פרשת נשא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטע מפרשת נשא עם תרגום אונקלוס

פָּרָשַׁת נָשֹׂא (או נשוא) היא פרשת השבוע השנייה בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ד' פסוק כא ומסתיימת בפרק ז' פסוק פט. פרשת נשוא היא הארוכה ביותר בתורה (למעט פרשיות מחוברות), ויש בה 176 פסוקים.

השבת שבה קוראים את פרשת נשא היא תמיד השבת הסמוכה לחג השבועות (לפניו או אחריו).

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה ממשיכה בעניינים שנדונו בפרשת במדבר שלפניה, כלומר במניינים, מִפקדים ורשימות, אולם יש בה גם כמה פרשיות הלכתיות. הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה היא בספר שופטים, פרק י"ג פסוקים ב-כה (התימנים מסיימים בפסוק כד). על רקע דיני נזירות המפורטים בפרשה, מסופר על הולדת שמשון הגיבור, שעל פי ציווי של מלאך ה' היה נזיר מבטן אימו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים בנשא[עריכת קוד מקור | עריכה]