פרשת יוסל'ה שוחמכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסל'ה שוחמכר

פרשת יוסל'ה שוחמכר היא פרשה ציבורית בולטת בראשית שנות השישים בישראל שנקראה על שמו של הילד יוסל'ה שוחמכר, יליד 1952. הפרשה התחוללה לאחר שסבו החרדי, שהילד הופקד בידו, סירב להחזירו להוריו, בשל אורח חייהם החילוני. יוסל'ה הוחבא בישראל ולאחר מכן הוברח אל מחוץ לישראל, עד שאותר על ידי המוסד והוחזר להוריו. הפרשה הגבירה את הקיטוב בין חרדים לחילוניים בישראל.

השתלשלות הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסל'ה עלה בגיל 5 יחד עם הוריו, אידה ואלטר, מברית המועצות. בשל קשיים כלכליים מסרו אותו הוריו לסבו החרדי מחסידי ברסלב בירושלים, נחמן שטרקס, ואת אחותו לפנימייה דתית. לאחר חודשים אחדים, כאשר השתפר מצבם הכלכלי של ההורים, הם ביקשו מהסב שיחזיר אותו, אך הסב סירב. על פי הנטען, נאמר לסב שההורים רוצים לחזור לרוסיה עם יוסל'ה ובכך יוציאו אותו לשמד. בעקבות זאת, ארגנו הסב ובנו, שלום שטרקס, את החבאתו של שוחמכר. הם הסבירו לילד שהוריו רוצים לקחתו חזרה לרוסיה, שם יוצא לשמד, וכך שכנעוהו לשתף עמם פעולה. שוחמכר הוחבא במקומות שונים בישראל, בין השאר בראשון לציון[1], ירושלים, צפת, בני ברק ומושב קוממיות.

החיפושים אחרי יוסל'ה עלו בתוהו. בית המשפט העליון הורה לסב להשיב את הילד עד ל-15 בפברואר 1960, אולם הסב סירב, גם לאחר שנכלא, בטענה שבתו וחתנו רוצים לרדת לרוסיה שם יוציאו את הילד לשמד‏[2]. ב-21 ביוני 1960 הוברח שוחמכר לחוץ לארץ, כשהוא מחופש לילדה, בידי רות בן דוד. בן דוד ניצלה את כישוריה וניסיונה כסוכנת ה"מאקי" (המחתרת האנטי-נאצית שפעלה בצרפת במלחמת העולם השנייה), ושינתה בדרכונה את רישום בנה מ-"Claude" לשם "Claudine". כך הערימה על אנשי ביקורת הגבולות (שניסו לאתר ילד שנחטף). שוחמכר הוחבא זמן רב באירופה, בהם כששה חודשים בפיבלן שליד פריס[3] ואז הועבר לארצות הברית.

חיפושי המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט העליון הורה למשטרה למצוא את שוחמכר. באפריל 1960 התייאשה המשטרה מלמצוא את שוחמכר וביקשה מבית המשפט העליון הנחיות לגבי המאמצים שעליה להשקיע במציאת שוחמכר‏[4]. שר המשטרה סיפר שהמשטרה ביצעה מעל 270 חיפושים אך לא מצאה את שוחמכר. בקהילות חרדיות היו שהיתלו במשטרה כשהסתירו ילדים בארונות במהלך החיפושים‏[5]. במקביל ניסו המשטרה, חברי כנסת וגורמים שונים לתווך בין ההורים לסב כדי להביא להשבת הילד תוך הבטחה ששוחמכר יקבל חינוך דתי‏[6]. אמו של שוחמכר אמרה שהסכימה שהוא יועבר לאפרוטרופסותו של חבר הכנסת שלמה לורנץ, ילמד בישיבה עד גיל 13 ויבקר את הוריו רק בשבתות וחגים, אך הסב לא הסכים‏[7].

באוקטובר 1960 נפוצו שמועות ששוחמכר הוברח לחוץ לארץ‏[8], אך המשטרה המשיכה בחיפושים בישיבות ובריכוזים דתיים‏[9]. באוגוסט 1961 עצרה המשטרה את הורי משפחת קוט מהמושב החרדי קוממיות, אצלם שהה יוסלה במשך מספר שבועות‏[10]. אדם נוסף טען שנחטף גם הוא בידי אנשי קוממיות, ורב המושב, הרב בנימין מנדלזון נעצר עם אחרים. בהמשך התברר שהייתה זו עדות שקר ואותו אדם נידון למאסר‏[11].

חיפושי המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמאמצי המשטרה לאתר את הילד נכשלו והפרשה צברה תשומת לב ציבורית רבה מאוד, הטיל ראש הממשלה דוד בן-גוריון במרץ 1962 על ראש "המוסד", איסר הראל לאתר את יוסל'ה. את החיפושים ניהל הראל בעצמו.

