פרשת הסיליקון בחלב

מודעה מטעם תנובה

פרשת הסיליקון בחלב הייתה פרשה שבמרכזה עמד הגילוי שחברת "תנובה" הוסיפה את הכימיקל פולי דימתיל סילוקסאן (Polydimethylsiloxane) לחלב העמיד, 1% שומן שלה, ללא ידיעת הציבור.

הגילוי

בספטמבר 1995 נחשף בתחקיר של רונאל פישר במוסף "סופשבוע" בעיתון מעריב, כי חברת "תנובה" הוסיפה לחלב העמיד דל-השומן שלה את הכימיקל פולידימתילסילוקסאן (אשר נחרט בתודעה הקולקטיבית כ"סיליקון"). התחקיר התבסס על מידע פנימי שהגיע לידי פישר, ועל בדיקות כימיות שבוצעו לחלב במעבדת 'ספקטרולאב' ברחובות. הכימיקל שימש כחומר מונע קיצוף, ואיפשר לאטום ביתר קלות את אריזות החלב לאחר מזיגת החלב לתוכן. בעקבות בעיה בתהליך הייצור במפעל תנובה נאלצו להשמיד כמויות גדולות של חלב ובכך נגרמו הפסדי הכנסות ניכרים. השימוש בסיליקון מנע את התופעה. מדובר בפולימר על בסיס צורן, נטול צבע ולא רעיל. החומר נחשד כחומר מסרטן, ולכן נאסר לשימוש במזון ברוב ארצות העולם ובהן ישראל, מתוקף סעיף בתקנות לרישוי עסקים. הכנסתו למוצר מזון הייתה כרוכה באישור מיוחד של מנכ"ל משרד הבריאות^{[דרוש מקור]}.

הליכים משפטיים

הליכים פליליים

בשנת 1995 הוגש נגד תנובה ומנהליה כתב אישום בבית משפט השלום ברחובות בשל שתי עבירות:

• אי מילוי הוראות תקן בניגוד לחוק התקנים, תשי"ג-1953

  העבירה לפי חוק התקנים התבססה על הממצא שתנובה ייצרה כמות של כ-13 מיליון ליטר חלב שהוסף לו סיליקון, חומר שאיננו נמנה עם החומרים שמותר להוסיפם לחלב לפי סעיף 105 לתקן הישראלי הרשמי 284.

• הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן

  העבירה של הטעיה התבססה על כך שתנובה ומנהליה פרסמו מודעה בעיתונות, בעקבות חשיפת הפרשה, בה נטען כי החלב של תנובה נקי מתוספות סיליקון על פי בדיקות מעבדה. מודעות אלו נמצאו כמטעות את הצרכן, נוכח העובדה שאין מחלוקת שהוחדר סיליקון לחלב בעת תהליך הייצור במחלבות תנובה. בית המשפט עוד קבע, כי מנהלי תנובה ידעו מעצם ההחדרה.

ביום 4 במרץ 1996 הרשיע בית המשפט את הנאשמים על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם ואימץ את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים לפיו הוטל על הנאשמים קנס. (על תנובה הוטל קנס בסך של 28,000 ש"ח)

הליכים אזרחיים

ב-14 בספטמבר 1995 הוגשה תביעת פיצויים ובקשת לאישור תובענה ייצוגית על ידי תופיק ראבי נגד תנובה. ב-13 ביוני 1996 אושרה הבקשה על ידי השופט משה טלגם, שקבע כי התובע הייצוגי ממלא אחר דרישות חוק הגנת הצרכן אשר כלל בשעתו הסדר להגשת תובענות ייצוגיות בעילות על פיו. בנוסף לכך, בית המשפט שלל את הטענה בדבר העדר תום לב של התובע, וקבע כי הוא יכול לייצג בצורה הולמת את הקבוצה התובעת, אף כי המליץ לו להסתייע במועצה הישראלית לצרכנות. לגבי הסעד, קבע בית המשפט כי אין לאשר סעד של השבה אך אישר תביעה בגין נזק בריאותי, ובלבד שאין מדובר בנזקי גוף עתידיים. בית המשפט הגדיר את הקבוצה התובעת ככוללת כל מי שצרך חלב מן הסוג הנדון בתקופה שבה הוסף לו סיליקון.

