פרשת השבוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרשת שבוע)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרשת השבוע הנוכחית: ויצא

ספר תורה

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 "פרשות" אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה מדי שנה בדיוק.

נהוג לקרוא את הפרשה של אותו שבוע בבית הכנסת בכל שבת, ללמוד אותה ולפרש אותה. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת מנחה של השבת הקודמת ובתפילת שחרית של ימי שני וחמישי שלפני השבת.

מקור המנהג בעדות עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות של סדר הקריאה בתורה נעשתה בשלבים. בתחילה הונהגה קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים‏[1], וכן בימי שני ,חמישי ושבת‏[2]. לאחר מכן, כפי הנראה בתקופת המשנה, הונהגה קריאה של קטעי תורה לפי סדר, אך ללא מסגרת מוגבלת של זמן.

החלוקה הנוכחית של פרשות השבוע מותאמת למנהג יהדות בבל, שלפיו היו עוברים על כל התורה בכל שנה. ביהדות ארץ ישראל היו עוברים על התורה רק פעם בשלוש שנים‏[3] (או שלוש שנים וחצי)‏[4], ולא הייתה אחידות בקריאת הפרשות בין מקום למקום אלא כל קהילה או אזור סיימו בזמן אחר‏[5], ולכן חלוקת הפרשות הייתה שונה והפרשות היו קצרות יותר‏[6]. עדויות לחלוקת פרשות השבוע לפי מנהג בבל נמצאו בספרים ובפיוטים עתיקים, בהם כאלה שנתגלו בגניזת קהיר. בתקופת הגאונים עברו כל קהילות ישראל לנהוג כמנהג בבל.

קביעת השמות לפרשות הייתה שונה במקורות שונים. כך לדוגמה, הפרשה הידועה היום בשם "פרשת בלק" נקראת בתלמוד הבבלי "פרשת בלעם" ובתלמוד הירושלמי "פרשת בלק ובלעם". השמות המקובלים כיום לפרשות השבוע נקבעים לפי מילה או מילים הנמצאות בתחילת הפרשה, לרוב בפסוק הראשון של הפרשה.

גם בחלוקה עצמה לפרשות היו הבדלים קטנים. לפי מנהג יהודי תימן הבלדי נוהגים לחבר את חקת ובלק במקום את מטות ומסעי. מעטים, בעיקר הדרדעים, נוהגים כרב סעדיה גאון ומחלקים את פרשת חוקת לשתי שבתות: חציה הראשון, עד "ויסעו מקדש" (במדבר כ כב), נקרא עם פרשת קורח, וחציה השני עם פרשת בלק.

התאמת הפרשיות ללוח השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר יום השבת חל באחד מחמשת החגים מהתורה (ראש השנה, יום כיפור, ימי סוכות, שבעת ימי הפסח ושבועות), אין קוראים בה את פרשת השבוע, אלא קטע מיוחד המתייחס לחג. לעומת זאת, את פרשת וזאת הברכה קוראים תמיד בשמחת תורה, גם אם חל החג ביום חול.

בשנה עברית פשוטה, לא מעוברת, יש בין 353-355 ימים, כלומר 50 או 51 שבתות. בשנה מעוברת יש בין 383-385 ימים, כלומר 54 או 55 שבתות. תמיד יהיו שתי שבתות בשנה בהן לא קוראים פרשה (סוכות ופסח), ועל כן המספר הגדול ביותר של שבתות בשנה בהן קוראים פרשה הוא 53, שזה בדיוק מספר הפרשות בלי "וזאת הברכה", שקוראים גם לא בשבת.

פרשיות מחוברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להספיק לקרוא את כל הפרשות בשנים בהן אין 55 שבתות, או שבהן חלים ראש השנה או יום כיפור בשבת, נוהגים לחבר שתי פרשות ולקוראן יחד בשבת אחת. בארץ ישראל יש שישה זוגות של פרשות שניתן לחבר, ובחוץ לארץ נוספת גם שביעית.

כעיקרון, מחברים שתי פרשות קצרות יחד (בפרשה ממוצעת קצת מעל 100 פסוקים). כך הדבר בניצבים-וילך (יחד 70 פסוקים), תזריע-מצורע (יחד 157 פסוקים), אחרי מות-קדושים (יחד 144 פסוקים) ובהר-בחוקותי (יחד 135 פסוקים). הפרשות האחרות המתחברות נבחרו בלית ברירה או בגלל מקומן בלוח השנה.

