילו עד מהרה לטביעת המונח "החוג הליבנברגי" (Liebenberger Kreis) – על שם מקום מושבו של הנסיך פיליפ, לִיבֶּנְבֶּרְג[1] – לציון חוג חבריו ההומוארוטי של הקיסר וילהלם השני.
הפרשה קיבלה פרסום רב, והיא נחשבת לאחת מהשערוריות הגדולות ביותר בזירת הפְּנים של הקיסרות הגרמנית והיה לה גם פרסום רב בצרפת, אנגליה וארצות הברית. כ-5,000 פרסומים הופיעו בעיתונות בנושא[2]. הפרשה הובילה לאחד מהדיונים הציבוריים הראשונים בגרמניה בסוגיית ההומוסקסואליות (בדומה למשפטו המפורסם של אוסקר ויילד בבריטניה).
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפשר לראות את נקודת המוצא של פרשת אוילנבורג כקרע בין תפיסות פוליטיות ושאיפות למקומה של גרמניה כמעצמה בין ביסמרק והקיסר וילהלם השני. הראשון, עיצב את גרמניה כמעצמה גדולה תחת וילהלם הראשון, שנתן לקנצלר חופש פעולה. ואילו וילהלם השני ביסס "שלטון אישי", ותבע מחדש עבור עצמו, כמלך, סמכויות חוקתיות שעד כה הוטלו על הקנצלר. הוא ראה בעצמו את התגלמות השליחות ההיסטורית של הרייך.[3]
הנסיך פיליפ מאוילנבורג היה קצין ודיפלומט ממקורבי הקיסר וילהלם השני. פליפ החזיק בהשקפות האנטי-אימפריאליסטית ונחשב כמי שלא רואה בצרפת האויב הנצחי של גרמניה. בשל דעותיו אלו, אנשי צבא ומשרד החוץ ראו בו אויב. אולם, מעמדו המיוחד אצל הקיסר והשמועות "שהוד מלכותו אוהב את פיליפ אולנבורג יותר מכל יצור חי אחר" הגנו עליו.[3] ברנהרד פון בילוב, קנצלר גרמניה, שנאבק על מעמדו, הזכיר בנאום בריכיסטג, בקיץ 1906, כי ישנה קליקה הקרובה לקיסר שמבקשת לפגוע באומה ובשליט. פון בילוב, הדגיש שאין סכנה לקיסר.[4]
היחס להומוסקסואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות השמונים של המאה ה-19, החל המחקר האקדמי על מיניות והמידע על הומוסקסואליות היה נגיש יותר.[4] הומוסקסואליות נתפסה כבגידה במדינת הלאום, שקידשה את גבריות הטרוסקסואלית ומשפחה. הומוסקסואלים נתפסו כקוסמופוליטיים ועל כן לא נאמנים למדינת הלאום.[5] בברלין בתחילת המאה ה-20,התקיימה תת-תרבות הומוסקסואלית עניפה, על אף החוק האוסר יחסים כאלו.[4]
הנסיך פליפ שנחשד כהומוסקסואל, נתפס על ידי פון בילוב, הארדן ואחרים כאיום על גרמניה וכמי שמסית את הקיסר ומחליש את המדינה.[5]
פרסום הטענות לקשר הומוסקסואלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסתיו 1906, פרסם העיתונאי מקסימיליאן הארדן בשבועון, Die Zukunft[6], שייסד ב-1892, מאמר בו האשים את הנסיך פליפ כמי שעומד בראש קליקה הומוסקסואלית בממשלת האימפריה. הפרסום הראשון היה דיאלוג, לכאורה, בין שני גברים שכינו האחד את השני בשמות חיבה. זהות הדמויות בדיאלוג הייתה ברורה רק לקבוצה מצומצמת.[4] הארדן טען כי הקליקה הצליחה להוביל לנפילתו של קנצלר גרמניה הראשון, אוטו פון ביסמרק, ב-1890 ולבודד את הקיסר, וילהלם השני, מעמו. הארדן המשיך וטען כי הם הובילו את גרמניה לבידוד בינלאומי. הציבור הגרמני, שהיה יותר ויותר ביקורתי כלפי האצולה, ראה בהחוג הליבנברגי, כאשם לכישלונות פוליטיים רבים בתקופת שלטונו של וילהלם השני.