פשתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפשתה תרבותית
Linum usitatissimum - Köhler–s Medizinal-Pflanzen-088.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: מלפיגאים
משפחה: פשתיים
סוג: פשתן
מין: פשתה תרבותית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Linum usitatissimum
‏(ליניאוס)
שדה פשתן באביב

פִּשְׁתָּן או פִּשְׁתָּה תַּרְבּוּתִית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתן ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשתן הוא צמח חד-שנתי היכול לצמוח לגובה של 120 ס"מ. עליו ירוקים ופרחיו כחולים-בהירים ובעלי חמישה עלעלים. פרי הפשתן הוא כמוסה עגלגלה בקוטר של 5–9 מ"מ ובה נמצאים מספר זרעים חומים בגודל של 4–7 מ"מ.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח פשתן מתייחס לא רק לצמח אלא גם לבד המופק מסיביו.

קיימים מספר שימושים לפשתן. סיביו, זרעיו וחלקים אחרים משמשים כאמור לייצור בד, צבע, נייר, תרופות, רשתות דייג וסבון. הוא צומח גם כצמח נוי, שכן חלק מסוגי הפשתן מצמיחים פריחה כחולה אמיתית (מרבית הפרחים הכחולים הם למעשה בגווני סגול).

בד פשתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בד שנארג מסיבי צמח הפשתן, נחשב לבד איכותי ועמיד מאוד, הודות לסיבים הארוכים. בעבר שימש ליצור כלי-מיטה. לכן, עד היום, בשפות רבות, המינוח מצעים ופשתן זהה (למשל באנגלית: linen). גם בתלמוד הבבלי מסכת מנחות פרק "התכלת" מוזכר המושג "סדין בציצית" כשכוונת המילה סדין - פשתן, צורת האריגה הפשוטה ביותר של שתי וערב מיוחסת לבד זה ועד היום נקראת בשפה מקצועית "אריגת פשתן".

במסורת היהודית מוזכר הפשתן בהקשר לאיסור שעטנז: חל איסור לערב באותו הבד סיבי צמר ופשתן, בגדי הכהנים היו עשויים גם מפשתה. כמו כן היו משתמשים בפשתן ככל הנראה כפתילה לנרות. מוזכר בפרק שני של מסכת שבת - במה מדליקין- שלנר שבת אסור להשתמש בפתילה של פשתן, היות שהאש לא נתפסת בה בצורה יציבה.

בלוח גזר נמצא הצירוף "עצד פשת"; ככל הנראה הצורה לקריאת הצירוף היא "עציד פשתה". קיימת הסכמה יחסית בנוגע לכך שצירוף המלים אכן מתקשר לצמח הפשתה (בהקשרו; שכן מדובר ברשימה חקלאית).

ביוזמת פרופסור מנחם לוין בשנות ה-50 חודש גידול הפשתן בארץ והוא גדל בשטח של עד כ-20 אלף דונם באזור הדרום. הגידול נמשך עד סוף שנות ה-60.

בגולן, באתר הארכאולוגי אום אל-קנאטר, נמצא מרכז עיבוד הפשתן הגדול בארץ, בקרבת אחד מבתי הכנסת העתיקים המפוארים ביותר. חוקרים קישרו בין מתקן העיבוד, הצורך מים מרובים, ובין עושרו של הכפר העתיק ופארו של בית הכנסת בהתאם.

זרעי פשתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפשתן זרעים קטנים וחלקים, הדומים לזרעי שומשום, ומשמשים למאכל ולמרפא. קיימים מחקרים מדעיים המצביעים על זרעי פשתן טחונים כמסייעים בהורדת כולסטרול בדם וממתנים את השפעת תופעות גיל המעבר אצל נשים.

ישנם שני סוגי זרעי פשתן עיקריים: צהובים-זהובים וחומים. רוב סוגי הזרעים עשירים בחומצה אלפא-לינולנית (α-Linolenic acid — ALA) ממשפחת אומגה 3. בנוסף למאכל אדם, הזרעים משמשים כבסיס לשמן לשימוש בתעשיית הצבע (במיוחד לעץ), לבדים, ומזון לבעלי חיים.

זרעי פשתן טחונים ושמן פשתן שהופק ואוחסן בתנאים מתאימים, מהווים מקור לאומגה 3 מסוג ALA. חומצה זו מומרת בגוף ל-EPA ו-DHA שהן חומצות השומן החשובות לאדם, אך באחוז נמוך (כ-5%).

שמן פשתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמן המשמש בתעשיית הצבעים. צבעי שמן לאמנים מורכבים עד היום משילוב של פיגמנט עם שמן פשתן, וזה משמש לדילול והבהרה של הצבעים. יתרונו הוא זמן ייבוש ארוך, שמאפשר לבצע תיקוני גוון רבים, ושכבה מיובשת עמידה. שמן פשתן טהור נוטה להתייבש עם גוון צהבהב, ולטובת צבעים מסוימים משתמשים בשמן פשתן מולבן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]