רשימת הזוגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוגות הפרשיות המתחברות הם:

  • ויקהל-פקודי: מתחברות אך ורק בשנים רגילות (לא מעוברות), אך לא בשנים פשוטות מסוג השא, אשר מכיוון שהן מתחילות ביום חמישי ופסח חל ביום ראשון, יש להן שבת נוספת לפני הפסח. (בעבר היה נהוג בכמה מקומות, בשנים כאילו, לחלק את פרשת משפטים לשנים, הד לכך נמצא בספר החינוך שמתחיל פרשה חדשה ב"אם כסף")
  • תזריע-מצורע: מתחברות תמיד ורק בשנים רגילות.
  • אחרי מות-קדושים: מתחברות תמיד ורק בשנים רגילות.
  • בהר-בחוקותי: מתחברות רק בשנים פשוטות. עם זאת, בשנים מסוג הכז, אשר יש להן שבת עודפת משום שהן מתחילות ביום חמישי, הן נקראות בנפרד בארץ ישראל. בחוץ לארץ בהר ובחוקותי מחוברות גם בשנים מסוג הכז, משום ששמיני של פסח חל בשבת.
  • מטות-מסעי: מתחברות כאשר הדבר נדרש כדי שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב. בחוץ לארץ הן נפרדות רק בשנים מעוברות המתחילות ביום חמישי. בארץ ישראל הן נפרדות גם בשנים מסוג בשז וגכז, מכיוון שתשעה באב נדחית ליום ראשון ובכך מתפנה עוד שבת לפני תשעה באב וגם בשנים מסוג החא והשג. בחוץ לארץ מחוברות בשנים מסוג בשז וגכז מטות ומסעי, משום ששמיני של פסח חל בשבת ולא קוראים בו פרשה.
  • ניצבים-וילך: מתחברות כאשר חלים ראש השנה או יום כיפור בשבת, ויש שבת פחות לקריאת פרשה. לחיבור פרשות אלו ניתן הסימן "בג המלך פת וילך" שמשמעותו - אם יום "המלך" = ראש השנה, יוצא ביום ב' או ביום ג' - פרשת וילך נקראת בנפרד.

בחוץ לארץ יש שתי אפשרויות לשינויים לעומת הקריאה בארץ ישראל:

  • ראשית, אם פסח חל בשבת, שמיני של פסח בחוץ לארץ הוא חג ולא קוראים בו פרשה, בעוד שבארץ ישראל קוראים את פרשת השבוע. כדי לפצות על השבת החסרה מחברים את בהר-בחוקותי או את מטות-מסעי, הראשון שאינו כבר מחובר.
  • אפשרות שנייה היא כאשר שבועות חל ביום שישי, אז היום השני (שנחגג רק בחוץ לארץ) חל בשבת ודוחה את קריאת הפרשה. בשנים בהן זה קורה, שנים בהן פסח חל ביום חמישי, מחברים בחוץ לארץ את חוקת-בלק, מכיוון שמטות ומסעי ממילא כבר מחוברים.

התאמה תוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, אין זיקה בין תוכן הפרשה לבין התקופה בשנה בה היא נקראת. עם זאת, ישנן זיקות בין לוח השנה לבין הפרשות הנקראות, כאלו שנמצאו לאחר קביעת סדר הקריאה. עם אלה ניתן למנות את הזיקות הבאות:

  • בשבת שלפני תשעה באב קוראים את פרשת דברים בה מופיע הפסוק "איכה אשא לבדי טורחכם משאכם וריבכם" המרמז למגילת איכה.
  • את פרשות הקללות בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא קוראים בתחילת הקיץ, מעט לפני שבועות, ובסופו, מעט לפני ראש השנה. הקריאה בפרשת בחוקותי תמיד מופרדת מחג השבועות כדי שלא להצמיד את הקללות לחג, והקריאה בפרשת כי תבוא נעשית לפני ראש השנה, אך מופרדת ממנה בשבת אחת, כדי לקיים "תכלה שנה וקללותיה".
  • פרשת פקודי המציינת את הקמת המשכן בראש חודש ניסן נקראת פעמים רבות בשבת החודש, שהיא השבת שלפני ראש חודש ניסן.
  • פרשת מקץ נקראת ב-90% מהשנים בחנוכה ונמצאו זיקות שונות בינה לבין החג.

קריאת הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קריאת התורה

הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, נקראת בשבת שלאחר שמחת תורה, והפרשה האחרונה, פרשת וזאת הברכה, נקראת בשמחת תורה. לבד מקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת מנחה של השבת הקודמת ובימי שני וחמישי שלפני השבת.

החלוקה לעליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עלייה לתורה

פרשת השבוע מחולקת לשבעה קטעים. בחגים ובמועדים המספר קטן יותר, למעט במקרה שבו המועד או החג חל בשבת, ואז נשארים 7 קטעים. בכל קטע עולה אחד המתפללים לקרוא בתורה. מסיבה זו נקראים קטעים אלו "עליות". העולה לתורה מברך ברכות מיוחדות בתחילת העלייה ובסופה. ליד העולה ומול ספר התורה עומד בעל הקורא, המראה לעולה היכן מקום הקריאה בספר התורה (בעבר נקרא בשל תפקידו זה חזן). כיום נהוג ברוב עדות ישראל, כי בעל הקורא הוא שקורא את הקריאה בקול ובטעמי המקרא עבור העולה לתורה ובמקומו. בקרב יהודי תימן עדיין מקיימים את המנהג הקדום לפיו העולה קורא בעצמו את קריאת התורה בקול ובטעמי המקרא, למעט במקרים בהם העולה אינו בקי בקריאה בטעמי המקרא.