[5] בפרסום בינואר 1907, טען הארדן שהנסיך יש מערכת יחסים לא הולמת עם השגריר הצרפתי בברלין.[7]לאחר הפרסום הנסיך פיליפ מאוילנבורג עזב עם משפחתו לספא בשווייץ וחזר בינואר 1907. באפריל 1907, חשף הארדן שהדמויות המרכזיות בקליקה הן הנסיך פליפ והגנרל קונו פון מולטקה. האשמה החמורה ביותר הייתה שהקיסר מושפע מקבוצה הומוסקסואלית, שאינה נאמנה לגרמניה.[4] רק אחרי הפרסום השלישי נודע לקיסר על האשמות והוא דרש מהנסיך פליפ אולנבורג ומולטקה, לתבוע את הארדן על הוצאת דיבה. תביעת דיבה משמעה היה פתיחת תיבת פנדורה של ליטיגציה, כמובן, שתחייב את הדמויות הבולטות בפרשה להעיד שמעולם לא קיימו יחסי מין עם גברים.[7]
השפעות פרשת הארדן-אוילנבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיפת האשמות הדרישה של הקיסר לתביעת נגד הוצאת דיבה הובילו לסדרה של משפטים צבאיים וחמישה משפטים אזרחיים.
משפט הדיבה מולטקה נגד הארדן בוטל מטעמים פרוצדורליים, ופרקליט המדינה החליט לאפשר משפט דיבה פלילי. הניזוק הגדול יותר מהפרשה היה הנסיך פיליפ מאוילנבורג שהאשמות גרמו להרחקתו מקייסר ומחצר המלוכה. לאחר שאוילנבורג נשבע שמעולם לא עסק בפעילות הומוסקסואלית, הארדן מצא עדים גברים שטענו כי היו איתו יחסים "מגונים". הנסיך נעצר בגין עדות שקר בשנת 1908. במשפט בגין עדות שקר, לא הייתה פסיקה. ההליכים נפסקו עקב מצב בריאותו הלקוי של אוילנבורג.[7]
פרשת הארדן-אוילנבורג זכתה להד תקשורתי נרחב באירופה וארצות הברית, כ-5,000 פרסומים הופיעו בעיתונות בנושא.[3]
פרשה זו היא דוגמה לשימוש בהומופוביה כאמצעי להשגת מטרות פוליטיות מסוימות.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כיום רובע ברשות המקומית לוונברגר לאנד (Löwenberger Land) במחוז אוברהאוול (Oberhavel) בצפון מדינת ברנדנבורג.
- ^ Domeier, Norman 1979- Verfasser., The Eulenburg Affair : a cultural history of politics in the German empire, עמ' 11, ISBN 978-1-78204-458-1
- ^ 1 2 3 4 Steakley, James D. (revised 1989). "Iconography of a Scandal: Political Cartoons and the Eulenburg Affair in Wilhelmin Germany", Hidden from History: Reclaiming the Gay & Lesbian Past (1990), Duberman, et al., eds. (New York: Meridian, New American Library) ISBN 0-452-01067-5.
- ^ 1 2 3 4 5 Domeier, Norman 1979- Verfasser., The Eulenburg Affair : a cultural history of politics in the German empire, עמ' 16-19, ISBN 978-1-78204-458-1
- ^ 1 2 3 Norman Domeier, The Homosexual Scare and the Masculinization of German Politics before World War I, Central European History 47, 2014-12, עמ' 737–759 doi: 10.1017/S0008938914001903
- ^ Malte Goebel, The Eulenburg Affair, 2000-12-21, ISBN 978-3-638-96920-8. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Robert Beachy, The German Invention of Homosexuality, The Journal of Modern History 82, 2010-12, עמ' 801–838 doi: 10.1086/656077
