פשעי המלחמה של הוורמאכט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רצח אזרחים בכרתים בידי הוורמאכט, 1941

פשעי המלחמה של הוורמאכט הם כל המעשים והמחדלים שמהווים פשעי מלחמה על פי הגדרות המשפט הבינלאומי - אשר בוצעו בתקופת מלחמת העולם השנייה על ידי חיילי וקציני הוורמאכט - צבאה של גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר, יושב ראש המפלגה הנאצית. מלבד היות הוורמאכט מכשיר עיקרי להשגת מטרות הממשל הנאצי בפעילותו ליישום האידאולוגיה הנאצית, כמו השמדתם השיטתית של בני העם היהודי והשמדתם של לא-יהודים, מעשים שמהווים פשעים נגד האנושות ורצח עם המוני בפני עצמם - ביצע הוורמאכט גם פעולות אחרות שמהוות פשעי מלחמה. פשעי מלחמה אלה בוצעו בעיקר במהלך הניסיון להשגת מטרות היטלר והממשל הנאצי, לכיבוש מרחב מחיה דמיוני, המשתרע בין האוקיינוס האטלנטי להרי אוראל, תוך שיעבוד כל העמים האחרים השוכנים במרחב זה, והשמדה פיזית באמצעות טבח, רצח והוצאה להורג ללא משפט של כל אלו שיימצאו "נחותים" (המונח הנאצי הוא Untermensch או תת-אדם). לאור מעשים אלה, הרי שכל טענה כי תפקידו של הוורמאכט היה לחימה גרידא, אינה עומדת במבחן המציאות.

לאחר המלחמה עלו טענות כי הוורמאכט היה חף מפשעי מלחמה, וכי אלה בוצעו על ידי ארגונים של המפלגה הנאצית כגון האס דה, הגסטפו, האס אס וכיוצא באלה. טענה זו, בצורתה הקיצונית, עלתה כלפי הוואפן אס אס, הוא האס-אס החמוש, אשר כביכול השתתף בלחימה כיחידה צבאית גרידא ולא ביצע פשעי מלחמה. בהקשר זה התעורר פולמוס ציבורי סביב ביקור נשיא ארצות הברית רונלד רייגן בבית הקברות הצבאי בביטבורג, שבו קבורים גם אנשי ואפן אס-אס, אך אין לטענות אלו כל בסיס או סימוכין בעובדות.

פקודת הקומיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הגרמני לא יצא למלחמת העולם השנייה כשהוא נקי מאידאולוגיה נאצית. החיילים והקצונה, לרבות הקצונה הבכירה, היו כבר תחת השפעת שנים של תעמולה הרואה ביהודים, בצוענים, בסלאבים ובקומוניסטים תת-אדם שיש להשמידו באופן פיזי. אידאולוגיה זו הגיעה לכדי מימוש במהלך לחימת הוורמאכט בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.

כך הורו קציני הצבא הגרמני, אם ביוזמתם ואם תחת עידוד מן המפלגה הנאצית, לחייליהם, בפקודה שקיבלה מספר נוסחים (למשל הנוסח שהוציא הפלדמרשל רייכנאו, מפקדה של הארמייה השישית, באוקטובר 1941), הידועה כ"פקודת הקומיסר", כי אנשים שיזוהו כקומיסרים, דהיינו פעילים פוליטיים של המפלגה הקומוניסטית, יוצאו להורג ללא משפט. בצבא האדום באותה תקופה היה נהוג הפיקוד הכפול, הן בדרגי הקצונה הזוטרה והן בדרג בכיר יותר, לפיו במקביל לקצין פעל גם קומיסר פוליטי אשר פיקח על הפקודות שניתנות. כך, למשל, היה הגנרל ואסילי צ'ויקוב מפקד הארמייה השישים ושתים בקרב סטאלינגרד, כשלצידו פעל כקומיסר ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב (שהיה לאחר מכן למנהיג ברית המועצות).

"פקודת הקומיסר" הוצאה לפועל על ידי הוורמאכט, ומספר קורבנותיה נאמד במאות אלפים.

במשפטי נירנברג העיד הגנרל ארווין לאהוסן, אחד מארבעת ראשי המדורים באבווהר (שירות המודיעין הצבאי הגרמני), כי נכח בדיון שבו נתן הקולונל גנרל ריינקה, אחד מראשי המחלקות ב-OKW (הפיקוד העליון של הוורמאכט), את הפקודה כי יש להוציא להורג לא רק קומוניסטים, אלא גם אנשים שנראה כי עברו "בולשביזציה". המדובר בהגדרה גמישה הכוללת אנשים הנראים כיהודים, או כבעלי אינטליגנציה. אלו בודדו על ידי הוורמאכט מקרב אוכלוסיית השבויים, והועברו להוצאה להורג בידי האס-דה.

פקודת הקומנדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 באוקטובר 1942 הוצאה פקודה סודית לפיה:

Cquote2.svg

... כל האנשים הפועלים כנגד חיילים גרמנים במהלך פשיטות קומנדו, הלבושים במדים ושלא במדים, חמושים ולא חמושים, יחוסלו עד האדם האחרון...

