פרשת ואתחנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן היא פרשת השבוע השנייה בספר דברים. היא מתחילה בפרק ג' פסוק כג ומסתיימת בפרק ז' פסוק יא. בפרשה 118 פסוקים.

את פרשת ואתחנן קוראים לעולם בשבת שאחרי תשעה באב, ועל שם ההפטרה שלה שבת זו נקראת "שבת נחמו".

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשה מסיים משה את הנאום הראשון שנשא לפני מותו (הנאום ההיסטורי) ופותח בנאום השני (נאום המצוות).

בסיום הנאום הראשון:

בין סיום הנאום הראשון ותחילת הנאום השני מסופר כיצד הבדיל משה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי.

בנאום השני - נאום המצוות:

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שאת פרשת ואתחנן קוראים בשבת שאחרי תשעה באב, ההפטרה פותחת סדרה של שבע הפטרות העוסקות בנבואות נחמה ונקראות שבע דנחמתא. בהפטרת ואתחנן קוראים בספר ישעיהו פרק מ', מפסוק א עד פסוק כו (התימנים מוסיפים את פסוק כז, ואת פסוק יז בפרק מ"א). על שם פתיחתה, "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם", נקראת ההפטרה הפטרת "נחמו".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים בואתחנן[עריכת קוד מקור | עריכה]