הן תנובה והן התובע ערערו על ההחלטה לאשר את התובענה הייצוגית. תנובה ערערה על אישורה, ואילו התובע ערער על מחיקת סעד ההשבה וכן על כך שלא נפסק לטובתו שכר טרחה. המשך הדיון בתובענה עוכב עד למתן פסק דין בערעור בבית המשפט העליון.

ביום 19 במאי 2003 ניתן פסק דין בערעור. המועצה לצרכנות הצטרפה כצד לדיון בערעור, לצדו של התובע, ולמעשה הוספה כתובע נוסף. גם היועץ המשפטי לממשלה הצטרף לדיון וצידד באישור התובענה הייצוגית. בית המשפט העליון דן בתנאי קיום נזק בר-פיצוי לשם גיבושה של עילת התביעה לפי חוק הגנת הצרכן וקבע בדעת רוב (השופטת מרים נאור והמשנה לנשיא שלמה לוין) כי נזק בר-פיצוי איננו רק נזק ממוני, עת הגדרתם שנזק כולל גם "תחושות שליליות ותחושות של גועל", ובנוסף "פגיעה באוטונומיה של הפרט" אשר זכאי לקבוע מה יכנס לפיו ולגופו וממה ימנע. בהחלטתו הסתמך בית המשפט העליון על פסיקה לפיה נזק בר פיצוי כולל גם "פגיעה בנוחות גופנית, סבל ופחד גם אם אין להם כל ביטוי פיזי, וגם אם אין הם מתלווים לפגיעה פיזית כלשהי", וכן, "נזק מוראלי ועגמת נפש". בית המשפט השליך מעצם העובדה שתנובה הכחישה בתחילת הדרך את הוספת הסיליקון לחלב כהבנה ומודעות לכך שקיימת התנגדות רחבה בציבור לתוספת זו. בית המשפט העליון לא התערב בהחלטה לשלול את סעד ההשבה וציין כי בית המשפט יוכל לפסוק פיצוי לטובת הציבור או לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, שהרי קיים קושי לדעת מיהם הצרכנים שרכשו את החלב.

משאושרה התביעה כייצוגית חזר הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט קבע כי אין לפצל את שלב ההוכחות לדיונים נפרדים בשאלת האחריות ובשאלת הנזק, וקבע עוד כי "האוכלוסייה הרלוונטית לתביעה היא, בעיקרו של דבר, אותם אנשים שרכשו בעצמם את החלב" בישראל. בנוסף לכך קבע בית המשפט כי לא ניתן לבסס "ממצאים עובדתיים" על קביעות בית המשפט בהליך פלילי, בין היתר, משום שבאותו הליך לא נשמעו עדויות ולא הוגשו ראיות. עם זאת, קבע בית המשפט כי הודאתה של תנובה בביצוע העבירות והכרעת הדין המרשיעה מהווים ראיות לחובתה של תנובה גם בהליך בפניו. בית המשפט הוסיף כי הוא אינו נדרש להכריע בשאלה "המדעית" הנוגעת לקיומו של סיכון בריאותי בשתיית חלב המכיל סיליקון, וכי די לבחון את השאלה האם ניתן לשלול סיכון בריאותי כאמור. ביום 7 באוקטובר 2008 פסק בית המשפט סעד כספי לטובת הקבוצה מכוח סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, על סך של 55 מיליון ש"ח, וחילק אותו לשלוש מטרות:

• מתן הטבה לחברי הקבוצה באמצעות הוזלת המוצר (או הגדלת התכולה בלא העלאת מחירו).
• העברת חלק מסכום הפיצוי לקרן מחקרים ומלגות בתחום המזון והתזונה, שלהם השלכה על בריאות הציבור.
• חלוקת חלב חינם לאוכלוסיות נזקקות באמצעות עמותות העוסקות בכך.

