פרשת הכותנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת הכותנהרוסית: Хлопковое дело), פרשה של שחיתות שלטונית באוזבקיסטן הסובייטית של שנות ה-80 של המאה ה-20. הפרשה נחקרה על ידי חוקרים שבאו ממוסקבה, ובמהלכה נחקרו ונעצרו אלפי אנשים כולל ראשי הממסד המפלגתי והממשלתי של הרפובליקה. לאחר שאוזבקיסטן זכתה בעצמאות, כל הנעצרים והנשפטים שוחררו ממעצרם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיונות הראשונים לחקור אי-סדרים ברפובליקה התקיימו כבר בשנות ה-70. אמנם בלחץ של ליאוניד ברז'נייב החקירות הופסקו. בשנת 1979 הואשמו ראשי השלטון המקומי בבוכרה בשחיתות אך החוקרים לא יכלו להמשיך בחקירות. בשנת 1982 הגיעה לטשקנט קבוצת חוקרים בכירים ממוסקבה בראשות טלמן גדליאן וניקולאי איוואנוב, אך הניסיונות לחקור לעומק ולהגיע לראשי הפירמידה נתקלו בהתנגדות.

ב-12 בנובמבר 1982 יורי אנדרופוב מונה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ונתן "אור ירוק" להמשך החקירות. בהיותו בראש הק.ג.ב הוא ידע על מצב הדברים באוזבקיסטן הסובייטית ובנוסף לכך היו יחסים אישיים גרועים בינו לבין ראש הרפובליקה שאראף רשידוב. בינואר 1983 אנדרופוב הציע לרשידוב להתפטר, אך רשידוב סירב להצעה.

חקירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1983 פוליטביורו החליט על הקמה וועדה מיוחדת לחקר שחיתות שלטונית באוזבקיסטן הסובייטית ובמיוחד בנושא הכותנה. החשד היה שבמשך שנים רבות שלטונות הרפובליקה דיווחו על אלפי טון כותנה שסופקו למפעלי התעשייה אך בפועל לא סופק כלום. לפי הערכה מדובר בכ-1.5 מיליון טון כותנה בשנה שתשלומים עבורם הועברו מתקציב הממשלתי ממוסקבה לאוזבקיסטן אך מעשית הסחורה לא סופקה. סכומי עתק שולמו עבור הכותנה שלא הייתה קיימת וכספים פוזרו בין הפקידים שהיו מעורבים בדיווח כוזב. לפי הערכה לא היה ניתן לבצע זאת במשך שנים ללא העברת סכומי שוחד גם לראשי הפקידות במוסקבה.

צוות החוקרים מציג את הכסף ודברי ערך שנלקחו מהנחקרים (1988)

ב-31 באוקטובר 1983 רשידוב נפטר ונטמן במרכז טשקנט תוך כוונה להקים במקום מאוזולאום.

בתחילת 1984 בוצעו מעצרים המוניים של ראשי תעשיית הכותנה באוזבקיסטן. בקיץ 1984 בטשקנט נערכה אספה בה היה צריך לבחור יורש לרשידוב הנפטר. כול הנאומים התרכזו בגנות רשידוב ואפיינו אותו כמנהיג מושחת שגרם לנזק גדול לכלכלת הרפובליקה. למנהיג המפלגה הקומוניסטית המקומית נבחר אינמז'ון אוסמנחדז'וייב. צוות החקירות העביר לבוריס ילצין ממצאים לפיהם גם אוסמנחדז'וייב היה מעורב בפרשה. בלחצו, מיכאיל גורבצ'וב הרשה לעצור את אוסמנחדז'וייב. כמו כן התברר שראשי משרד הפנים ברפובליקה היו מעורבים בשחיתות אך מספר ראשי המשרד התאבדו עוד לפני שהגיעו לחדרי החקירות.

החקירות נמשכו עד לשנת 1989 בסופו של דבר הואשמו ראשי הרפובליקה וגם פקידים בכירים במוסקבה:

  • אוסמנוב, שר תעשיית הכותנה של אוזבקיסטן נשפט להוצאה להורג
  • מופזרוב, פקיד בכיר בבוכרה נשפט להוצאה להורג
  • יורי צ'ורבנוב, חתנו של ליאוניד ברז'נייב נשפט ל-12 שנות מעצר, שוחרר לאחר 4 שנים.
  • אינמז'ון אוסמנחדז'וייב - ראש הרפובליקה לאחר רשידוב. נשפט ל-12 שנות מעצר, שוחרר כעבר שנה.
  • עשרות פקידים בכירים ברמות שונות נשפטו לתקופות מעצר שונות, אך רובם שוחררו בשנת 1990.

במהלך החקירה אינמז'ון אוסמנחדז'וייב טען שסכומי כסף גדולים הועברו לראשי פוליטביורו במוסקבה. כמו כן, התברר שפעולות לא-חוקיות היו בעיצומם כאשר מיכאיל גורבצ'וב היה אחראי מטעם המפלגה על תחום החקלאות ולאור כך המשך החקירות היה מעיב על איכות פעילותו ואף היו חשדות הוא ידע על הנעשה אך לא התערב. באביב 1989 בעיתונות הסובייטית (פראבדה ואיזבסטיה) החלו להופיע מאמרים בהם נטען שהודעות הנאשמים בפרשה התקבלו תוך לחץ פיזי, עינויים וכו'. באותן השנים אנטולי סובצ'ק ציין שאומנם החוקרים עסקו בפרשת שחיתות מסועפת שהגיע לראשי השלטון אך בעצמם פעלו בניגוד לחוק. כאשר במוסקבה התברר שהפרשה נוגעת לא רק בפקידות בטשקנט אך גם בראשי השלטון במוסקבה, היה קל להאשים את החוקרים עצמם בפעילות בניגוד לחוק. ב-24 במרץ הוקמה וועדת בדיקה. בדו"ח של וועדת בדיקה אכן צוין שהודעות התקבלו בניגוד לחוק. ב-12 במאי 1989 ניקולאי איוואנוב בשידור ישיר בטלוויזיה ציין שהאשמות נגדו הם תוצאה של רצון ראשי פוליטביורו להפסיק את החקירות. במאי 1989 הפרקליטות החלה בחקירה נגד גדליאן ואיוואנוב. אבל מכיוון שבאותה תקופה הם היו חברי הפרלמנט ולא היה ניתן לחקור אותם ללא חסרת חסינות.

לאחר התפרקות ברית המועצות כול החקירות הופסקו. הנאשמים ונשפטים שהיו במעצר בשטח אוזבקיסטן שוחררו ושמם נוקה. רשידוב עצמו נחשב כיום למנהיג אוזבקי שפיתח את כלכלת הרפובליקה תוך עמידה בלחצים שבאו מהשלטונות במוסקבה. בשנת 1991 הופסקו גם ניסיונות לחקור את גדליאן ואייואנוב. בין האחרונים ששוחררו ממעצר היה יורי צ'ורבנוב, חתנו לשעבר של ליאוניד ברז'נייב. הוא עצמו מעולם לא הודה באשמה ובמהלך המשפט אף הודיע שכל הודאותיו הוצאו ממנו תחת לחץ לא חוקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]