הראל העריך שהילד הועבר לאירופה והפעיל עשרות סוכנים ומתנדבים בחיפושים אחריו בקרב קהילות חרדיות ביבשת. הסוכנים לא הצליחו למצאו שם, אולם אחד מהם סיפר להראל כי בקהילה באנטוורפן מספרים על גיורת בעלת יכולות מרשימות הפועלת במדינות שונות. הראל העריך שהיא קשורה לפרשה, ולאחר מאמצים הצליח לאתר את רות בן דוד. אנשי המוסד גילו כי היא מוכרת את ביתה בצרפת. הם התחזו לאנשי עסקים החפצים לקנות את הבית והצליחו לגרום לה להגיע לדירה שהוכנה לצורך כך בצרפת ולהחזיקה שם. חוקרי המוסד ניסו לדובב את בן דוד במשך שבועות אולם לא הצליחו לגרום לה לשתף עמם פעולה. במקביל נעצר בארץ בנה של בן דוד, אוריאל, והוא הודה שאמו מעורבת בפרשה. בסופו של דבר הצליח הראל עצמו להוציא מבן דוד את מקום הימצאו של הילד, בעזרת המידע שנתן אוריאל ותוך שכנוע מוסרי. ב-1 ביולי 1962 גילו סוכני "המוסד" את יוסל'ה אצל משפחת גרטנר, מחסידי סאטמר, ברובע ברוקלין שבניו יורק.

בפגישה בין יוסל'ה לאמו, שנערכה בניו יורק, התנכר לה יוסל'ה תחילה, וטען ששמו יענקל גרטנר, אך לאחר שהראתה לו תמונות מילדותו חזר לחיקה‏[12]. הילד שב לבית הוריו.

לאחר סיום הפרשה, צבי אהרוני, מבכירי "המוסד", מתח ביקורת על פעילות "המוסד" בנושא: "עשרות אנשי מבצעים, חוקרים ודסקאים התעסקו ארבעה חודשים רק בחיפוש אחרי יוס'לה. זאת הייתה ממש אובססיה של איסר, וזה בא על חשבון מבצעים אחרים"‏[13].

העמדה לדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הזוג קוט ממושב קוממיות נידונו למאסר על תנאי לשנה לאחר שהודו שביומיים-שלושה האחרונים לשהותו של שוחמכר אצלם ידעו את זהותו‏[14]. הדוד שלום שטרקס נדון לשלוש שנות מאסר על חלקו בחטיפה‏[15]. רות בן דוד שהבריחה את שוחמכר אל מחוץ לישראל הועמדה לדין, אך לפי עדות שוחמכר הדין לא מוצה עִמה‏[16].

שוחמכר לאחר תום הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחמכר הוחזר להוריו בחולון. תחילה למד בבית ספר דתי ולאחר שנה עבר לבית ספר חילוני‏[17]. בשנת 1969 היה יו"ר פרלמנט הנוער של חולון‏[18]. הוא התגייס לצה"ל ב- 1970 והיה קצין בחיל התותחנים. לאחר מכן עבד במשך כמה שנים בחברת IBM. באוגוסט 1979 התחתן עם איטה הורוביץ בחתונה שעוררה עניין תקשורתי‏[19] ונולדו לו שלושה ילדים. הוא מתגורר ביישוב שערי תקווה ומכהן כחבר בוועד היישוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסלה העיד בביהמ"ש על הסתרתו בקוממיות, דבר, 19 בדצמבר 1962
  2. ^ גבריאל שטרסמןהסב מתעקש: לא אחזיר את הילד!, מעריב, 11 בפברואר 1960
  3. ^ שמואל שגבמסתירי יוסל'ה: אנו עזרנו לש.ב., מעריב, 8 ביולי 1962
  4. ^ המשטרה מבקשת לשחררה מהמשך החיפושים אחרי יוסל'ה שוחמכר, דבר, 8 באפריל 1960
  5. ^ שיטרית: נמשכים החיפושים אחר הילד יוסל'ה שוחמכר, דבר, 9 ביוני 1960
  6. ^ סיכויים לפשרה בעניין שוחמכר, דבר, 3 ביוני 1960
  7. ^ דב גולדשטייןהחזר לי את בני, אבא, מעריב, 27 בספטמבר 1960
  8. ^ ייתכן שיוסלה שוחמכר הוצא בסתר מהארץ, דבר, 11 באוקטובר 1960
  9. ^ ישעיהו אביעם, חיפוש בישיבת פתח תקווה אחרי הילד יוסלה שוחמכר, מעריב, 28 בנובמבר 1960
    חיפשו את יוסלה שוחמכר בבאר שבע, דבר, 13 בדצמבר 1960
  10. ^ נתגלו עקבות יוסלה שוחמכר, דבר, 6 באוגוסט 1961
  11. ^ עזרא ינוב, עצבות העיבה על השמחה בקוממיות, מעריב, 24 ביוני 1962
    יצחק קוגלר נידון לשנתיים מאסר, מעריב, 17 בפברואר 1963
  12. ^ שמואל שליט, יוסלה שם רגל לילדי גרטנר, מעריב, 6 ביולי 1962
  13. ^ גד שמרון, המוסד והמיתוס, הוצאת כתר, ירושלים 2011, עמוד 122
  14. ^ בני הזוג קוט נדונו למאסר שנה, דבר, 8 בנובמבר 1962
  15. ^ שלום שטרקס לשלוש שנות מאסר, דבר, 8 בינואר 1963
  16. ^ הראיון של שוחמכר בערוץ הכנסת, דקות 12-16
  17. ^ תמר אבידריוסלה מנגן על גיטרה, מעריב, 8 במרץ 1964
  18. ^ עצרת הזדהות עם יהודי בריה"מ נערכה בחולון, מעריב, 18 בנובמבר 1969
  19. ^ יעקב העליוןאיטה חטפה את יוסלה, מעריב, 22 באוגוסט 1979