תנובה הגישה ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי והתובעים הייצוגיים הגישו ערעור שכנגד, אך טרם שנדונו ערעורים אלו ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פסק דין משלים. בפסק הדין המשלים מיום 17 ביוני 2009 נתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכמות אליהם הגיעו הצדדים לגבי חלוקת מטרות הפיצוי, וכן פסק את הגמול ושכר הטרחה הסופיים. הצדדים הלינו בפני בית המשפט העליון גם על פסק הדין המשלים. כל ההליכים שקדמו לדיון בהליך ת"א 1372/95 (אחרי אישורה כייצוגית) התנהלו על פי הוראות פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן שעמד אותה עת בתוקפו, ורק לאחר שבית המשפט המחוזי החל לדון בתובענה הייצוגית שאושרה, נחקק חוק תובענות ייצוגיות שלפיו פסק בית המשפט את פסק הדין.

בבית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות נתנה חוות דעת מקיפה אשר בסופה קיבלה באופן חלקי את ערעורה של תנובה בכל הנוגע לשיעור הפיצוי וכן את ערעורה בכל הנוגע לשיעור הגמול לתובעים הייצוגיים ולשכר הטרחה לבאי כוחם. בנוסף, דחתה את הערעור שכנגד שהגישו התובעים הייצוגיים ואת ערעורם על פסק הדין המשלים והעמידה את סכום הפיצויים על סך של 38.5 מיליון ש"ח. השופטים עמית ופוגלמן הצטרפו לחוות דעתה.

חובת גילוי על עוסק כלפי הצרכן מקורה בדין ומוסדרת בין השאר בסעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, אשר מטיל חובת גילוי ומחיל אותה על כל עוסק. לפי החוק כל עוסק חייב לגלות לצרכן כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס ו/או כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל.

רקע משפטי

חוק הגנת הצרכן נתקבל בכנסת ב-1 באפריל 1981 ונועד להבטיח כי הצרכן יקבל מראש מידע אמין כדי לאפשר לו לשקול באורח שקול ומודע אם לרכוש מוצר. חוק הגנת הצרכן מכיר בעובדה כי הצרכן אינו במעמד שווה, הן מבחינת יכולת כלכלית והן מבחינת הבנה עסקית לעוסק. הוא מסתמך על המוכר ומצפה שהמוכר יגלה לו את הפרטים העיקריים והחשובים של העסקה כמו איכות המוצר או השירות, תנאי העסקה ותנאי האחריות. צרכן סביר בעסקה צרכנית מסתמך על העוסק ומצפה שיגלה לו את העובדות העיקריות, חוסר השוויון הכלכלי והמקצועי מחייב את הצרכן להסתמך על העוסק. חוק הגנת הצרכן מהווה אמצעי אזרחי שנועד להגן על הצרכן וכלי למימוש זכויותיו בדרך של תביעת פיצויים וכולל בין השאר סנקציות פליליות והסדר פיקוח מנהלי של הממונה על הגנת הצרכן. שני תנאים בסיסים לקיומה של חובת הגילוי:

• קיימת חובת גילוי שלא מולאה,
• הצרכן ידע או היה צריך לדעת את המידע המדובר,

חובת הגילוי אינה חלה כאשר העוסק הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן.

תגובת תנובה

במהלך שבדיעבד גרר פגיעה חמורה בתדמיתה, דחתה הנהלת תנובה את החשדות בכל תוקף. אמנם תחילה נשמעו תגובות סותרות מצד ההנהלה, כאשר יצחק בן-דוד, סמנכ"ל בחברה, הודיע לתקשורת כי הסיליקון שימש כבולם קצף ואושר על ידי משרד הבריאות.

מודעה מטעם תנובה

אולם חברת "תנובה" יצאה חיש מהר בקמפיין אגרסיבי בכלי התקשורת במטרה להפריך את החשדות. יוסף יודוביץ', מנהל אגף החלב בתנובה מסר כי "פעלנו ונמשיך לפעול רק לפני ההוראות. 'תנובה' נשארה עקבית בעמדתה, שלא היו דברים מעולם, והחברה עובדת באופן תקין".

