פרשת יוסל'ה שוחמכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסל'ה שוחמכר

פרשת יוסל'ה שוחמכר היא פרשה ציבורית בולטת בראשית שנות השישים בישראל שנקראה על שמו של הילד יוסל'ה שוחמכר, יליד 1952. הפרשה התחוללה לאחר שסבו החרדי, שהילד הופקד בידו, סירב להחזירו להוריו, בשל אורח חייהם החילוני. יוסל'ה הוחבא בארץ ולאחר מכן הוברח אל מחוץ לישראל, עד שאותר על ידי המוסד והוחזר להוריו. הפרשה הגבירה את הקיטוב בין חרדים לחילוניים בישראל.

השתלשלות הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסל'ה עלה בגיל 5 יחד עם הוריו, אידה ואלטר, מברית המועצות. בשל קשיים כלכליים מסרו אותו הוריו לסבו החרדי מחסידי ברסלב בירושלים, נחמן שטרקס, ואת אחותו לפנימייה דתית. לאחר חודשים אחדים, כאשר השתפר מצבם הכלכלי של ההורים, הם ביקשו מהסב שיחזיר אותו, אך הסב סירב, משום שרצה לגדל את יוסל'ה כחרדי. החיפושים אחרי יוסל'ה עלו בתוהו. בית המשפט העליון הורה לסב להשיב את הילד עד ל-15 בפברואר 1960, אולם הסב סירב, גם לאחר שנכלא, בטענה שבתו וחתנו רוצים לרדת לרוסיה שם עלול חינוכו של הילד להיפגע.

בתחילה נודע לחוקרים כי הילד הוסתר אצל משפחת קוט במושב החרדי קוממיות. אדם נוסף טען שנחטף גם הוא בידי אנשי קוממיות, ורב המושב, הרב בנימין מנדלזון נעצר עם אחרים. בהמשך התברר שהייתה זו עדות שקר ואותו אדם נידון למאסר.‏[1].

בהברחת הילד בחוץ לארץ, כשהוא מחופש לילדה, השתתפה רות בן דוד, שעתידה הייתה להינשא ב-1965 לרב עמרם בלוי, מנהיגם של נטורי קרתא. בן דוד ניצלה את כישוריה האישיים ומיומנותיה כסוכנת ה"מאקי" (המחתרת האנטי-נאצית שפעלה בצרפת במלחמת העולם השנייה), וזייפה במיומנות בדרכונה את רישום השם של בנה מ-"Claude" לשם "Claudine" וכך הערימה על אנשי ביקורת הגבולות (שניסו לאתר ילד שנחטף).

לאחר שמאמצי המשטרה לאתר את הילד נכשלו והפרשה צברה תשומת לב ציבורית רבה מאוד, הטיל ראש הממשלה דוד בן-גוריון במרץ 1962 על ראש "המוסד", איסר הראל לאתר את יוסל'ה. את החיפושים ניהל הראל בעצמו.

הראל העריך שהילד הועבר לאירופה והפעיל עשרות סוכנים ומתנדבים בחיפושים אחריו בקרב קהילות חרדיות ביבשת. הסוכנים לא הצליחו למצאו שם, אולם אחד מהם סיפר להראל כי בקהילה באנטוורפן מספרים על גיורת בעלת יכולות מרשימות הפועלת במדינות שונות. הראל העריך שהיא קשורה לפרשה, ולאחר מאמצים הצליח לאתר את רות בן דוד. אנשי המוסד גילו כי היא מוכרת את ביתה בצרפת. הם התחזו לאנשי עסקים החפצים לקנות את הבית והצליחו לגרום לה להגיע לדירה שהוכנה לצורך כך בצרפת ולהחזיקה שם. חוקרי המוסד ניסו לדובב את בן דוד במשך שבועות אולם לא הצליחו לגרום לה לשתף עמם פעולה. במקביל נעצר בארץ בנה של בן דוד, אוריאל, והוא הודה שאמו מעורבת בפרשה. בסופו של דבר הצליח הראל עצמו להוציא מבן דוד את מקום הימצאו של הילד, בעזרת המידע שנתן אוריאל ותוך שכנוע מוסרי. ב-1 ביולי 1962 גילו סוכני "המוסד" את יוסל'ה אצל משפחת גרטנר, מחסידי סאטמר, ברובע ברוקלין שבניו יורק.

בפגישה בין יוסל'ה לאמו, שנערכה בניו יורק, התנכר לה יוסל'ה תחילה[דרוש מקור], וטען ששמו יענקל גרטנר, אך לאחר שהראתה לו תמונות מילדותו חזר לחיקה. הילד שב לבית הוריו.

לאחר סיום הפרשה, צבי אהרוני, מבכירי "המוסד", מתח ביקורת על פעילות "המוסד" בנושא: "עשרות אנשי מבצעים, חוקרים ודסקאים התעסקו ארבעה חודשים רק בחיפוש אחרי יוס'לה. זאת הייתה ממש אובססיה של איסר, וזה בא על חשבון מבצעים אחרים".‏[2]

יוסל'ה התגייס לצה"ל ב- 1970. בהמשך שירותו היה קצין בחיל התותחנים, ולאחר מכן עבד במשך כמה שנים בחברת IBM. הוא מתגורר ביישוב שערי תקווה ומכהן כחבר בוועד היישוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עזרא ינוב, עצבות העיבה על השמחה בקוממיות, מעריב, 24 ביוני 1962
    יצחק קוגלר נידון לשנתיים מאסר, מעריב, 17 בפברואר 1963
  2. ^ גד שמרון, המוסד והמיתוס, הוצאת כתר, ירושלים 2011, עמוד 122