בקרב יהדות אשכנז ובקרב חלק מן הספרדים נהוג שאם יש נער החוגג בר מצווה באותו שבוע, מעלים אותו לקטע האחרון בפרשה, הקרוי "מפטיר", ולהפטרה שאחריו. אצל רוב הספרדים נהוג שבר המצווה עולה לעלייה אחרת.

מנהג שרווח בעבר וקיים גם כיום בחלק מבתי הכנסת, הוא הצעת העליות למכירה פומבית - האדם המציע את ההצעה הגבוהה ביותר עולה לתורה - וכך לאסוף כסף לצורכי בית הכנסת.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפטרה

בתום הקריאה בפרשת השבוע קוראים גם קטע מספרי הנביאים, הקרוי הפטרה. תוכנו של קטע זה קשור לתוכנה של פרשת השבוע או למועד קריאתה. העולה האחרון בתורה שנקרא "מפטיר" מברך לפניה ולאחריה. יש מקומות שנהגו שהעולה למפטיר או הבעל קורא, קורא את ההפטרה בקול ובטעמים, ויש מקומות שנהגו שכל הקהל קורא לעצמו.

פרשת השבוע בתרבות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לפן הגדתי-הלכתי של פרשת השבוע, מייצגות פרשות השבוע מכלול בעל עושר תרבותי ושדה מחקר נרחב בתרבותו של העם היהודי, במסורתו ובמורשתו. מעבר לטקסטים המקראיים, קיימות אמירות שערכיהן ותכניהן הם כר פורה להבנת המורשת היהודית.

דרשות על פרשת השבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מקומות הנוהגים לאחר הקריאה בפרשת השבוע, שהרב נושא דרשה בנושאי הפרשה, וכן מקובלים חוגי לימוד בפרשת השבוע. מנהג זה תפס תאוצה החל מזמנו של הנצי"ב[דרוש מקור], שדרשותיו בפרשת השבוע כונסו לספר "העמק דבר". דוגמה מהשנים האחרונות היא ה"דפים" בפרשת השבוע של חוקרת המקרא נחמה ליבוביץ. השיעורים שהפיצה בדפים משוכפלים, החל משנת 1942, קובצו ברבות הימים לחמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה הנקראים בהתאם לספר: 'עיונים בספר בראשית', 'עיונים בספר שמות' וכן הלאה. גם אחיה, ישעיהו ליבוביץ, הרבה לתת שיעורים בפרשת השבוע, ואף הם קובצו בספר.

בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב תנועת החסידות ניתנת דרשת האדמו"ר על פרשת השבוע בטיש. עיקר הדרשות בחסידות מדבר על רעיונות מוסריים שנמצאים ברמז בפרשות או על ההקשר בין הפרשה לחג הקרוב. קיימים דגשים שונים בחסידיות שונות, וכך לדוגמה אדמו"רי חסידות צאנז (למשל הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם) וחסידות חב"ד (למשל הרב מנחם מנדל שניאורסון) הדגישו את לימוד פרשת השבוע עם רש"י בדרשותיהם.

כמו כן נדרשו בתורת החסידות הקשרים בין תוכן כל אחד משבעת חלקי הפרשה לבין הספירה המקבילה לו על פי הקבלה. אחד האישים המרכזיים כיום העוסקים במציאת הקשרים אלו היא הרב יצחק גינזבורג[דרוש מקור], שאף הוציא מספר ספרים בנושא.

הקבלות בין פרשת השבוע לתקופתנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפעמים ניתן למצוא הקבלות בין אירועי פרשת השבוע לאירועים אקטואליים מתקופתנו ולחיים המודרניים של יהודים ושל ישראלים. ג'קי לוי יוצר הקבלות כאלה בטור השבועי שלו בידיעות אחרונות, "מדרש ביתי לפרשת השבוע". הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו) עסק בכך, בייחוד בהקשר של השיבה לארץ ישראל ושל הזהות הישראלית. גם סדרת הדרמה הטלוויזיונית "פרשת השבוע", העוסקת בחיים בישראל של היום, עושה שימוש ברעיון שעומד בבסיסה של כל פרשה ליצירת כל אחד מפרקיה.

פרשת השבוע בעידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ניתן למצוא ברחבי הרשת אתרים, קבוצות פייסבוק, פורומים ובלוגים המציעים מגוון נרחב של דעות, מאמרים ופרשנויות לפרשת השבוע החל מפשוטו של מקרא, אקטואליה בראי הפרשה, מידות, הנהגות וכלה בדעות פוליטיות המפרשות בהתאם למצעם את המקרא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו: מגילה לב א
  2. ^ בבא קמא פב א - היוצא מדברי התלמוד כי נביאי ישראל שבדור המדבר תיקנו קריאת שלושה עד תשעה פסוקים בימים המצוינים
  3. ^ מגילה כט ב
  4. ^ בעוד שבתלמוד מצוין שהמחזור הוא של שלוש שנים, במקורות מאוחרים יותר מצוינים שלוש וחצי שנים, ראו לדוגמה בספר חילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל (מהדורת מרגליות) וכן בהערות השוליים הבאות
  5. ^ מהרש"ל ים של שלמה בסוף חידושיו למסכת בבא קמא אות מ"ח
  6. ^ מאמר בנושא באתר דעת