במהרה הצטברו העדויות כנגד "תנובה" והלחץ כלפי החברה מצד הציבור גבר בעקבות שידורו בערוץ 2, של קטע וידאו שצולם במצלמה נסתרת, בו רואים את מיכלי הסיליקון ליד פס יצור החלב, שעליהם תוויות "לשימוש חיצוני בלבד". תנובה החלה בהורדת החלב מהמדפים, וגרסת החברה לאירועים שונתה. כעת הצהירו בחברה כי אמנם נעשה שימוש בסיליקון, אך כחומר ניקוי בלבד למערכת הצינורות, וזאת הסיבה שבגללה נמצאו שאריות סיליקון בחלב. ההצהרה עוררה תמיהות רבות מכוון שהחומר כלל אינו משמש כחומר ניקוי. בקשת תנובה, שכעת מצאה את עצמה עם כמויות אדירות של חלב עמיד, להשתמש בחלב שהורד כמזון לבהמות נדחתה, ומשרד הבריאות הורה לחברה להשמיד את החלב לאלתר.

עם זאת, בתנובה עוד לא הודו בפה מלא בהכנסת הסיליקון במזיד. צבי ורשביאק, מנהל מפעל תנובה ברחובות שבו יוצר החלב, יצא בהצהרה "אנחנו ממשיכים בייצור החלב העמיד. יש לנו נתונים על ערכים גבוהים של סיליקון במים ובחלב באופן טבעי וללא שהוספנו שום חומר פנימה".

הלחץ על החברה גבר, ונציגי החברה זומנו להופיע בפני ישיבת פגרה מיוחדת של ועדת הכלכלה של הכנסת, בהשתתפות נציגי משרד הבריאות, משרד החקלאות וארגוני הצרכנים. בסופו של דבר, בעקבות חקירה פנימית, הודתה הנהלת תנובה במחדל, כאשר מנכ"ל החברה, יצחק לנדסמן, התנצל בהודעה אישית על הפרשה, על הטיוח, והורה על השעייתו של מנהל המפעל.

ביקורת רבה נמתחה על לנדסמן, מכיוון שלא קיבל אחריות אישית על המאורע, בטענה כי היה בידו מידע לא מדויק. לנדסמן, שעורר זעם רב, הואשם כי הודעתו לקתה בתסמונת הש"ג בכך שהפיל את האשמה על מנהל המפעל. כמו כן, הועלו חשדות כי לנדסמן ידע על המתרחש כבר שמונה חודשים לפני האירוע, כאשר מומחה ממשטרת ישראל, דוד בר-דרור, ביקש להביא לידיעתו את הנושא, אך בחר להתעלם. לנדסמן הוחלף כעבור זמן קצר במנכ"ל חדש, אריק רייכמן.

בעקבות הפרשה

בשנת 1997, יצאה תנובה בקמפיין לשיקום תדמיתם ההרוסה של מוצרי החלב העמיד שלה. גולת הכותרת בקמפיין זה הייתה משלוח חלב עמיד תנובה לקוסמונאוטים הרוסים בתחנת החלל מיר, שצולמו לוגמים ממנו כשהם מרחפים באוויר בפוזות שונות. עלות הפקת הפרסומת בחלל הייתה כחצי מיליון דולר.

ראו גם

• יחסי ציבור
• ספין תקשורתי

קישורים חיצוניים

• תולי שרגאי‏, מה נהיה עם – פרשת הסיליקון בחלב, באתר וואלה!‏, 12 ביוני 2005
• עוז בן­יצחק, "זמן תל - אביב" חושף, באתר nrg‏, 5 ביולי 2001
• רונית שווה, האמת היא הנשק האסטרטגי הטוב ביותר, ירחון סטטוס
• דנ"א 9416/11 עזבון המנוח ראבי נ' תנובה, ניתן ב־31 במאי 2012