פרשת חשבון הדולרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת חשבון הדולרים היא כינוי לעבירה על הוראות הפיקוח על מטבע בידי ראש הממשלה יצחק רבין ואשתו, שהובילה לפרישתו של רבין מראשות הממשלה בשנת 1977, בעקבות המלצת היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק.

הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה החלה כאשר העיתונאי דן מרגלית פרסם בעיתון "הארץ", ב-15 במרץ 1977, שלאה רבין, רעייתו של ראש הממשלה יצחק רבין, מחזיקה חשבון דולרים בבנק "ניישנל בנק" שבארצות הברית, בניגוד להוראות הפיקוח על מטבע זר שהיו בישראל באותה עת. קיומו של החשבון הודלף על ידי יורם סתר, שהיה באותה עת קצין הביטחון של שגרירות ישראל בוושינגטון‏[1].

החשבון, למעשה היו שניים, נפתח כחוק בעת שיצחק רבין כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית ונשא את שם שני בני הזוג. הממונה ("סרוגייט" בלשון הבנק) עליו היה פרופ' דוד נחמנסון, דודה הניו-יורקי של לאה, שאף נהג להשמיד את מסמכי החשבון שנשלחו אליו מהבנק. החוק הישראלי חייב את סגירת החשבון עם סוף הקדנציה (בשנת 1973), אולם בני הזוג המשיכו להחזיק בחשבון. בני הזוג טענו בתחילה כי מדובר בסכום זעיר, אולם לדברי מרגלית הבנק מסר נתונים הסותרים טענה זו. מאוחר יותר פרסם הניו יורק טיימס כי החשבון כלל 90 אלף דולרים שקיבל רבין עבור הרצאות בעת שכיהן כשגריר. העיתון המליץ במאמר כי רבין יחזיר את הכסף, אך רבין לא עשה כן ואף מעולם לא שילם מס על הכסף, בארצות הברית או בישראל.

על עבירות מסוג זה נהוג היה להטיל קנס מנהלי, ללא העמדה לדין. משרד האוצר נטה לטפל באופן דומה גם במשפחת רבין, אך נתקל בהתנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, שהודיע על כוונתו להעמיד לדין את לאה ויצחק רבין‏[2].

השפעה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה עת עמד רבין בראש ממשלת מעבר, לאחר שהתפטר בדצמבר 1976 עקב משבר קואליציוני. בעקבות ההתפטרות הוקדמו הבחירות לכנסת ל-17 במאי 1977. בהתמודדות הפנימית במרכז מפלגת העבודה שהתקיימה בפברואר ניצח רבין את שר הביטחון שמעון פרס ברוב קטן, ונבחר למועמד המערך לראשות הממשלה.

בעקבות פרסום הפרשה והמלצתו המפורשת של אהרן ברק, יצחק רבין "יצא לחופשה" מתפקידו כראש הממשלה (שכן לא יכול היה להתפטר מממשלת מעבר), פרש מהנהגת המערך (הוא הודיע על כך בשידור טלוויזיה ב־7 באפריל), ונתן לשמעון פרס להתייצב במקומו בראש הרשימה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית.

כתוצאה מכך נמנע ברק מהעמדת יצחק רבין לדין והסתפק בכתב אישום נגד אשתו. במשפט הוטל על לאה רבין קנס בסך 250 אלף לירות. השופט דב לוין קבע אז כי "הכספים במטבע זר הוחזקו על ידי הנאשמת ונעשה על-ידה שימוש בהם במשך ארבע שנים רצופות ובמגוון של דרכים, שכל אחת מהן היא פסולה כשלעצמה". רבין שילמה את הקנס במאי 1977 בעזרת הלוואה מבן דוד שלה ומידיד המשפחה‏[3].

לאהרן ברק לא סלחה לאה רבין, ובהלוויתו של יצחק רבין אף סירבה ללחוץ את ידו.

בבחירות הפנה הציבור עורף למערך, והעניק את הניצחון לליכוד בראשות מנחם בגין.

הפרסום בל'אקספרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1980 פרסם השבועון הצרפתי ל'אקספרס שרבין קיבל את הכספים לתשלום החוב מידי הקבלן בצלאל מזרחי. העיתון המשיך וציין שידיעה על כך הגיעה למחנה של שמעון פרס ומהווה עבורו נשק סודי בהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה[4]. מזרחי‏[5] ורבין הכחישו את הידיעה‏[6]. רבין הגיש תביעת דיבה נגד ל'אקספרס על הפרסום‏[7]. הצדדים הגיעו לפשרה: רבין הסיר את התביעה, ל'אקספרס הודה כי הפרסום היה שקרי ושילם את הוצאות המשפט. את הכסף שקיבל מהעיתון, תרם רבין לארגון נכי צה"ל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]