פרשת סטרוסברג
פרשת סטרוסברג הוא כינוייה של שערורייה הנוגעת לזיכיונות שנתנה ממשלת רומניה ליזם בתל הנרי סטרוסברג לבניית רשת מסילות ברזל, בראשית שלטונו של קרול הראשון, מכירת המניות ואיגרות החוב של החברה שהוקמה לשם כך, פשיטת הרגל ופעולות אחרות שנעשו בלחץ בעלי החוב וממשלותיהם.
הזיכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסמוך לעלייתו לשלטון החל קרול הראשון לפעול לשם פיתוח רשת מסילות הברזל של רומניה, רשת שהייתה בראשית פיתוחה. קרול פנה לסטרוסברג, שכונה בארצות הגרמניות בשם "מלך מסילות הברזל" וביקש ממנו לקחת על עצמו את עיקר המלאכה. סטרוסברג הגיש הצעה והיא התקבלה וב-10 בספטמבר 1868 הועבר בפרלמנט הרומני "חוק זיכיון מסילות הברזל הרומניות", שאישר את הענקת הזיכיון לסטרוסברג. על פי חוק זה הוענק לסטרוסברג זיכיון ל-90 שנים, כדי שיפתח מסילות ברזל שיחברו את היישובים: רומן - מרששט - טקוץ' - גאלאץ, גאלאץ - בראילה - בוזאו - פלוישט - בוקרשט, בוקרשט - פיטשט - סלטינה - קראיובה - טורנו סברין - ורצ'יורובה. חברות נוספות קיבלו זיכיון לקווים אחרים.
ההתחייבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לביצוע הפרויקט נדרשה השקעה של 247,000,000 לאי, כשהמשקיעים היו אמורים לתפעל את הקווים ולהנות מההכנסות במשך 90 שנים, שלאחריהן המסילות יעברו לרשות ממשלת רומניה.
לגיוס הממון הקים סטרוסברג חברה שהנפיקה איגרות חוב המבטיחות ריבית שנתית של 7.5%. בשלב ראשון הונפקו איגרות חוב בשווי המקביל לערכם של 300 קילומטרים של מסילות ברזל. הקונסורציום המנפיק היה ערב לאיגרות חוב אלה עד אשר יושלמו 300 הקילומטרים של מסילות ברזל ומשלב ההשלמה הערבות הייתה צריכה לעבור לכתפי ממשלת רומניה. סדרות נוספות של איגרות חוב היו אמורות להיות מונפקות רק לאחר התקדמות נוספת בבניית מסילות הברזל. מטעם רומניה מונה משגיח על הנפקת איגרות החוב. המשגיח היה גרמני בשם אמברון (Ambron) והיה מקורב לקרול הראשון מאז התבקש לכך על ידי אביו, בעקבות הפסדיו של קרול בבורסה לניירות ערך, לפני שנבחר להיות שליט רומניה[1].
ב-18 בדצמבר 1868, בברלין, התחילה המכירה של הסדרה הראשונה של איגרות חוב אלה והקונים, פקידים בכירים, נשות חצר וכל הצמרת הברלינאית, עמדו בתור, כדי לקנות אותן, בגלל הריבית הגבוהה. האיגרות, שמכר הקוסורציום של סטרוסברג, התחזו להיות איגרות של ממשלת רומניה, בניגוד למה שהוסכם בחוזה שבין הקונסורציום ובין ממשלת רומניה.
ביטול הזיכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית מסילות הרכבת ברומניה נתקלה בקשיים שנבעו משימוש בחומרי גלם באיכות נמוכה, חוסר מקצוענות של העוסקים בכך וניהול כושל, לכן הקונסורציום לא עמד בלוח הזמנים שנקבע בזיכיון. עסקיו של סטרוסברג נפגעו קשה ממלחמת צרפת–פרוסיה (1870-1871) ובדצמבר 1870 הכריז שבגלל קשייו אינו רואה עצמו מסוגל לשלם את התלוש המתאים של איגרות החוב, שהיה צריך להיפדות ב-1 בינואר 1871 ושלח את מחזיקי איגרות החוב לתבוע את התשלום מממשלת רומניה. ממשלת רומניה, שלא קיבלה לידיה את מקטע מסילות הברזל, שרק לאחר קבלתו הייתה אמורה לקבל על עצמה את האחריות לתשלום איגרות החוב, התנערה מכל אחריות.
ב-5 ביולי 1871 קיבל הפרלמנט הרומני החלטה המבטלת את הזיכיון שהוענק לקונסורציום של סטרוסברג, שבינתיים יותר ויותר מעסקיו, המושפעים מהמלחמה, פשטו את הרגל.
ב-4 באוקטובר, באותה שנה, בית דין בינלאומי של בוררים קבע שהצדק עם הרומנים ואישר את החלטת הפרלמנט הרומני. בעלי איגרות החוב והמניות, מרביתם בני החברה הגבוהה של גרמניה, הפעילו לחצים חזקים, לחצים בגללם התערב בנושא אוטו פון ביסמרק, שהפעיל את השפעתו על המלך הרומני, גרמני במוצאו ונסמך במידה רבה על קרובי משפחתו בחצר המלוכה הפרוסית.