Cquote3.svg
אדולף היטלר, 18 באוקטובר 1942

פקודה זו הוצאה בשל פעילות נרחבת של כוחות מיוחדים בפיקוד בעלות הברית באירופה הכבושה ובצפון אפריקה, פעילות שהעלתה את חמתו של אדולף היטלר. בשל הוצאת הפקודה הוצאו להורג מאות לוחמי קומנדו של בעלות הברית.

ברוב הארצות שלחמו ב-1942 לא הייתה מחלוקת בקשר לנושא "...אסור בתכלית האיסור... להכריז שלא יינתנו רחמים". עמדה שהתקבלה באמנת האג ב-1907 ובאמנת ז'נבה ב-1929 שאותה אשרה גם גרמניה בעצמה. היטלר ואנשיו ידעו כי הפקודה בלתי חוקית ועלולה לעורר התנגדות בדרג המקצועי הבכיר בורמאכט (בייחוד בשל העובדה שהפקודה תתמלא כנגד שבוי במדים) ולכן הפיצו אותה ב-12 עותקים בלבד.

לאחר המלחמה הוצא להורג הרמטכ"ל הגרמני אלפרד יודל וניקולס פון פלנקהורסט (מפקד הכוחות הגרמניים בנורבגיה בשנים 1940-1944) כשחלק מסעיפי האישום נגדם כללו את ביצוע פקודת הקומנדו.

היחס לשבויי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח שבויי מלחמה בפולין, 9 בספטמבר 1939

בתחילת המערכה של הוורמאכט בברית המועצות, ובמיוחד בכיתור הגדול שכותרו גייסות הצבא האדום באוקראינה, נפלו בידי הגרמנים מיליוני שבויי מלחמה. הגרמנים טענו שאמנת ז'נבה אינה חלה על שבויים אלו, מאחר שברית המועצות אינה חתומה על האמנה, ולכן הם אינם מחויבים לספק להם כל יחס אנושי.

שבויים אלו הוצעדו בצעדות מוות ארוכות, הועברו למכלאות פתוחות בכפור, והורעבו. מכלאות אלו היו מקום שבו שהו מאות אלפי אנשים, שבגדיהם החמים נלקחו מהם, ללא מזון, וללא תנאים היגיניים מינימליים. הם הושארו פשוט למות בכפור, ברעב ובמחלות. אלו מהם ששרדו תנאים אלו, הוכרחו להצטרף לצבאו של הגנרל אנדריי ולאסוב, שהיה צבא של רוסים שלחמו לצד גרמניה, שהורכב משבויי מלחמה. אלו שסירבו לכך, נורו. המדובר בפשע מלחמה אשר הוא שני באכזריותו רק להשמדת היהודים. מספר שבויי המלחמה שנרצחו, הורעבו, והועבדו למוות נאמד בלמעלה משלושה מיליון.

ההשתתפות בהשמדת היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירוש יהודי יואנינה בידי הוורמאכט, להשמדה במחנה אושוויץ-בירקנאו

על אף שעיקר השמדת היהודים לא בוצעה על ידי הוורמאכט, שותפים חיילי הוורמאכט שותפות מלאה לפשע זה. ראשית, באפשרם את הפשע, בכיבוש האזור, ובמתן סיוע (אבטחה, תחבורה, איסוף היהודים וכיוצא בזה) למבצעי הפשע. במיוחד נכון הדבר לגבי פעולת האיינזצגרופן. שנית, רבים המקרים שבהם לקחו חיילי הוורמאכט חלק פעיל בהוצאות להורג. כך ניתן לתת כדוגמה את שותפותה של הארמייה השישית בפיקודו של הפילדמרשל רייכנאו (שהוחלף לאחר מכן על ידי פאולוס), בטבח באבי-יאר, שבו נורו למעלה משלושים אלף יהודים בערוץ נחל סמוך לעיר קייב.

עונשים קולקטיביים ומלחמה בפרטיזנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הגרמני נהג להילחם בפרטיזנים בדרך של ענישה קולקטיבית. כפר שבו נורה חייל גרמני - נשרף על יושביו. מתחילת המלחמה הייתה הגישה כלפי האוכלוסייה האזרחית גישה השמדתית. בין אם המדובר בצוענים וביהודים (שסומנו להשמדה), ובין אם המדובר בסלאבים (שנלקחו לעבודות כפייה בגרמניה). הבעיה אך החמירה כאשר האוכלוסייה קמה על מדכאיה, בצורה של מלחמת פרטיזנים. הדרך של הצבא הגרמני להתמודד עם בעיית הפרטיזנים הגוברת הייתה ענישה קולקטיבית אכזרית.

תיאור אומנותי של פשעי הוורמאכט בבלארוס מצוי בסרטו של הבמאי אלם קלימוב "צא וראה" משנת 1985. הסרט מנציח את העובדה כי כמדיניות שיטתית שרפו הנאצים (בהשתתפותם הפעילה של חיילי הוורמאכט) מאות כפרים בלארוסים על יושביהם.

משפטי נירנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפטי נירנברג נמצא הפיקוד הגבוה של הוורמאכט אשם בפשעי מלחמה אלו, ובפשעים אחרים (במסגרת הדוקטרינה של איסור על "עשיית מלחמה"). שני ראשי הוורמאכט במלחמה הגנרל אלפרד יודל והגנרל וילהלם קייטל הוצאו להורג בתלייה על פשעים אלו. כן נדונו רבים מהמפקדים האחרים לעונשי מאסר שונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]