פשפש מיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שפה, סגנון, מינוחים שגויים....
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Information-silk.svgפשפש מיטה
Cimex lectularius.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: פשפשאים
תת־סדרה: פשפשים
משפחה: פשפשיים
סוג: Cimex
מין: Cimex lectularius
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cimex lectularius

פשפש המיטה (שם מדעי: Cimex lectularius) הוא חרק משפחת הפשפשיים. הפשפשים בעלי גלגול חסר הכולל שלוש דרגות: ביצה, נימפה ובוגר. פשפשי המיטה הבוגרים הם טפילים מוצצי דם, הנטפלים לאדם בעיקר בשל היותו בעל דם חם. כינויי פשפשי המיטה: "פשפשים", "מעילים אדומים", "משטחי מהגוני".

סוגים וזנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני זנים של פשפשי מיטה כיום:

  • הנפוץ והמוכר מביניהם, התגלה באוסטרליה.
  • הזן השני – הזן הטרופי, התגלה רק לאחרונה באזורים כפריים.

השוני בין הזנים הוא במבנה שלהם סביב בית החזה. שני הזנים זקוקים לדם כתזונה ומרכיב להתפתחותם.

מראה פשפשי המיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלם נע ממילימטר אחד לארבעה, ובבגרותם הם מסוגלים להגיע באורכם לכחמישה עד כשישה מ"מ, ואפילו לכמעט סנטימטר אחד כאשר הם מפוטמים בדם. צורתם שטוחה ועגולה בצבעים של אדום כהה, המשחיר כאשר הם מלאים בדם. פשפשי המיטה הבוגרים הם ללא כנפיים ונראים שטוחים.

תנועה ואורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשפשים פעילים בעיקר בלילה. במהלך היום הם מעדיפים להסתתר בקרבה למקום בו ישנים אנשים. צורתם השטוחה מאפשרת להם להיכנס לתוך בקיעים קטנים במזרנים, ארגזי אחסון, מיטות ולוחות. לפשפשי המיטה אין קנים כשם שיש לנמלים ולדבורים, אך נטייתם היא להתקבץ באופן טבעי במקום מסתורם. פשפשי המיטה יכולים להתגורר בקני ציפורים ולכן יש סיכוי גבוה להימצאות פשפשי מיטה בבתים בהם יש מספר קני ציפורים בגג או במחילה (שלאורך הגג).

התפתחות ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכר (למטה) הופך את הנקבה ומנקב את בטנה לההזרקת תאי הזרע ישירות לחלל הבטן

נקבת הפשפש מטילה כמאתיים ביצים בשלושה עד ארבעה ימים. לפשפשי המיטה יש חמישה שלבים בצעירותם ואורכם בהם הוא בין מ"מ אחד ועד לארבעה מ"מ (תלוי בשלב בחייהם). פשפשי המיטה עוברים שינוי הדרגתי והצעיר דומה לבוגר. הפשפש הצעיר נקרא "נימפה".

הביצים נמצאות בקבוצות בנות עשר עד חמישים ביצים. הן נמצאות בחריצים של מסגרות מיטה, רצפה, קירות ובמקומות נוספים בבית. כאשר מזג האוויר קריר הביצים מתכסות בחומר דביק הגורם להן להידבק לכל עצם בו הן נוגעות. הביצים אינן מופקדות במקום בו הטמפרטורה נמוכה מעשר מעלות צלזיוס. הביצים תבקענה בדרך כלל תוך שישה עד שבעה עשר ימים, אך בטמפרטורה נמוכה אפשר ותבקענה גם תוך כעשרים ושמונה ימים.

הגלמים משירים את הזיפים הקטנים שעל גופם חמש פעמים עד הגיעם לבגרות ותקופת הגולם נמשכת כשישה שבועות. באקלים חם הם עשויים להתרבות לשלושה דורות בשנה.

פעילות נימפות ובוגרים קיימת לרוב בטמפרטורה של 13-15 מעלות. ב-36-37 ההתפתחות נפסקת ונקודת התמותה היא ב 44-45 מעלות.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשפשי המיטה ניזונים מדמם של בני האדם על ידי ניקוב העור. הדם שהם מוצצים מועבר הישר אל קיבתם. הם ניזונים בעיקר בלילה אך עשויים להיזון גם ביום אם הם רעבים והתאורה חלשה. הגלמים ניזונים ברגע שהם מוצאים לעצמם פונדקאי.

הפשפשים ניזונים במשך שלוש עד חמש דקות ועוזבים את הפונדקאי. הם זוחלים למקום מסתור ונשארים שם במשך מספר ימים על מנת לעכל את הארוחה. כאשר הם רעבים שוב, הם יוצאים ממחבואם ומחפשים פונדקאי חדש. בלא מזון בנמצא, הגולם הצעיר מסוגל להתקיים מספר שבועות ואף מעל לחודש. הפשפשים הבוגרים מסוגלים להתקיים כחודשיים או יותר ללא מזון.

בעת העקיצה מחדיר הפשפש את רוקו לפצע שהוא גורם. כתגובה מכך נוצר על העור הנעקץ כתם אדום ומגרד אשר בדרך כלל חולף כעבור שעות או ימים ספורים. הרגישות לעקיצה שונה מאדם לאדם. ישנה סכנה בעקיצה כאשר ישנה תגובה אלרגית, כגון פריחה וכדומה.

מקור השם פשפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשפש המיטה נזכר עוד בברייתא בשם "פַּשְׁפָּשׁ" וזכה לתיאור הפורפולוגי: "ת"ר, פשפש זה, ארכו כרחבו, וטעמו כריחו, ברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו".

טיפול ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנים הבולטים לנוכחותם של הפשפשים הם סימני דם זעירים על הסדינים. כתמים אלו הם תוצאה מהעקיצה או לעתים מצרכיו של פשפש המיטה. כתמי דם אלו (הנקראים לעתים כתמי צואה) מופיעים כקבוצה של נקודות שחורות ויראו על מזרנים, בצדם החשוך של רהיטים או במקומות אחרים בהם מסתתרים פשפשים.

פשפשי המיטה מועברים לרוב על ידי מטענים, אביזרי שינה ושאר רהיטי חדרי שינה. ניתן למזער את הסיכויים להבאת פשפשים מן החוץ למקום הלינה על ידי נקיטת האמצעים הבאים:

בזמן המסע - עוד לפני בדיקת המלון, יש לבדוק היטב את המזרנים. להסיר בזהירות את הסדינים, ולבחון את אזור ראש המיטה. לאחר מכן יש לבחון את שני צידי המיטה וכמו כן את לוחות המיטה. אם באחד ממקומות אלו נתן להבחין בחרקים כלשהם – ככל הנראה אלו הם פשפשי המיטה. את מקום המרבץ שלהם כדאי למצוא במהלך היום. הדברתם נעשית על ידי כימיקלים. כמו כן, כדאי להפטר מקני ציפורים בקרבת מקום השינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]