פרשת מקץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"מצרים ניצלת בידי יוסף", 1827

פרשת מִקֵּץ היא פרשת השבוע העשירית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"א פסוק א ומסתיימת בפרק מ"ד פסוק יז. הפרשה ממשיכה לתאר את סיפור יוסף ואחיו. היא נפתחת כאשר יוסף מצוי בבור בית הסוהר במצרים.

את פרשת מקץ קוראים כמעט תמיד בשבת החלה בחג החנוכה. אם יש שתי שבתות בחנוכה, קוראים את פרשת מקץ בשבת השנייה.

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלומו של פרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרעה חולם שני חלומות: בראשון עולות מן היאור שבע פרות שמנות ולאחריהן שבע פרות רזות. הפרות הרזות אוכלות את הפרות השמנות ונותרות רזות כשהיו. בשני עולות שבע שיבולים בריאות וטובות בקנה אחד ולאחריהן שבע שיבולים דקות ושדופות, ושוב השיבולים הדקות אוכלות את השיבולים הבריאות. פרעה מבקש מן היועצים ומן החרטומים לפתור את חלומו, אך הם אינם מצליחים בכך. אז נזכר שר המשקים ביוסף, שפתר את חלומו שנתיים קודם לכן, ומציע לפרעה להביא את יוסף לפתור את החלום.

יוסף מובא מן הכלא, מתייצב לפני פרעה ומפענח מיד את החלום: על ארץ מצרים עתידות לבוא שבע שנות שובע ושפע, ומיד אחריהן שבע שנות רעב. יוסף אינו מסתפק בפתרון החלום ומציע מיד לפרעה תוכנית פעולה: לאסוף את כל התבואה שתגדל בשנות השובע אל מחסני המלך, ולהשתמש בה למאכל בשנות הרעב. פרעה מתרשם מאוד מדברי יוסף, ממנה אותו להיות המשנה למלך, מלביש אותו בבגדי מלכות ובסממני מלכות נוספים, ומפקיד אותו על תוכנית איסוף התבואה.

שנות הבצורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו של יוסף מוצאים את גביע הזהב באמתחתם.

האירועים מתרחשים כפי שחזה יוסף: באות שבע שנות שבע שבהן אוסף יוסף את התבואה למחסנים, ולאחריהן מתחיל רעב כבד בכל האזור. בינתיים נישא יוסף ומוליד שני ילדים, מנשה ואפרים. הרעב פוגע גם בארץ כנען, ויעקב שולח את בניו - אחי יוסף - למצרים לקנות אוכל. הם באים לפני יוסף ומשתחווים לו - כפי שחזה בחלומותיו בנערותו - אך אינם מזהים אותו, בעוד הוא מזהה אותם.

יוסף מאשים את אחיו שהם מרגלים, אוסר את שמעון, מצייד אותם בתבואה ושולח אותם חזרה לארץ כנען תוך שהוא מזהיר כי יקבל אותם בשנית רק אם יביאו איתם את בנימין, שלא הצטרף למסע הראשון. יעקב שומע את הבשורות הקשות ומסרב לשלוח את בנימין: "אותי שיכלתם: יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת בנימין תיקחו?!". כשתם האוכל בבית יעקב הוא מסכים לשלוח את בנימין, אחרי שיהודה מקבל אחריות עליו.

האחים באים למצרים ומובאים שוב בפני יוסף. יוסף מתקשה להסתיר את סערת רגשותיו למראה בנימין, ובוכה בחדר צדדי. הוא משחרר את שמעון, יושב עם האחים לסעודה ומצייד אותם בתבואה רבה. אולם לצד זאת הוא מורה למשרתו להחביא את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין.

כשיוצאים האחים לדרכם חזרה לארץ כנען, רודף אותם האיש ומאשים אותם בגניבת הגביע. האחים המופתעים מכחישים בתוקף, וקובעים: "אשר יימצא איתו מעבדיך ומת, וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים". בחיפוש שנערך מתגלה הגביע אצל בנימין, והאחים מובאים חזרה לבית יוסף ומציעים את עצמם לעבדים אך יוסף מתעקש שרק בנימין יישאר אצלו כעבד, והשאר ישוחררו לעלות לשלום אל אביהם. בנקודת מבחן זו, שבה יתגלה אם יחסו של יהודה לבנימין שונה מהיחס שהפגין כלפי יוסף בעת מכירתו, מסתיימת הפרשה.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שבדרך כלל קוראים את פרשת מקץ בחנוכה, מפטירים בהפטרה המיוחדת לחנוכה. בשנים הנדירות יחסית (כ-10% מהשנים) שבהן קוראים את פרשת מקץ שלא בחנוכה, שנים מסוג זחא וזחג, מפטירים בספר מלכים א, מפרק ג' פסוק טו עד פרק ד' פסוק א - הפסוקים המתארים את משפט שלמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים במקץ[עריכת קוד מקור | עריכה]